תפריט
כפתור ימני - כרטיסים כפתור אמצעי - מנוי חדש כפתור אמצעי - חנות
כפתור ימני - כרטיסים כפתור אמצעי - מנוי חדש כפתור אמצעי - חנות

זכרונות מראשית הדרך

ההגעה למועדון, החוקים של אז, הנסיעות למשחקים, המגרש הפתוח ומשפחתיות שנשמרה עד ימינו. לרגל חגיגות ה-70, חוזרים לתחילת ימי הכדורסל במדינה

15/04/2018
ראשי · ארכיון כתבות · זכרונות מראשית הדרך
זכרונות מראשית הדרך
לרגל יום העצמאות ה-70, חזרנו אל סיפורם של שניים מהשחקנים שצמחו במכבי תל אביב בראשית ימיה. סיפורים של התחלה, תום, היכרות קרובה וחלומות גדולים.

אמנון אבידן נולד ב-1943 בתל אביב והחל לשחק בגיל 15 במכבי ת"א. השנה הייתה 1958 כשהמדינה הייתה עוד בחיתוליה וחגגה עשור בלבד. אחרי שצמח לגובה באופן דרסטי בין כתה ט' לכתה י', קיבל המלצה מרופא המשפחה שלו לעסוק בספורט. "גדלתי בבית של מפא"י וזה אומר שכנראה הייתי אמור להגיע להפועל, אבל הגורל הוליך אותי אחרת", הוא מספר. "הלכתי למכבי, שהייתה קרובה יותר לביתי ברחוב מאז"ה. ברבות הימים גם אבי, שאמנם היה מפא"יניק שרוף, שימש כיו"ר מחלקת הכדורסל של מכבי".

אבידן נהנה להיזכר בימיו הראשונים במגרש הפתוח והמפורסם ליד קולנוע אוריון: "התחלתי במכבי כשהייתי בן 15 בקבוצת הנוער, אותה אימן זוהר כהן, שהיה שחקן בקבוצת הבוגרים. התאמנו במגרש הפתוח המיתולוגי. בשנת 1960, שנתיים אחרי שהגעתי, שיחקתי באליפות בתי הספר עם עירוני ה' בגמר נגד עירוני א', אז כבר שיחקתי גם בנוער של מכבי. יהושע רוזין, שהיה מורה בבית ספר 'גאולה', ראה אותי ואחרי המשחק נתן הוראה לצרף אותי למכבי דרום. וככה בגיל 17 הצטרפתי למכבי דרום, שהייתה קבוצת הבת. מיד לאחר מכן עברתי לקבוצה הראשונה. אז היו 2 קבוצות בליגה הראשונה, מכבי דרום ומכבי ת"א".

"בשנות ה-60 הליגה שוחקה בימי שישי בערב", נזכר אבידן. "היינו מתאמנים פעמיים בשבוע, כשבאימון של יום חמישי היינו מחכים שתני כהן מינץ יגיע מהטכניון בחיפה עם הרכבת, ולכן האימון היה מאוחר בלילה באיזור 23:00-23:30. הוא היה יורד מהרכבת ואז לוקח אוטובוס לרחוב מכבי. כולנו היינו מחכים ולכן האימון לא היה בשעה קבועה, אלא מתי שתני מגיע". 



"ביום שישי בבוקר היינו קמים ומסתכלים לשמיים ופוחדים שיירד גשם. כי אם היה יורד גשם, הביוב היה עולה וחצי מגרש היה מוצף ואי אפשר היה לשחק. אז היה פטקה המיתולוגי אחראי על המגרש, ואני לא אשכח אותו איך הוא היה עומד עם מגבים ומהצהריים מזיז את המים שהצטברו". 

"בתקופה הזאת הודחנו בדרך כלל בשלב הראשון של גביע אירופה ולכן היינו משלבים את הנסיעות עם טורנירים", מגלה אבידן. "הימים היו אחרים. היינו ישנים באכסניות שמונה בחדר ונוסעים מעיר לעיר ברכבות שינה כדי לחסוך את לינת הלילה במלון".

יש לך זכרונות מימיה הראשונים של המדינה מבחינת הכדורסל?
"בהחלט. ב-1953, כשהמדינה רק בת 5, חיכינו ליד דפוס 'הארץ' בלילה. מכונות הדפוס היו בחוץ וכך התעדכנו בתוצאות של נבחרת ישראל במשחקיה הראשונים באליפות אירופה שנערכה ברוסיה, אני ואבי. עוד זכרון שיש לי הוא ממשחק דרבי מיוחד שהיה ב-1961, זו השנה הראשונה בה שיחקתי במכבי ת"א. הייתה נקודה להפועל, דקה לסוף. כהן מינץ עם 5 עבירות. יהושע רוזין אמר לסבי בן בסט לעלות לשחק ודוד פריש אומר ליהושע: 'לא, תעלה את אמנון'. את מה שקרה אחר כך לא אשכח לעולם. אחד השחקנים שלנו החטיא, לקחתי ריבאונד, עליתי לסל, ועשו עליי סל ועבירה. ניצחנו את המשחק, את זה אני לא אשכח לעולם".



אבידן, הזכיר בדבריו את דוד פריש, גם הוא מהדמויות המעניינות של מכבי ת"א בראשית דרכה. פריש, יליד 1935, מספר גם הוא על תיכון 'גאולה' המפורסם וכמובן על יהושע רוזין: "לא ידעתי מה זה כדורסל עד שהגעתי לתיכון גאולה בת"א. הייתי שחקן טוב במחניים ויהושע רוזין, שהיה מורה לספורט, שלח את העיתונאי משה לרר וביקש שאבוא ואשחק כדורסל. הלכתי אז דווקא להפועל והמאמן שם לא רצה אותי. ואז יהושע רוזין לקח אותי כאמור למכבי והתחלתי ללמוד צעד וחצי ולמעשה את כל הדברים הבסיסיים. זה היה ב-1950. אני התמחיתי בהגנה ובעצם הייתי מתרוצץ ומפריע לכולם, זה בעיקר מה שעשיתי. עשיתי את זה טוב כנראה, אולי הכי טוב בארץ באותם ימים".

מה היו המאפיינים של הכדורסל באותם ימים?
"אתה לא תאמין. בכדורסל בשנות ה-50 עלו 3 להתקפה ו-2 נשארו בהגנה. החוק אמר שאפשר לכדרר ביד אחת ואסור להעביר בין הידיים. אפילו הכדרור היה שונה. הכדרור של היום היה זוכה לשריקות משיכה בטוח. אני בטוח שרוב האנשים לא יודעים את זה. אני שיחקתי במכבי דרום ב-1950, בליגה. נח קליגר, שהיה חבר הנהלה, אמר עליי: 'עוד אידיוט מגאולה הביא רוזין', וזה נתן לי מוטיבציה. ברגע ששמעתי את המשפט החלטתי שאהיה שחקן, וכך היה".

"ב-1953 נסענו לטורנירים בבלגיה והמשחקים נגמרו בתוצאות של 2:6, 8:2 - תוצאות כאלה כי בתקופה הזאת אפשר היה להחזיק את הכדור ולא היה שעון התקפה. כמו בונקר. המגרש היה עקום, מעוין ליד קולנוע אוריון. יהושע רוזין הוא הסנדק שלי. הוא טיפל וטיפח אותי. תמיד נתן לי לשחק, כי הייתי השומר הכי טוב בארץ אז. כשהייתי חולה, היה מגיע אליי הביתה ומשכנע אותי לנסוע. תמיד היה נותן לי לשחק בכל דרך שהיא, היה שומר עליי". 



"סיפור מעניין היה כשמכבי ת"א נסעה לשחק באשדות יעקב. הגענו עם האוטובוס ואברהם שניאור החליט להתחכם. הוא ראה שם בן אדם והתחיל לשאול אותו בגמגום, איפה מגרש הכדורסל. ואנחנו צחקנו, שהוא החזיר לו כגמולו וענה לו בגמגום. כשהגענו למגרש, שחקני אשדות יעקב סיפרו לנו שפגשנו את המגמגם היחידי במשק, ואז הבנו שהבדיחה הייתה פחות נעימה. אבל זה בהחלט זכרון מאותם ימים". 

מה נחרט בזכרונך מתחילת הדרך שלך?
"אחרי שזרקו אותי מהפועל ולא רצו אותי, מכבי זה הכל בשבילי. זה היה הדלק שלי. אני בקשר עם כולם, הולכים לכל משחק עד היום. מי שהיה החבר הכי טוב שלי, שישנו ביחד בכל הנסיעות והמשחקים, זה רלף קליין. זה מכבי בשבילי. הובלנו אותו לחופה עם רותי אשתו השנייה, וזו המשמעות של מכבי".


מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי אינטסגרם
לוגו מכביסט

מועדון האוהדים של מכבי תל אביב

רק מכביסטים זוכים להטבות מיוחדות, מבצעים, הנחות, מפגשים ואירועים לרשומים בלבד

הצטרפו עכשיו!
סמית
הטבות מכביסט
הצטרפו למועדון מכביסט
זכר
נקבה

תאריך לידה:
על ידי הרישום הנני מצהיר כי אני מעל גיל 18, מאשר את התקנון וקבלת תוכן פרסומי ועדכונים ממועדון הכדורסל מכבי תל אביב
×