תפריט
כפתור ימני - כרטיסים כפתור אמצעי - ניהול מנוי כפתור אמצעי - חנות
כפתור ימני - כרטיסים כפתור אמצעי - ניהול מנוי כפתור אמצעי - חנות

"אכעס אם לא תהיה יותר טוב ממני"

עומרי כספי אירח את דני אבדיה לשיחת אחד על אחד. הדראפט הקרוב, המעבר לארצות הברית, התחרותיות, השיפור שבדרך והתנאים שיש במכבי. המפגש המלא

16/05/2020
ראשי · חדשות · "אכעס אם לא תהיה יותר טוב ממני"
"אכעס אם לא תהיה יותר טוב ממני"
"היום אנחנו עם הכשרון הכי גדול שאני זוכר בכדורסל הישראלי. השחקן שהולך לייצג אותנו בעתיד הקרוב מעבר לים. חבר לקבוצה, דני אבדיה". כך פתח עומרי כספי את הפרק הראשון בפודקאסט שלו, שעלה לאוויר ביום חמישי האחרון. שני כוכבים, אחד מבוסס ומוכח ואחד שהולך ועולה, יושבים יחד לשיחה מרתקת. 



אחרי שנרגע שהראיון לא ייערך באנגלית, לקול צחוקו של כספי, סיפר דני אבדיה הצעיר על הגיוס לצה"ל והטירונות שסיים לאחרונה: "האמת, קשה. בגלל הקורונה היו הרבה דברים שהשתנו במהלך הטירונות. במקום לאכול בחדר האוכל עם כולם וכל ההתקהלות, הייתי צריך כל הזמן לעלות לחדר האוכל, 'למשוך' אוכל, להגיע למגורים ולפתוח באיזה אחד מהחדרים את כל האוכל ולהתחיל לחלק. משהו שהוא לא קל בכלל, במיוחד בבוקר. צריך לעשות את זה בבוקר". 

ממש עשית שמירות בלילה? 
"עשיתי שמירה פעם אחת. הטירונות הייתה כל כך קצרה שלא הייתה לנו אפילו את ההזדמנות לשמור. שבועיים וסיימתי את זה". 

זאת חוויה לזכור לחיים. 
"זה מבגר אותך גם". 



עוד מעט יגיע חלק שכדורסלנים מחכים לו כל החיים. 
"אני אהיה כן איתך. כל המעמד הזה וכן לחשוב על הדבר הכי גדול בכדורסל כיום בעולם, אבל אני חייב להגיד לך שזה גם קשה מצד שני. לחשוב על הבית. זאת אומרת, גדלתי פה. זאת מדינה שאני נמצא בה ומדבר את השפה, כיף לי פה, החברים שלי פה, המשפחה שלי פה ואני מכיר את הארץ. פתאום לעבור למדינה זרה, זה מאוד קשה להסתגל. זה כן משהו שאתה מסתכל עליו וחושש. אני תמיד מתרכז באיך אני פותר את הרע. זה משהו שהוא לא טוב ואני יודע את זה, אבל אני תמיד חושש לפעמים. מתרגשים". 

אתה מעביר את הזמן עם החברים הקרובים והמשפחה? 
"כן. האמת שהמשפחה שלי זה רק אני, אמא ואבא, אין לי יותר מדי אחים. עם החברים הרבה. גם הם מתחילים לדבר על זה ומתרגשים". 

אני נבחרתי בדראפט ב-2009 ובאותה תקופה אחי - הייתי בן 21 ואחי היה מבוגר ממני - שם את החיים שלו על HOLD ואמר לי אני עובר איתך. הוא היה איתי בשנתיים-שלוש הראשונות. להגיע לארה"ב, למצוא דירה, לחזור הביתה מאימונים. המשפחה שלך מתכננת לבוא איתך או שאתה מתכנן לעבור לבד? 
"כן, המשפחה שלי מתכננת, אבל זה שונה. זה חלום, ברכה שקיבלת שיש לך אח שדואג לך והוא ככה איתך. זה מישהו שהוא איתך ופחות או יותר בטווח הגילאים שלך שאתה יכול לדבר איתו על דברים שעם יתר המשפחה אתה לא בהכרח יכול לדבר עליהם עם ההורים. בשנה הראשונה, להסתגלות, חשוב שיהיה חבר משפחה לצדי גם לרגעים הקשים. עד להסתגלות". 

למה אתה הכי מחכה? אני זוכר מהשנה הראשונה את האימון הראשון, המשחק הראשון, ההתמודדות הראשונה מול לברון ג'יימס או אצלי קובי, שהיה אז הכוכב הכי גדול. במקומות האלה זה היה כיף, לעבור את החוויה הזאת. 
"אלה דברים שאתה מדמיין ואתה לא באמת מאמין שהם יקרו. מעריך שאני אזכור את ההתמודדויות ואימון ראשון. כמו שאמרת, אני חושב שזוכרים באמת את הדברים הראשונים שמתנסים בהם". 



לאנשים מבחוץ יש חוסר ידיעה כמה הליגה הזאת תחרותית ועל כמות המשחקים ועל רמת האינטנסיביות במשחקים עצמם. יותר מבחינה מנטלית. לעומת הלונה פארק הישראלי, זה ממש על טורבו. התחרות והעניין הזה שאתה מגיע לילה לפני המשחק ובבוקר המשחק יש מתח ופרפרים בבטן. 
"יש מתח?". 

בטח. 
"וכשאתה קם למשחק יורוליג עם מכבי, יש מתח? 

בטח. מתח של משחק. המתח הזה גורם לך להוציא מעצמך דברים יותר טובים. בדרך כלל תקלע באחוזים יותר גבוהים מאשר אימון. אם תבוא נינוח למשחק, אז המשחקים הם פחות טובים. האינטנסיביות הזאת אני חושב שלי במבט לאחורה זה אחד הדברים היותר קשים. 
"מה, לרוץ למעלה ולמטה במגרש הלוך-חזור?". 

יותר בצד המנטלי. לבוא ולדפוק כרטיס. אני מסתכל על שחקנים כמו לברון, סטף, קליי, ג'יימס הארדן, אלה אנשי עסקים ברמה הכי גבוהה שיש ועומדים בלחץ שאין שני לו בשום מקצוע. איך אתה הולך להתמודד עם האינטנסיביות הזאת ברמה האישית, אחרי משחק טוב או אחרי משחק פחות טוב? לאן תיקח את המקומות האלה?  
"אני יודע שזה לא בר השוואה, אבל אני חושב שחוויתי המון לשחקן צעיר דברים ששחקנים אחרים בדראפט לא חוו אותם. חוויתי להיות עם אנשים ברמות הכי גבוהות, חוויתי להיות עם מקצוענים. חוויתי להיות עם אנשים שנלחמים כל יום על המשכורת שלהם, נלחמים כל יום על האוכל שלהם". 

נכון מאוד. 
"לא שרדתי את זה, אלא נהניתי מזה. גם לקבל מהם בראש בימיןם פחות טובים וידעתי שאם היה לי משחק פחות טוב, אז במשחק הבא יהיו לי פחות דקות. המשברים האלה, חוויתי אותם. כנראה זה יהיה יותר קל לחוות אותם פה, כי יש לך את הסביבה שלך. אני חושב שזה מגיע עם הבגרות, לקחת את זה פחות רציני ולראות את השחקנים האחרים שמתמודדים עם זה. גם לסטף ולג'יימס הארדן יש משחקים שהם לא קולעים". 



זה פעם היה יותר. כשאני שיחקתי עם סטף... קצת הצדה, כשמדברים על הדראפט שלכם ואומרים שזה דראפט גרוע, זאת שטות גמורה. כשאני הגעתי ב-2009 אמרו שהדראפט שלנו הכי חלש שיש. 'זה הסיכוי של עומרי להיבחר בסיבוב הראשון כי הדראפט גרוע'. אתה מסתכל אחורה ורואה בלייק גריפין ראשון, ג'יימס הארדן שלישי, טייריק אוואנס רביעי, ריקי רוביו חמישי, סטף קרי שביעי, דמאר דרוזן תשיעי. חבר'ה שהפכו להיות אולסטארים. היו גם ג'רו הולידיי, דארן קוליסון וברנדון ג'נינגס. אני אומר שאתה בטופ הזה וככה צריך להסתכל על זה, מבחינתי לפחות. 
"נכון, אתה לא יכול לדעת גם מה יקרה. יש כל כךל הרבה גורמים שמשפיעים על השחקן - קבוצה, מאמן, פוטנציאל. יכול להיות שבשלוש שנים הראשונות שחקן לא יהיה מה שציפו ממנו ואז משהו מתעורר". 

זה מה שהיה לנו, אגב. סטף קרי בשנה הראשונה, אם אני לא טועה, היה עם 10-11 נקודות בממוצע למשחק. טייריק אוואנס התפוצץ עם 20 בשנה הראשונה. היום אתה רואה שחקנים שמגיעים לליגה, לא יודע אם בגלל האינטנסיביות או כל הזריקות לשלוש, אבל פתאום בשנה השניה והשלישית... מה שדונצ'יץ' עשה לא עשה סטף ולא עשה הארדן. לא עשו כוכבים גדולים. בלייק היה דומה לזה בשנה השניה שלו. 
"מעניין, אתה מבין בזה יותר ממני. לכל שחקן יש את קצב ההתפתחות שלו. אני לא אוהב שמשווים דראפטים ושחקנים. כל מי שבליגה הזאת יש לו איזו יכולת, משהו שאנשים ראו בו וזה טוב ומתאים לליגה הזאת". 

איך אתה עם כל ההד התקשורתי סביבך? כל המדינה מדברת על זה וזה יילך ויתעצם לקראת הדראפט, אחרי הדראפט ובשנה הראשונה והשניה. איך אתה דני מתמודד עם כל זה? 
"בהתחלה היה קשה, בהתחלה לקחתי ממש הכל ללב. כל קטילה ודבר שאנשים כתבו לי לקחתי ללב. ראיתי שאחרי שכתבו עליי ואני מוריד את עצמי, הייתי שום מראה יכולת. זאת אומרת שזה התחיל להיות בהרגל שיש עליות וירידות. יכול להיות שמחר יכתבו עליי שאני השחקן הכי טוב בעולם, אז אני אאמין לזה? ומחרתיים יכולים להגיד שאני השחקן הכי גרוע בעולם". 

מה שאתה לא יכול לשלוט בו... 
"לא צריך להתעסק בו". 

בדיוק. שיכתבו ככה, ידברו ככה - מה שלא בשליטתי, אני לא מתעסק בו. נפנף את זה קדימה. 
"גם למדתי הרבה על לאסוף את עצמי ולהיות מרוכז במילים שאני אומר. כי לפעמים מילים שאני אומר הן לא מה שהתכוונתי אליו. הייתי לי כתבה שהיה לי תאקל עם התקשורת איתך והרבה אנשים ראו את זה ממש לא טוב. הרבה אנשים ראו את זה 'דני בא ואומר שהוא יותר טוב'". 

כששאלו אותי על זה, אמרתי שאני אוהב את זה. בא ילד ואומר "אני רוצה להיות הכי טוב שאני יכול להיות. עומרי, אני מכבד אותו וזה בסדר". בא ילד ואומר את האמת. אתה יכול להיות פוליטקלי קורקט יותר או פחות, אבל בסופו של דבר אמרת "אני רוצה להיות הכי טוב שאני יכול". אני אוהב את זה. שאלו אותי ואמרתי: "חבר'ה, מה אתם רוצים ממנו?. בא ילד ואומר שהוא רוצה להיות יותר טוב ממני. מה, אני לא הייתי רוצה להיות יותר טוב מדורון שפר או מקטש או מג'מצ'י?".

זה טבעי, אנחנו ספורטאים, מתחרים ורוצים להיות הכי טובים. רוצים להגיע לאיזה מקום בקריירה שלנו. אני שמח שאתה אומר את זה ואני גם רוצה שתהיה יותר טוב. חס וחלילה, אני אכעס עליך אם לא תהיה יותר טוב. אני גם רוצה שתהיה יותר טוב וחושב שיש לך את הפוטנציאל להיות יותר טוב. אז אני שמח שאמרת את זה. לך עם האמת שלך, זה משהו טוב. דחוף את עצמך להיות הכי טוב שאתה יכול להיות. 



מה החששות שלך מהליגה? כשאני הגעתי לליגה, אז היו HEAD CASES בליגה. היו כמה חבר'ה בחדר ההלבשה שאתה לא רוצה להתעסק איתם. היום הליגה עברה שינוי מאוד טוב לכיוון של ליגה מקבלת. 
"מה זאת אומרת חבר'ה שאתה לא רוצה להתעסק איתם?". 

דימרכוס קאזינס, באימון הראשון שהצטרפתי אליהם, היה בחירה גבוהה - שביעי בדראפט, בא מאוניברסיטת מישיגן אם אני לא טועה - אמר לו: "חביבי, או שאתה זורק את הכדור לסל או שאתה מוסר לי את הכדור. אין באמצע, אל תקפיץ לא ביד ימין ולא בשמאל". היית מרגיש אותו. היום הליגה הלכה לכיוון אחר. 
"יש חששות של איזו עמדה אני אשחק ואם יתנו לי גב. אני רוצה שאם קבוצה תבחר בי, אז שהיה גם תאמין בי. אני רוצה שהיא תיתן לי להתנסות וגם לפעמים ליפול בשביל שאני אמצה את הדני אבדיה הכי טוב שאני יכול להיות. שיתנו לי הזדמנות לעשות משהו". 

קבוצה שבוחרת בך בדראפט היא מושקעת בך. אתה בבחירות הגבוהות שיש בהן החלטת מערכת סביב שחקן לבנות סביבו בשלוש-ארבע שנים הקרובות, ובעזרת השם אחר כך בחוזה גדול, והוא יהיה הבסיס. אני חושב שבארצות הברית תקבל יותר הזדמנויות להתפתח. מכבי עשתה איתך עבודה מדהימה ונתנה לך את האפשרות להתפתח. אני חושב ששם יתנו לך יותר את הכדור, המועדון יהיה יותר מושקע בך וזאת תהיה הזדמנות לפרוח. 
"אני מקווה שזה יהיה כה. עוד משהו שאני יכול לגעת בו זה שלאורך הדרך לא קיבלתי מתנות. הייתי צריך לעבוד מאוד קשה כדי לקבל את הדברים שרציתי. גם דקות משחק במכבי. ברור שעכשיו לא יתנו 20 דקות במשחק לילד. זה דבר שלא קורה, חוץ מאולי ללוקה דונצ'יץ' הגדול. ראיתי את לוקעה שנתיים לפני זה, ברור שלא היינו באותה סיטואציה, באותה רמה ועם אותו מאמן, אבל ראיתי ושאלתי 'למה זה לא יכול לקרות גם לי'. אני מעריך את זה שזה לא קרה לי כדי להיות חזק יותר ולהתמודד עם דבירם כמו גבר. לבוא, להרים את עצמך, לקבל דקות ולהיות חלק חשוב ברוטציה. מבחינתי, זנה דבר אדיר. זאת מוטיבציה אדירה".

אני חושב שלוקה לא יכול היה להיבחר לקבוצה יותר טובה. ריק קרלייל זה המאמן בשבילו. העובדה ששמו אותו רכז ולהמשיך את מה שעשה במדריד. מארק קיובן כבעלים. דירק נוביצקי כוותיק שפורש ומכניס אותו לעניינים. זה כאילו תסריט מושלם בשבילו. 
"תסכים איתי או לא, אני חושב שזה המון מזל בקריירה שלו, חוץ מזה שהוא שחקן אדיר". 

זה מזל והוא לקח את ההזדמנות. לעשות 30 נקודות בליגה זה לא משהו שקורה.



יצא לך לראות את הסדרה של ג'ורדן? 
"יצא לי לראות שני פרקים, אבל לא יותר מזה".

איך אתה רואה את מייקל? כי אתה נולדת בשנת 2001. מייקל כבר היה אחרי השיא שלו ובוושינגטון. 
"בגלל הדור שלי אני פחות מתחבר למייקל. לא ראיתי אותו בלייב ולא גדלתי עליו. אין לי SAY. יצא לי להבין את הפיזיות ואת האישיות הקשוחה שלו". 

היו סיפורים שהוא היה עם נבחרת ארצות הברית ב-1992 מגיע לאימון של שלוש שעות. אחרי אימון מגיע למלון, הולך לשחק גולף עד 11-12 בלילה, משחק פוקר עד חמש-שש בבוקר, ישן שעה ויוצא לאימון. אני חושב שלדור הצעיר שלא יצא לו לראות את מייקל זה נותן להכיר את מייקל ולהשוות לדור של לברון וקובי. 
"אני מופתע שהוא נותן להכיר חלקים אינטימיים שיכולים לפגוע בתדמית שלך. זה לא מובן מאליו, אנשים לא מבינים את זה. זה 'לצאת על עצמך'. לגלות את עצמך לעולם וזה יפה".

מבחינתך הוא הכי גדול שהיה? 
"ממה שאני ראיתי, דברים כאלה לא רואים".

הוא עשה בשנת 1986/7 37 נקודות בממוצע למשחק. 
"ועוד כשהמשחק היה אגרסיבי בטירוף". 

12 פעם לקו. הקצב של המשחק היה די דומה, אבל עם פחות פוזשנים. היום יש יותר שלשות. 
"אז יותר קל לקלוע היום". 

כן, היום יותר שחקנים קולעים 27 או 28 נקודות למשחק. דווין בוקר קולע 60 או 70. היה אחרת אז. 
"אבל למייקל היה גם שילוב של אתלטיות, פינס, אישיות, פאסון. חוץ מזה שהיה שחקן, היה גם אישיות גדולה". 



קח אותי למשחק בטורקיה מול פנרבחצ'ה. דאנק על דאטומה, שלשות. 
"לא יודע, משהו נכנס בי, אני אומר לך. את הדאנק על דאטומה לקח לי הרבה זמן לעכל. זאת הפעם הראשונה שהרגשתי שאני עולה כמו גבר לסל. כשחזרתי לארץ כולם התחילו לדבר על זה. אני כבר עזבתי את זה ורציתי להמשיך. רציתי לעשות ולשפר את זה במשחק הבא. הרגשתי בטחון במשחק הזה. החבר'ה בקבוצה גם נתנו לי בטחון, אני מרגיש שהייתי חלק חשוב מהמשחק הזה". 

אין ספק, זאת הייתה מסיבת יציאה לאור - ברמה כזאת או אחרת. 
"אני כל הזמן רוצה עוד". 

זה מה שאני אוהב בליגה בשבילך. בכמות המשחקים ובצורה שה-NBA בנויה, אתה תשפר את עצמך. אתה תעשה את אותו פוזשן, אותו סל ואת אותו תרגיל. אתה תשפר את עצמך. הבסיס שלך הוא מצוין ואני חושב שתשלים את זה ותוסיף על זה. הייתה לי שיחה מעניינת עם חברים שאתה רואה באירופה מי שחקן שיש לו עבר ב-NBA ברמה כזו או אחרת. אתה רואה מקצוענות בדברים הקטנים. זה מה שייקח אותך לשלב הבא. 
"כשאני לא הולך לחדר כושר יומיים או שלושה או לא זורק לסל יומיים-שלושה, אני מגיע לאימון ומחטיא כמה זריקות ומתחיל להילחץ. אני אומר לעצמי: 'איבדתי את זה'. זה טוב ולא טוב, כי אני חוזר ועושה יומיים רצוף חדר כושר, הולך בערב לאולם וזורק 200-300 זריקות. אם אני רואה שלא הולך לי במשהו, אז אני הולך למאמן ואומר 'אני רוצה לעבוד על זה היום כי לא הלך לי באימון שעבר ואני רוצה להשתפר בזה'. אני כל הזמן רוצה לשפר ולהוסיף למשחק שלי". 

שם תהיה לך הזדמנות לזה יותר מבאירופה. זה שונה כי במכבי רוצה לזכות באליפויות ויש הרבה לחץ לנצח. בוא נשווה את זה לקבוצה כמו קליבלנד או כאלה. הקבוצה אומרת 'אנחנו הולכים לבנות את הבסיס שלנו ולשפר אותו לעתיד'. באיזו עמדה אתה רואה את עצמך ב-NBA? מה העמדה האידיאלית מבחינתך? 
"קשה להגיד. היום ב-NBA אין ממש עמדות מוגדרות. אתה רואה את אנטטוקומפו מוריד ריבאונד ומתחיל להוביל כדור. ויוקיץ' לוקח ריבאונד ומוביל כדור. אני כן רוצה להיות עם הכדור. אני מרגיש שאני יכול לעזור לקבוצה ולנהל אותה. זה משהו שבטח לא כל כך ייצא לי. ואעשה מה שהמאמן יגיד שיעזור לנצח. אני אוהב לנצח, מאוד מאוד אוהב לנצח. אם יגידו לי לשחק בעמדה 5, למרות שאני לא יודע, אנסה להיות ה-5 הכי טוב שאני אוכל".

זה מה שטוב בך, אתה יכול לשחק 1 עד 4 וחמש... אולי כמו גולדן סטייט שדריימונד משחק בעמדה 5. הוא שחקן הגנה אדיר. 
"אתה יכול להגיד לי שהוא מתמודד עם ג'ואל אמביד?".  

כן. אתה יודע על מי הוא שמר הכי טוב? על בלייק גריפין, הוא היה הנמסיס שלו. אם אני לא טועה, בלייק עוד היה בקליפרס ודריימונד עצר אותו. גולדן סטייט באותה שנה לא שיחקנו 5 על 5 אפילו פעם אחת. באותו משחק שקלעתי 36 הוא שמר עליי בחלק.



לסטיב קר יש תזה שאתה צריך לתת לשחקנים ליהנות. מגיעים לאימון, טיפולים, חדר כושר, וידאו 10-12 דקות. ואומרים קח מה שאתה צריך. 
"היית נהנה להגיע לאימונים?". 

עם 500-600 משחקים ברזומה, עוד אימון ופחות אימון זה כבר פחות... היה אימון של גולדן סטייט ואירחתי את ערן זהבי מהכדורגל. אמרתי לסטיב קר: "יש לי חבר שאני אשמח להביא לאימון, הוא אולי הכוכב הכי גדול בישראל עכשיו". הוא היה בהלם. הגענו, וידאו, מוסיקה, אימון אישי וזהו. יש כאלה ששיחקו 2 על 2 או 3 על 3, אלה שפחות שיחקו. 
"נתת לערן לזרוק קצת?". 

כן, קלע. באמת קלע לא רע. זה בשונה מקבוצות צעירות ונבנות. לא היינו מתאמנים. מה שאהבתי אצלם במיוחד זה הרצון לנצח ומצד שני הצניעות. כשהגעתי הם כבר זכו בשתי אליפויות והפסידו בגמר אחד ללברון. אשתי ואני ישבנו עם הבעלים של הקבוצה ואשתו והוא שואל אותי איך אנחנו יכוליל להשתפר. מה אתה רואה? מה אנחנו יכולים לשנות? זאת מערכת שמסוגלת לספוג תובנות. עם כל הכבוד, לא הייתי בשביעיה-שמיניה בקבוצה. והמערכת רוצה להקשיב איך משפרים את הקבוצה. היה חג המולד ופתאום קיבלנו תיק קטן, עם חולצה לבת שלי שנולדה והשם של הבת שלי על החולצה. אלה דברים קטנים. אשתי אמרה: גם אם יתנו לנו יותר כסף במקום אחר, אני רוצה להיות פה. טוב לי פה.

קבוצות שעושות את הדברים נכון, אתה מעריך את זה יותר מהכסף. בכל עיר שהגענו אליה, מגיעים ערב לפני המשחק - כל המסעדה סגורה בשביל השחקנים והצוות ומי שאתה מזמין. הכל על חשבון הבעלים. באה אשתו של הבעלים ואומרת לנשים בקבוצה: "השחקנים טסים, זה נחמד. אני לוקחת מטוס פרטי לנשים למיאמי ללילה-שניים ואנחנו הולכות לעשות כיף על חשבון הקבוצה". זה השלב שאשתי אמרה שהיא רוצה להישאר. אתה מרגיש חלק ממשהו וזה היה כיף לא נורמלי.



מי שהיה לי הכי קשה כשהיה שומר עליי זה היה דוראנט, אתה לא רואה את זה. 
"דוראנט שומר טוב?". 

אתה לא רואה את הסל. היה משחק בניו יורק שאני לא אשכח. הוא שמר  על אחד השחקנים שלא הצליח להרים זריקה. הוא 2.13 ויש לו מוטת ידיים 2.25. יש לו פלג גוף תחתון של אריה. פלג הגוף העליון רזה, כמו שאתה רואה צנום. לא יכול להזיז אותו, לא יכול לגעת בו. היו שנים כשהוא היה באוקלהומה סיטי שעם ווסטברוק הם היו פותחים את המשחק בבליץ - 2:18, 4:18 ואתה לא יכול לחזור.

בליגה יש את הטופ 15 אחוזים - לברון, דוראנט, סטף - ואז יש לך את ה-60-70 אחוזים האחרים. אם אתה נופל בסיטואציה נכונה, אתה יכול להיות אולסטאר. שאלו אותי עליך ואמרתי שאתה יכול להיות אולסטאר. 
"אני מקווה שעוד שנתיים אם כל האימונים אני לא אכיר את עצמי". 

ברגע שתכיר ותדע את המשחק שלך, זה מה שיביא אותך לשלב הבא. 

"יש לי שאלה אליך: איך היה לחזור לארץ?". 

לא קל. 
"לא כיף? כולם מכירים אותך ואתה סוג של מלך". 

כיף, אבל לא קל. גרנו עשר שנים בארצות הברית, אשתי בדיוק ילדה. שם האימונים בבוקר ופה פתאום יש אימון בשש-שבע בערב. אשתי לבד והיא לא התרגלה למצב הזה, לא קל. מכבי, אני יכול להגיד לך, הפתיעו אותי וכנראה לא זכרתי. רמת המקצוענות של מכבי גובלת ב-NBA מבחינת התנtים שנותנים. הם לא יכולים לתת מטוס פרטי, אבל התנאים שהם נותנים מדהימים. לא האמנתי שככה ניהנה. אם היית שואל אותי לפני שנה כשגרנו בלוס אנג'לס, לא הייתי בטוח שאחזור לשחק בישראל ולגור בארץ. 
"קל להתאהב באמריקה?". 

כן. אני מאוד אוהב את אמריקה. היום במבט לאחור שאני לא עוזב את ישראל. NEVER SAY NEVER, אבל אני לא רואה אותי עוזב את ישראל. בעזרת השם, תרוויח כסף מדהים ותהיה הגאווה של ישראל. אתה רואה את הכוח של ישראל מבחינת הקהילה  היהודית. דווקא יהיה לך טוב כן להתחבר עם הקהילה. אתה תגיע לאנשים שאני לפחות אז לא חלמתי שאני אפגוש. אם תעבוד קשה ותהיה צנוע, תפגוש עשירי עולם, הפוליטיקאים הכי גדולים והספורטאים הכי גדולים. זה כיף. מצד שני, לא האמנתי שכל כך אתגעגע. הבת שלי התפתחה בשנה האחרונה כמו שלא חשבתי שיקרה. האוויר לדעתי מחכים בישראל, הים. 
"לפני הדראפט, נלחצת לעזוב לארצות הברית? היית בטח בתחושה דומה לשלי. לא נלחצת מזה?". 

כן, חששתי מאוד. הייתי על סף הסיבוב הראשון. עד דקות לפני שנבחרתי, לא ידעתי. מה שחששתי ממנו מאוד זה השינוי התרבותי הזה. להגיע לארה"ב, האוכל שונה, אני בלי אמא ואבא, מה עושים אחרי משחק. הקהילה היהודית בסקרמנטו הייתה מדהימה ונתנו לי להרגיש בבית. זה קצת שונה ממה שאתה כי אתה מיועד להיבחר בטופ5, אבל חששתי מי השחקנים, לאן אני אלך, לאיזו קבוצה. חוסר הידיעה בזמנו, לא ידעתי על ה-NBA כמעט כלום. 
"היה אינסטגרם אז?". 

לא, בדיוק התחיל פייסבוק. אני הגעתי לסוף השנה הראשונה כשהתחיל טוויטר. סושיאל מדיה היה בחיתולים, כלום. זה היה עולם אחר. אני זוכר שבאה הקבוצה ופתחה לי טוויטר. בסקרמנטו אמרו שזה מה שכולם עושים ופתחו לי טוויטר בליגת הקיץ לפני העונה השניה. 
"זה הטוויטר שלך עד היום?". 

כן, עד היום.



אתה יודע מה דני? אני זוכר שהתכתבנו אחרי המשחק הזה מול פנרבחצ'ה בטורקיה ואמרתי לך: "משחק מדהים, צניעות. שמור על הראש, השמיים הגבול בשבילך". אחד מהדברים שאבא שלי לימד אותי זה שבאמת השמיים הם הגבול. אתה תלמד ותתפתח ותדע שאני בצד שלך.


אם לא היה את פרנסיסקו גארסיה בשנה הראשונה שאמר לי "עומרי, אתה תהיה הרוקי שלי. אני אלמד אותך איך לאכול, איך לישון, מתי להתאמן, מתי לנוח, מתי לקחת ויטמינים, איך ללמוד את המשחק, לראות וידאו ולהתפתח". עד היום אני זוכר לו את זה. הלוואי שיהיה לי חלק קטן בתהליך הזה שלך שאתה הולך לשם. בעזרת השם תגשים את החלומות של כולנו ותן לכולם בראש. 
"אמן".




מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי אינטסגרם
לוגו מכביסט

מועדון האוהדים של מכבי תל אביב

רק מכביסטים זוכים להטבות מיוחדות, מבצעים, הנחות, מפגשים ואירועים לרשומים בלבד

הצטרפו עכשיו!
סמית
הטבות מכביסט
הצטרפו למועדון מכביסט
זכר
נקבה

תאריך לידה:
על ידי הרישום הנני מצהיר כי אני מעל גיל 18, מאשר את התקנון וקבלת תוכן פרסומי ועדכונים ממועדון הכדורסל מכבי תל אביב
×