תפריט
כפתור ימני - מבצעים כפתור אמצעי - כרטיסים כפתור אמצעי - חנות
כפתור ימני - מבצעים כפתור אמצעי - כרטיסים כפתור אמצעי - חנות

מכבי מינכן: פריחה מתוך הררי האפר

מתוך החורבן והזוועה קמו מעטים והעירו לחיים קהילה, תרבות ופעילות ספורטיבית שיוצרת גשר בין אנשים. זהו הסיפור של משפחת ראייבר ואגודת מכבי בבירת בוואריה

07/04/2021  |  מאת: דניאל שחק
ראשי · חדשות · מכבי מינכן: פריחה מתוך הררי האפר
מכבי מינכן: פריחה מתוך הררי האפר
מיליוני עולמות אבדו בהררי האפר, בבורות המוות, בקברי האחים, ביערות ובצדי הדרך. חלומות ושאיפות. אהבות ותקוות. במבט ספורטיבי, גם ענפים נגדעו ומשחקים הורעלו. באופן שיטתי ובכוונת מכוון. מתוך ההריסות והזוועה היו שקמו אט-אט והחלו לבנות. מתוך לקחי העבר, למען עתיד טוב יותר. מתוך השורשים, הנטועים באדמה רוויית הדם של מזרח אירופה, צמחה גם הפריחה של אגודת מכבי מינכן. 

"שמו של אבי היה ברל בן משה ראייבר. הוא נולד בקאמיק, עיירה יהודית קטנה כחמישה קילומטרים מעיירה גדולה יותר בשם קלובוצק. הוא עבר לצ'נסטוחובה, עיר גדולה יותר בה עבד במאפיה בתור נער צעיר. היו עשרות אלפי יהודים שם. היו לו שלושה אחים ואני רק זוכר שהשם של סבי מצד אבי היה משה, שיש לי אח שקרוי על שמו. אבי מעולם לא דיבר עליהם ולא ראיתי אפילו תמונה אחת", מספר רובי ראייבר, נשיא מכבי מינכן. "השם של אמי היה סורה בת משה פלאטוביץ' (פלאט) ואני חושב שהיו לה 6 אחים ואחיות. הם חיו בזילנישץ, עיירה יהודית במרחק של כ-30 קילומטרים מצ'נסטוחובה. גם היא עברה לשם בצעירותה כדי לעבוד במאפיה, שם פגשה את אבי". 

"ממשפחת אמי אני לא מכיר אף אחד, איש לא שרד את המלחמה", הוא ממשיך בצער. "יש רק תמונה אחת שהופיעה בשנות השישים, בה רואים את האחים של אמי ואת אמא שלה, בעוד שסבי הדתי לא הסכים להצטלם. התמונה הזאת הגיעה אלינו דרך קרוב-רחוק שהיגר מפולין לארגנטינה ולקח איתו למזכרת את תמונת המשפחה של אמי". 


משפחת פלאטוביץ'. הילדה שמימין היא אמו של רובי ראייבר

הנאצים כבשו את העיר בתחילת ספטמבר 1939 וכעבור שבועיים נצטוו יהודים שהיו בבעלותם עסקים גדולים ובתי חרושת למסור אותם לידי הגרמנים. בתוך שבועות נסגרו או הוחרמו רוב העסקים שבבעלות יהודים, אלה שנותרו סומנו במגן דוד צהוב. חודשיים חלפו וכל יהודי העיר חויבו לשאת על זרוע ימין סרט לבן ועליו מגן דוד. בחג המולד כעבור שבוע ביצעו הגרמנים פוגרום ביהודי העיר והעלו באש את בית הכנסת בתירוץ שמוחזק בו נשק. עוד כמה שבועות עברו ובאחד הלילות הקרים של ינואר רוכזו אלפי יהודים באחת הכיכרות בעיר, רכושם נשדד ונשים רבות נאנסו. בהמשך נעצרו והוצאו להורג עשרות משכילים מקרב הקהילה, בזמן שלעיר החלו לזרום פליטים יהודים רבים ממקומות אחרים. 

"אבי ואמי נפגשו בקונדיטוריה, שהייתה גם בית קפה בצ'נסטוחובה. אבי למד להיות קונדיטור וגם אמי התלמדה במשהו בתחום הזה", מספר ראייבר. "הם הגיעו ביחד לגטו בצ'נסטוחובה, שם הם התחתנו. אני לא יודע אם הנישואים נבעו מרומן או לצורך הטבות כלשהן. בתקופת המלחמה הם נשלחו למחנה עבודה בשם האסאג". 

האסאג היה קונצרן חימוש גרמני שמקורו בלייפציג והעסיק עוד לפני המלחמה אלפי עובדים. עם פרוץ הקרבות השתלט הקונצרן על שלושה מפעלים בפולין, נפתחו מחנות ועובדי כפיה רבים הובאו על מנת לעמוד בביקוש האדיר מהחזית. "אמי עבדה במפעל התחמושת ואבי קיבל עבודה נהדרת, להיות טבח בזכות הניסיון הקודם שלו במטבח. בהתנדבות הוא גם שימש כאחד ממכבי האש, מה שאיפשר לו לעבור בין צריף אחד לאחר בלי להיבדק על ידי הנאצים. כך הוא הבריח הרבה אוכל ותרופות מאדם לאדם תחת הכיסוי של מכבי האש". 


סורה ראייבר וחברה במחנה העבודה

"הם היו ברי מזל לשרוד, כי אמי עבדה לאורך כל המלחמה בבית החרושת לתחמושת", מסביר רובי, ומגלה: "אחרי שאבי נפטר, שמעתי את הסיפור שהיה מצב בו הוא עמד בשורה הראשונה של קבוצת נידונים למוות ביריה. האדם שעמד מאחוריו אמר לו 'אני לא יכול לראות איך הורגים אותך, בוא נחליף'. אז הם החליפו מקומות. ירו בכל העומדים בשורה הראשונה וכשהגיעו לשורה השניה, נאצי אחר אמר 'אני צריך את היהודים האלה לעבודה' ולקחו אותם. ככה הם ניצלו. ההורים שלי היו שני האנשים היחידים ממשפחותיהם ששרדו את המלחמה, כל היתר נרצחו בשואה". 

סיום המלחמה הותיר המוני פליטים ושורדים. אנשים שעברם נמחק ועתידם לוט בערפל. "אבי תמיד היה מחובר לכדורגל ובסיום המלחמה הוא שיחק בקבוצה יהודית של מחנה עקורים, אני לא יודע איזו מהן. היו כמה קבוצות כאלה ששיחקו ביניהן. ההורים שלי שוחררו מהמחנה על ידי הרוסים. הם חזרו לעיירה שלהם, שם הוקצבו להם 24 שעות לעזוב. אם לא היו עוזבים, הפולנים במקום היו הורגים אותם. אז הם ברחו לגרמניה עם שאיפה להגיע לישראל. ב-1946 הם פגשו חבר שחזר מפלשתינה ואמר להם: 'אל תסעו לשם, יש רק חול'". 


ברל ראייבר בקבוצת מחנה העקורים

"אז הם רצו לנסוע לאוסטרליה וכבר נרשמו להפלגה, אבל אמא שלי נכנסה להיריון עם אחותי וברגע האחרון החליטו לא להפליג", מתאר ראייבר את ההתלבטות של הוריו, שהייתה דומה לחיפושיהן של משפחות רבות באותן שנים. "ב-1960 הם רצו לעבור לארצות הברית בעקבות בן דוד שהזמין אותם, אבל הם לא אהבו להיות שם וחזרו למינכן. כולם פה היו על מזוודות ולא רצו להישאר, אבל השנים חלפו, אנשים נכנסו לעסקים והשתקעו במינכן. לאבי היה עסק של מכירת בשר למסעדות וסופרמרקטים. אמי הייתה אמא במשרה מלאה שניסתה לגדל פה שלושה ילדים".  

איך התחילה המעורבות של אבא במכבי וכיצד קמה מכבי מינכן? 
"אבי היה יהודי מסורתי עם רקע דתי מאוד, שתמיד היה מעורב מאוד בספורט. מכבי מינכן לא משחקת בשבת, אז הוא היה הולך עם חברים יהודים לצפות בבאיירן מינכן. היה לו מנוי. בימי ראשון היה לוקח את אמי לכל משחקי הכדורגל של מכבי המקומית, מקבוצות הילדים והלאה. ב-1965, כשכבר הבין שהוא נשאר בגרמניה, חילחלה ההבנה שצריך לארגן ספורט עבור הילדים, עצמם והזהות היהודית. מכבי הייתה ועודנה חלק מהזהות היהודית כאן".  



"מכבי מינכן הוקמה ב-1965 על ידי שורדי שואה ושלוש הפעילויות העיקריות היו כדורגל, כדורסל וטניס שולחן. היו גם ריקודי עם", מסביר רובי ראייבר על התקומה הספורטיבית, חלק משמעותי מההתעוררות היהודית בגרמניה. "החברים בשנות השישים היו ילדים או מבוגרים יהודים צעירים. במכבי מינכן היו כבר אז שני דברים ייחודים: ראשית, לא שיחקנו בשבת במינכן. זה שונה בערים אחרות. שנית, היו גם שחקנים לא-יהודים כי הם היו השחקנים הכי טובים שעזרו לנו להצליח. כארגון תמיד שילבנו יהודים ולא-יהודים שעשו ספורט יחד. ב-1969 אבי נסע עם המשלחת הראשונה מגרמניה כחבר הנהלה למשחקי המכביה בישראל וגם אחי היה חבר במשלחת. איש לא רצה לשאת את דגל גרמניה בראש המשלחת, כי לא ידעו מה תהיה התגובה של הקהל בישראל. אחי התנדב בסוף לשאת את הדגל וזה עבר בסדר, קיבלו אותם יפה".  

במבט לאחור, במשפחה דיברו על תקופת השואה? איך זה התבטא בבית? 
"הוריי מעולם לא דיברו על השואה, אף פעם. שמעתי על השואה רק כשהם פגשו חברים אחרים או כשבני דודים מאמריקה ביקרו אותנו במינכן. הם דיברו על התקופה של החיים בגטו והיה מרתק לשמוע את הסיפורים, אבל הוריי מעולם לא אמרו לי משהו על השואה. הם פשוט התעלמו מזה".


ברל וסורה ראייבר במשחק כדורגל

איך אתה הגעת למכבי מינכן ומה עשית במסגרת האגודה במשך שנים? 
"כבר כילד שיחקתי כדורגל במכבי מינכן. הייתה לנו אז רק קבוצת ילדים אחת. אחר כך עברתי לטניס שולחן והייתי בין אלופי מכבי לנוער באליפות שנערכה בגטבורג, שבדיה. כל חיי הייתי חלק ממכבי, ניהלתי את קבוצת טניס השולחן של מכבי גרמניה, אימנתי את מכבי מינכן ותמיד הייתי אוהד כדורגל. לאחר מכן הייתי בהנהלת מכבי מינכן ומכבי גרמניה".

מתי התחלת לכהן כנשיא מכבי מינכן ומה אתה יכול לספר על הפעילות בשנים האחרונות? 
"מאז 2005 אני משמש כנשיא מכבי מינכן. היו אז 60-70 חברים, קבוצת כדורגל רוסית והיעדר ניהול. מהר מאוד צמחנו ל-2,000 חברים, יהודים ולא-יהודים. המטרה שלנו הייתה תמיד לחבר, ליצור גשרים וללמד לא-יהודים על יהדות. גם אנחנו למדנו על מנהגים לא-יהודיים, גם מחברים מוסלמים בקבוצות שלנו. אנחנו עדיין לא משחקים בשבת ותמיד מנהלים משא ומתן כדי לא לשחק בשבת. אני לא רוצה להפריע לחינוך מסורתי יהודי. חשבתי שזה אבסורד שיהיה אדם מסורתי שלא יכול לקחת חלק בקבוצה בגלל שמשחקים בשבת". 

"זה יוצר לנו הרבה בעיות והרשויות בגרמניה תמיד אומרות לנו: 'למה שנדחה משחקי ליגה אם אפילו בישראל יש משחקי ליגה בשבת?!'. קשה להסביר שישראל היא ישראל ומינכן היא מינכן וכאן יש לנו הבנה שונה", מתאר ראייבר את מאבקי היום-יום. "מה שאני אומר זה שהקהילה היהודית למעשה מממנת את המועדון והם לא רוצים שנשחק בשבת. יש לנו הרבה עבודה מול הרשויות להעביר משחקי בוגרים משבת לראשון. גם ללא-יהודים קשה להבין מדוע שלא ישחקו בשבת, מה עוד שאנחנו לא משחקים גם בחגים יהודיים".  



מה הרכב החברות והחברים כיום במכבי מינכן? 
"יש לנו יהודים ולא-יהודים. יש לנו בערך 30% חברים פאסיביים, אנשים מהקהילה שפשוט תומכים, כשכל היתר מעורבים בספורט. אנחנו חזקים מאוד בכדורגל לילדים. התחלנו מאפס וכיום יש לנו 10 קבוצות ליגה. התחלנו קבוצת בוגרים בליגה ועוד כ-100 אנשים משחקים טניס במסגרת מכבי. יש לנו כדורעף, פעילות לילדי גנים - יהודים מקומיים, שכנים, ישראלים ויהודים מרוסיה שחיים כאן ורבים מהם לא קשורים לקהילה היהודית". 

הפעילות כיום נרחבת מאוד. "שיא העונה שלנו הוא ב-1 במאי, אז יש לנו מסיבת פתיחת עונה עם למעלה מאלף אנשים מהקהילה ולא-יהודים. המשפחות באות יחד ליום כיף. יש לנו 'חנוכה על הקרח', אנחנו שוכרים אולם החלקה על הקרח ובונים חנוכיה מקרח. זה אירוע יפה ואפשר לראות סרטונים ביוטיוב. בשנה שעברה עשינו יחד עם הקונסוליה הישראלית מסע אופניים מהכפר האולימפי לשדה התעופה לאזכור הפיגוע נגד המשלחת הישראלית ב-1972. גם הזכרנו את קורט לנדאואר, שהיה נשיאה היהודי של באיירן מינכן. ארגנו טורניר לילדים על שמו, בו משתתפת גם קבוצת ילדים של באיירן מינכן". 

"אנחנו שולחים את הילדים גם לטורנירי הכנה להיות חלק ממשלחת גרמניה למכביה. לאורך כל השנה אנחנו לוקחים חלק בתחרויות מכבי גרמניה, יש במדינה 33 מועדוני מכבי שונים שמשחקים האחד נגד השני. אנחנו מקפידים לקחת את החברים שאינם יהודים למשחקים אלה משום שהם לא יכולים לקחת חלק במשחקי המכביה". 


מוריץ ראייבר עם הדגל הגרמני במכביה 1969

אתה רואה קשר בין הגורל הטראגי של היהודים בשואה לבין הפעילות כיום במכבי מינכן כגשר בין אנשים? 
"אני לא יודע אם אני כיהודי צריך להזכיר לגרמנים את השואה, אני חושב שהגרמנים צריכים להזכיר זאת לעצמם. יש כאן משפט שהתרגום שלו הוא 'לעולם לא עוד'. עבור הגרמנים זה לעולם לא נעשה זאת שוב, עבורנו זה לעולם לא נהיה שוב קורבנות. כולם משתמשים במשפט הזה, אבל המשמעות שונה". 

"מכבי בונה גשר חזק נגד אנטישמיות", מבהיר ראייבר. "גם מוסלמים רבים, ביניהם רבים ממוצא טורקי, לומדים בתוך המועדון על יהדות וככה נמנעת אנטישמיות. מצד שני, בגלל שאנחנו במכבי מינכן לא משחקים בשבת ובחגים, יש לנו זהות יהודית חזקה גם עבור ילדים יהודים שאין להם קשר עם הקהילה ולא הולכים לבית הכנסת. אצלנו הם משחקים עם מגן דוד על החולצה וזה חשוב מאוד". 

"במכבי מינכן אנחנו משלבים הרבה עולמות", מסכם רובי ראייבר. "אנחנו מאפשרים להרבה אנשים למצוא את עצמם וגם נאבקים באנטישמיות. לפני כמה שנים קיבלנו מממשלת גרמניה פרס על בניית גשרים. גם ערכנו אירוע של מוסיקה נגד אנטישמיות והזמנו לכאן להקות. אפשר לחבר יחד אנשים עם מוסיקה וגם עם ספורט".



מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי אינטסגרם
איתנו

להיות מכביסט

מצטרפים למועדון האוהדים הרשמי ונשארים הכי קרובים שיש. תוכן בלעדי, כל העדכונים לפני כולם, הזמנות לאירועים ומלא הטבות ופעילויות צהובות במיוחד

הצטרפו עכשיו!
איתנו
הטבות מכביסט
הצטרפו למועדון מכביסט
זכר
נקבה

תאריך לידה:
על ידי הרישום הנני מצהיר כי אני מעל גיל 18, מאשר את התקנון וקבלת תוכן פרסומי ועדכונים ממועדון הכדורסל מכבי תל אביב
×