תפריט
כפתור ימני - ניהול מנוי כפתור אמצעי - חנות שמאלי - מנויים
כפתור ימני - ניהול מנוי כפתור אמצעי - חנות שמאלי - מנויים

מסלול לוחם

עמית בן יגאל, מכביסט, אתלט באגודת מכבי ת"א וגם בן יחיד, ויתר על מעמד ספורטאי מצטיין ודרש מהוריו אישור להתגייס לקרבי. בגיל 21 נפל בפעילות מבצעית. זהו סיפורו

03/05/2022
ראשי · תרומה לקהילה · מסלול לוחם
מסלול לוחם
מאת: דניאל שחק 
(כל התמונות באדיבות המשפחה)

"מעולם לא זכיתי לקבל מעמית צרות, מעולם. לא קרה אפילו שהתקשרו מבית הספר. כאילו נאמר שביום שידפקו בדלת, זו תהיה הפעם הראשונה והאחרונה. ידפקו לך פעם אחת כשהוא יהיה בגיל 21 ותקבל את הבשורה הכי מרה שתוכל לשמוע. זו תמצית הסיפור שלנו". כך מתאר ברוך בן יגאל את בנו כמעט שנתיים אחרי אותו לילה ארור. בחור שנותר בן 21 ועדיין חי במחשבותיהם ובזכרונם של כל מי שזכו להכירו. 


עמית בן יגאל היה בן יחיד שנולד ברמת גן. "הוא התחנך בשני בתים נפרדים, אבל בעלי אותו ערך חינוכי - בית מאוד יהודי ובית מאוד ציוני. התמהיל של שני הדברים נותן ילד שכל כולו זה אהבת חינם, אהבת מולדת, תורת ישראל וחגי ישראל", מספר ברוך ברצון בשיחת טלפון של אחר הצהריים. "הוא ילד שגדל על דברים מאוד ציוניים, מאוד אכפתיים".  

"אמא שלו נאוה היא אחות של אמא שלי. נפגשנו בחגים אצל סבא וסבתא בשדרות וגם באירועים - חתונות, ימי הולדת וכו'", מספרת גל גולד, כוריאוגרפית להקת הריקוד של מכבי. "עמית היה ילד מאוד פעיל ונוכח, אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלו. ילד קסם מנומס שתמיד קופץ לעזור ובין היתר קורע את כולם מצחוק".



כל מי שהכיר אותו מתאר ילד שהפך לנער חברותי מאוד. פופולרי, ספורטאי, נראה טוב, אוהב לצחוק, לבלות ולהיות עם החברים. אחד שיודע להתחבר לכולם, אבל גם להגן על החלש כשצריך. "כל כולו נתינה ואהבה, זה ילד שאתה בשניות מתאהב בו", מדגיש האב. "עמית היה מאוד ספורטיבי. הוא שיחק כדוריד, כדורעף וכדורסל. בשנות הנעורים הוא רץ בצורה מטורפת והיה גבוה, הוא נשק לגובה מטר ותשעים".

הוא שיחק כדוריד בהפועל רמת גן-גבעתיים וב-2013 נרשם למחלקת האתלטיקה של אגודת מכבי תל אביב. "עמית היה בכתה ח' כשהגיע אליי עם חבר", משחזר המאמן גרש (גרשקוביץ), שמרכז את פעילות הילדים והנוער. "מההתחלה הוא אמר 'אני אוהב לקפוץ'. הוא גיבה את זה בתמונה שמראה איך הוא קופץ בבית ספר מעל שולחנות וכתב מתחת: 'משעמם, אז קופצים'. בחור שאהב לצחוק ולעשות שטויות בכתה ובאימונים. ניסיתי להוביל אותו למקצועות אחרים. לא התחבר לו זריקות ומשוכות, הוא היה צריך לקפוץ. גובה, רוחק ומשולשת, אבל בעיקר גובה".

"עמית היה אוהד מכבי בכדורגל וכדורסל. היה כל כולו מכבי, צהוב בנשמה", מספר ברוך וחיוכו נשמע מעברו השני של הקו. "הוא אפילו הלך חטיבה שהדגל שלה צהוב. יש גם כיום בחדר שלו צעיף של מכבי שאוהדים הביאו לנו, כי הצעיף המקורי שלו נמצא אצל אמא שלו". אחרי תקופה בה התאמן במכבי תחת גרש, עזב ואז הצטרף לקבוצה תחת הדרכתו של רומן קוגן. 



"עמית הגיע אליי ואמר לי שהוא רוצה להצליח באתלטיקה ורוצה להתאמן כמו שצריך. הוא היה ילד ממש טוב", נזכר רומן קוגן, אלוף ישראל לשעבר בקרב-רב ובקפיצה במוט. "הוא עבר אליי לקבוצת קרב-רב וקפיצה במוט. הוא היה גם טוב בקפיצה לגובה. הוא כבר קפץ בכתה י' לגובה מטר ושמונים, שזו תוצאה טובה". 

"עמית היה מוכשר מאוד, אבל הכיוון שלו היה כנראה יותר ללכת לצבא ולא להשיג ספורטאי מצטיין. הוא היה יכול להשיג את זה", מבהיר המאמן, שמדבר על פוטנציאל גדול במקצועות הקפיצה. "הוא היה ילד מאוד חברותי. תמיד שמח, אהב להתלבש יפה. אם היו אומרים לי אז שהוא יילך לסיירת גולני, היה קשה לי להאמין. היה נראה שהוא פשוט אוהב שמחת חיים ולהיפגש עם חברים". 

"הסיבוב שהוא אכל בחיים שלו היה במסע לפולין", נזכר האב ברוך. "הוא התקשר אליי משם ואמר לי: 'אבא שלך ניצול שואה שהיה במחנה הריכוז ז'אדו בלוב. אז לא היו לנו מדינה וצבא, היום יש לנו'". בתור בן יחיד, עמית היה צריך לקבל אישור מהוריו כדי להתגייס ליחידה קרבית. וזה בדיוק מה שביקש מהם. 



"אמרתי לו: 'אתה מבין את המשמעות? אתה הבן היחיד שלי. תחזור מפולין לארץ ונדבר'. לא חתמתי לו בהתחלה, לקח לי חודשיים", מגלה האב. "בסוף ישבתי איתו ושאלתי אותו: זה מה שאתה רוצה?'. אמר לי כן, אז חתמתי. הקצינה שהחתימה אותו סיפרה לי: 'שמחה כזאת לא ראיתי בחיים שלי, הוא עלה על השולחן והתחיל לרקוד'". 

עמית הצטרף לחטיבת גולני בגיוס נובמבר 2017. בטרום-הטירונות עבר גיבוש גדס"ר והתקבל לפלוגת הסיור. הגאווה במשפחה הייתה גדולה. "אי אפשר שלא, האהבה שלו למולדת הייתה גדולה מכל דבר אחר", נזכרת גל. עד מהרה הפך הנער לסוג של סמכות בטחונית בשיחות הסלון, כמו שקורות במשפחות רבות. "הוא גם היה נורא גאה בזה, הוא היה מאוד לוחם בנשמה שלו", מתאר ברוך. "היו לנו המון שיחות, דיברתי איתו כל הזמן גם כשהתחילה הקורונה. בגל הראשון. עוזרים לו, מדברים איתו, כביסות, דואגים לאוכל ושתיה". 

זוכר את השיחה האחרונה ביניכם? 
"בטח. זה היה ביום שני בלילה, ביום לפני הנפילה. דיברנו על החיים קצת, שהוא מגיע לשבת. שהוא או-טו-טו משתחרר. הוא נרשם לפקולטה למשפטים בבר אילן". 

בליל 12 במאי יצא הכוח מפלס"ר גולני לפעילות מעצרים בשומרון. הלילה של הלוחמים החל בכפר אחד והמשיך בכפר יעבד, לשם הגיעו שני צוותים בפיקודו של סגן מפקד הפלוגה במטרה לעצור שני מבוקשים. הצוות הראשון, אליו היה שייך עמית, סיים את פעולת המעצר תוך מספר דקות. הצוות המקביל התעכב ובמקום החלה להתפתח הפרת סדר אלימה. ההוראה הייתה להדוף את המתפרעים והמפקד הזהיר בקשר מפני אבנים שנזרקות מכיוון הגגות. "מחפה עליך מאחור, תמשיך", השיב עמית. 
שניות ספורות לאחר מכן פגעה בעמית לבנה כבדה. מחבל השליך אותה על ראשו מהגג הסמוך. הלוחמים השיבו באש, גררו את חברם הפגוע והחלו טיפול בשטח. בהמשך הועלה לרכב פינוי והובהל מהמקום. הפגיעה הייתה קשה מדי. הלוחם מרמת גן הלך לעולמו.  

איך נודע לך?  
"בשש וחצי בבוקר דפקו לי בדלת שני קציני צה"ל ואמרו לי שעמית נפגע בפעילות מבצעית בצפון השומרון בכפר יעבד. זהו, הוא נפל. לא הבנתי על מה מדברים בהתחלה, לא יכולתי לעכל את זה. שתיתי מים, הרגשתי שהתייבש לי כל הגוף. בשעה 6:34 בדיוק התקשרתי לרן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים. לא צעקתי, צרחתי: "רן, הבן שלי נפל. אני לא יודע מה לעשות'". 



"מי שהודיעה לי על האסון הייתה אמא שלי", מתארת גל גולד. "היא העירה אותי מהשינה בבכי, ואמרה 'גל קומי, משהו קרה לעמית'. כמה דקות לאחר מכן כבר היינו בחוץ באוטו בדרך לבית של דודה שלי. עדיין לא הבנו את חומרת המצב. הראשונות שיצרתי איתן קשר היו האחיות שלי. לאחר מכן קיבלתי ים של הודעות מאנשים ששמעו על המקרה. ביום הראשון של השבעה הסתכלתי מסביב ולא באמת האמנתי שאני שם בסיטואציה הזאת, בוכה על עמית".

"אני שמעתי מאחד החניכים שלי, שהתקשר אליי בבוקר והודיע לי שעמית נהרג", נזכר מאמן האתלטיקה רומן קוגן. "היה בחור מאוד חמוד, אהבתי אותו בתור ילד. כנראה ההתלבטויות שלו היו אם להמשיך בספורט או ללכת לצבא והוא רק חיפש את עצמו באתלטיקה. בדרך כלל אלה שמשיגים תוצאה ממשיכים בספורט ומקבלים מעמד ספורטאי מצטיין. הוא התאמן עם כמה חבר'ה שהם עדיין ספורטאים פעילים. היה לנו ספורטאי מצטיין ששנה אחרי שעמית נהרג ויתר על המעמד והחליט שגם הוא מתגייס לסיירת גולני". 



ברוך, מה הרגע שהכי זכור לך מהימים שלאחר מכן? 
"שהמ"מ שלו אמר לי בלוויה: 'ברוך, אנחנו נפרדים כרגע מעמית, אבל נולדו לך 20 ילדים'. התחלתי לחבק אותם ואמרתי לכל אחד: 'ברוך הבא, בן יקר שלי'. נישקתי את הכומתה שלהם. מאז 12 במאי יש לי שני דגלים, דגל ישראל ודגל של גולני. את התשובה מבר אילן שהוא התקבל ללימודי משפטים קיבלנו בשבעה".

לא רק שהוא היה בן יחיד שהתעקש לקבל אישור מכם להתגייס לקרבי, המאמן שלו באתלטיקה סיפר לי שאם היה רוצה, היה משיג מעמד של ספורטאי מצטיין ועושה שירות צבאי בהתאם. איך זה גורם לך לראות את הבחירה הזאת של עמית? 
"זו גאווה גדולה מאוד, אין לנו מדינה אחרת. אם הקדוש ברוך הוא ייתן לי ילד נוסף וכשהוא יגיע לגיל 18 הוא יגיד לי 'תחתום לי', לא ייקח לי חודשיים. אחתום לו מיד. זה עשה אותו גבר. זה עמית, זו המורשת שלו. הוא אמר שלא צריך להתבכיין. פתחת עיניים? צחצחת שיניים? החזקת בידיים את הקפה? קמת על הרגליים? זה ראשי התיבות של עשיר. תגיד ברוך השם ודי לקטר. עמית תמיד אמר 'החיים סילאן, צריך לחשוב חיובי'".



מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי אינטסגרם
איתנו

להיות מכביסט

מצטרפים למועדון האוהדים הרשמי ונשארים הכי קרובים שיש. תוכן בלעדי, כל העדכונים לפני כולם, הזמנות לאירועים ומלא הטבות ופעילויות צהובות במיוחד

הצטרפו עכשיו!
איתנו
הטבות מכביסט
הצטרפו למועדון מכביסט
×