סנטר מכבי Playtika תל אביב במונולוג מתוך “ישראל היום” לכבוד אמא שלו ביום האישה הבינלאומי
שתף כתבה
מתוך “ישראל היום”
זה מכתב לאמא הכי טובה בעולם, שתמיד נתנה לי להאמין. לאמא שדאגה להגיד לי שאני הכי טוב ושכל מה שארצה לעשות אני אעשה, ואני אצליח. לאמא שדאגה שיהיה לנו הכל גם כשלא היה לנו יותר מדי. לאמא שלימדה אותנו קודם כל להיות בני אדם ולנהוג בטוב לב. אי אפשר לקנות את זה בכסף וזה הרבה יותר חשוב מכל דבר חומרי. תודה לך אמא על הכל, ותודה על כל מה שאת מלמדת אותי יום-יום. אוהב אותך בלי סוף, ומילים לא יוכלו להסביר כמה כל מה שאני זה בעיקר בזכותך.
אמא שלי, שעלתה איתנו לארץ בגיל 30, הגיעה כגרושה למדינה זרה עם שני ילדים, הייתה לבד התמודדה עם כל הקשיים לגדל אותי ואת אחותי. אחותי הייתה בת 17 ואני הייתי ילד קטן באותה התקופה. היא עבדה מהבוקר עד הערב, אבל תמיד דאגה לחזור באמצע היום ולהכין לנו אוכל, ועשתה הכל כדי שלא יחסר לנו דבר. היא עבדה מ-9 בבוקר עד 12 בלילה, ואני לא אוכל להודות לה מספיק על כך כל חיי.
היום היא כבר מבינה בכדורסל, מתעניינת במה שקורה ומשיגה כרטיס לכל משחק שאני משחק בו באופן קבוע. היא עושה הכל כדי להבין את משחק הכדורסל כמה שיותר, וגם בתחילת הדרך, כשהיא פחות הבינה, היא תמיד דאגה להגיד לי שהיא מאמינה בי ושאני אצליח. תמיד נתנה לי ביטחון בכל דבר שאני עושה, גם אם זה לא כדורסל.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בכיתה ג’ והייתי תמיד ילד של אמא. היה לה קשה לשלוח אותי לפנימייה בכיתה י’. היה לה קשה, אבל היא ידעה שהכדורסל חשוב לי ולכן הסכימה, למרות שאני יודע שזה היה סיוט בשבילה. היא ביקשה שאתקשר אליה בכל יום, אפילו רק לדקה בלילה, כדי שהיא תדע שהכל בסדר, וזה באמת מה שהייתי עושה.
אחרי זה בקולג’ אמנם הייתי כבר יותר מבוגר, אבל היה לה מאוד קשה לא לראות אותי במשך שלוש שנים, אז היא הוציאה ויזה לארה”ב והיתה טסה לבד, בלי לדעת את השפה, כדי לדאוג לי ולהיות איתי. אי אפשר להגיד לה מספיק תודה על השנים האלה. תמיד הייתה מאחוריי, רק שיהיה לי טוב ושאהיה שמח.
רומן סורקין
אמא שלי, שעלתה איתנו לארץ בגיל 30, הגיעה כגרושה למדינה זרה עם שני ילדים, הייתה לבד התמודדה עם כל הקשיים לגדל אותי ואת אחותי. אחותי הייתה בת 17 ואני הייתי ילד קטן באותה התקופה. היא עבדה מהבוקר עד הערב, אבל תמיד דאגה לחזור באמצע היום ולהכין לנו אוכל, ועשתה הכל כדי שלא יחסר לנו דבר. היא עבדה מ-9 בבוקר עד 12 בלילה, ואני לא אוכל להודות לה מספיק על כך כל חיי.
היום היא כבר מבינה בכדורסל, מתעניינת במה שקורה ומשיגה כרטיס לכל משחק שאני משחק בו באופן קבוע. היא עושה הכל כדי להבין את משחק הכדורסל כמה שיותר, וגם בתחילת הדרך, כשהיא פחות הבינה, היא תמיד דאגה להגיד לי שהיא מאמינה בי ושאני אצליח. תמיד נתנה לי ביטחון בכל דבר שאני עושה, גם אם זה לא כדורסל.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בכיתה ג’ והייתי תמיד ילד של אמא. היה לה קשה לשלוח אותי לפנימייה בכיתה י’. היה לה קשה, אבל היא ידעה שהכדורסל חשוב לי ולכן הסכימה, למרות שאני יודע שזה היה סיוט בשבילה. היא ביקשה שאתקשר אליה בכל יום, אפילו רק לדקה בלילה, כדי שהיא תדע שהכל בסדר, וזה באמת מה שהייתי עושה.
אחרי זה בקולג’ אמנם הייתי כבר יותר מבוגר, אבל היה לה מאוד קשה לא לראות אותי במשך שלוש שנים, אז היא הוציאה ויזה לארה”ב והיתה טסה לבד, בלי לדעת את השפה, כדי לדאוג לי ולהיות איתי. אי אפשר להגיד לה מספיק תודה על השנים האלה. תמיד הייתה מאחוריי, רק שיהיה לי טוב ושאהיה שמח.
רומן סורקין
