יוני לב-ארי מחזיר אותנו 16 שנה אחורה וחולק עם כולם את אחד הערבים הבלתי נשכחים בהיכל
חורף 1990/91. מלחמת המפרץ. ובזמן שרוב האנשים הנורמלים כאן התלבטו בין
חדר אטום למקלט, אנחנו, הצהובים, עוד ניסינו להבין מי זה הורטון, ועסקנו בוויכוח אם הצעד הראשון של הזר החדש, דונאלד רויאל, הוא המהיר באירופה.
ב-3 בינואר היה משחק הבית האחרון של מכבי לפני תחילת המלחמה, ובו ניצחנו את קינגסטון הבריטית 62-80. הביתיות במשחקים נגד אריס סלוניקי ובאייר לברקוזן הוחלפה, ואת פזארו נאלצנו לארח במגרש נייטראלי – בריסל. ואז אחרי שבעה משחקי חוץ רצופים, סוף סוף הסתיימה המלחמה. נותרו ארבעה משחקים. ארבעה ניצחונות, ואנחנו בפיינל פור בברסי. לשם כך היה צורך באישור מפיב”א, ואישור זה הגיע. ברצלונה, שכבר הבטיחה את עלייתה לפיינל פור, היתה היריבה הראשונה, אך הנהלת אריס סלוניקי, היריבה הבאה, ניסתה להערים קשיים, כשלטענתה, ברגע שמכבי אירחה פעם אחת בבריסל היא לא יכולה לחזור הביתה. הסכמת ברצלונה לבוא לארץ סגרה את הדלת בפני אריס, שנאלצה אף היא לבוא.
המשחק נגד ברצלונה היה התפרצות מוחלטת. 26-42 לצהובים בחצי, תוך הצגת תכלית של רויאל, הנפלד ומרסר, נגד אודי נוריס, אולי הסנטר הדומיננטי ביותר באירופה באותם הימים. מכבי ניצחה 68-78, כשרויאל תופר 27 נקודות.
עבר שבוע. אריס בהיכל. חשוב לציין שגם לאריס המשחק היה חשוב מאוד. בסלוניקי מכבי הפסידה ב-12 נקודות, כך שגם להפרש היתה משמעות.
האווירה לאורך כל השבוע היתה כמעט כמו לפני דרבי. התקשורת חיממה, וכולם חיכו לג’אמפ בול הראשון. איחרתי למשחק, וכשנכנסתי, אפשר היה להרגיש שמדובר בערב גדול. השחקן הראשון שהיה בלתי ניתן לעצירה היה הקהל, 10,000 אוהדים בטירוף חושים כללי!
המשחק התחיל קשה, אפילו קשה מאוד. במחצית הראשונה (אז עוד לא היו רבעים באירופה) ניקי גאליס היה בלתי ניתן לעצירה, כשקלע 21 נקודות, 3 דקות לסיום החצי. אריס הובילה אז 45-36, כך שעל ה-12 הפרש אף אחד לא העז לחשוב.
ואז עלה למגרש “האיש למשימות מיוחדות” – ווילי סימס. מכאן ועד לסיום המשחק גאליס הוסיף רק עוד 5 נקודות (סל שדה אחד!). אין הרבה שחקנים באירופה שיוכלו להגיד שהם עצרו את ניקי גאליס. ווילי כן. עד להפסקה מכבי סגרה את הפער עד לשתי נקודות בלבד, כשלמחצית השניה היא עלתה בטירוף, וקלעה 54 נקודות. דונאלד רויאל, שוב בערב גדול, קלע 31 במשחק כולו, ומרסר, במשחקו ה-50 באירופה במדי מכבי, הוסיף 19 חשובות.
חמש שניות לסיום. מכבי מובילה ב-12. הכדור צהוב. מכבי יוצאת להתקפה אחרונה. הכדור מגיע לאיש החם, רויאל, שמתקשה להתפנות, אך בכל זאת משחרר שלשה, עם שמירה. הכדור קופץ על החישוק, ושוב, ושוב, ו….יוצא.
זה היה כל כך קרוב. אבל עדיין, מכבי 101, אריס 89. נקמה ספורטיבית גדולה. בהמשך מכבי ניצחה בבית גם את ספליט וגם את לברקוזן, ובסופו של דבר עלתה לפיינל פור על חשבון אריס, מה שהפך את הניצחון המדובר למתוק כפליים.
הפיינל פור אמנם לא היה מוצלח במיוחד, אבל סיום העונה הזו בכלל, והניצחון על אריס בפרט, היו ויישארו בלתי נשכחים לתמיד.
לתגובות
