עם סגל עמוק ומרשים שכולל שחקנים כמו הייסליפ, סנטיאגו ופופוביץ’ אבל גם עם משבר לא פחות עמוק בליגה, מלאגה לא תעשה חיים קלים לצהובים.
מאת: אילן קפרוב
מועדון הכדורסל של מלאגה הוא אחד הצעירים באירופה. הקמתה של הקבוצה התאפשרה כאשר קאחה דה רונדה, הנציגה הבכירה של העיר, העפילה לראשונה לליגת הבכירה של ספרד בעונת 1988. לאחר 4 שנות הישרדות בליגה הבכירה, התקבלה ההחלטה על איחוד עם מיוראל מאריסטאס והקמתו של מועדון כדורסל חדש בספרד: Malaga S.A.D.
מאז הצטרפה מאלגה לחבורת המועדונים המובילים של אירופה וקטפה גביע (2005) ואליפות (2005/6) מקומיים, וגביע קוראץ’ אחד (2001). בעונה שעברה הצליחה להשתחל לחבורה הכוללת את ארבע הקבוצות הגדולות באירופה, כשהעפילה לפיינל פור של היורוליג.
עונה מוזרה למדי עברה על מלאגה אשתקד. בליגה הספרדית, התקשתה האלופה לשחזר את יכולתה מהעונה הקודמת, ותפסה בקושי רב את המקום השמיני ואת הכרטיס האחרון לפלייאוף הספרדי. ברבע הגמר כבר אי אפשר היה להסתיר את הבדלי הרמות בין מלאגה ליריבותיה לצמרת. טאו רמסה את האלופה בסוויפ חלק (3-0) וגרמה לה להפרד מהמאבק על התואר, בשלב מוקדם מאד.
אבל הנחמה של הספרדים הגיעה דווקא מהיורוליג. גם במסגרת הזו לא התבססו הספרדים על יכולת משובחת, כי אם על כושר ההשרדות שלהם. את הבית המוקדם סיימה הקבוצה במקום ה-4 (מאזן 7-7) שהקנה לה כרטיס אל הטופ 16. כאן נכנס לתמונה גם המזל, שסידר למלאגה את ההגרלה הנוחה מכולם. הספרדים ניצלו את ההזדמנות, סיימו את הבית במקום הראשון והעפילו לשלב ההצלבה. מלאגה שמרה על הבית, ניצחה במשחק שלישי ומכריע את ברצלונה המאכזבת, והעפילה אל הפיינל פור. סיפור הסינדרלה נגמר כשחניכיו של אטורה מסינה חולפים על פני מלאגה, בדרך אל הגמר. אבל הספרדים סיימו את העונה עם נקמה מתוקה על חשבון טאו, אותה ניצחו במשחק על המקום השלישי.
לא פחות מ-7 שחקנים מצאו את עצמם מחוץ לסגל של מלאגה, כחלק מהפקת הלקחים של העונה הקודמת. בין העוזבים הבולטים אפשר למצוא את מרכוס בראון ופפה סאנצ’ז. במקומו של הרכז הארגנטינאי, החליטו במלאגה להמר על צמד: בויאן פופוביץ’, הצעיר והמוכשר, שהגיע מדינמו מוסקבה, ודאבור קוס, שעשה חייל בעונה שעברה במדי ציבונה זאגרב. את הקו הקדמי חיזקו הספרדים בעזרת הפורוורד האתלטי, מרכוס הייסליפ, שהגיע מאפס פילזן.
סגל הקבוצה
נפתח את סקירתנו עם צמד המצטרפים החדשים של מלאגה. הראשון הוא בויאן פופוביץ’, רכז צעיר ומוכשר, שעשה את הפריצה הגדולה בעונה שעברה במדי דינמו מוסקבה. עד כה העונה הוא מתקשה לשחזר את היכולת גם בספרד. האחוזים צנחו ועמם גם מספר הדקות להן הוא זוכה. ובכל זאת, בערב נתון, פופוביץ’ הוא מסוג השחקנים שיכולים להכריע משחק. האיש השני שנבחר להוביל את הספינה הספרדית הוא דאבור קוס הקרואטי. קוס, שהספיק לעבור לא מעט תחנות בקריירת המשחק שלו, חזר בעונה שעברה למועדון נעוריו, ציבונה זאגרב, לקדנציה שניה מצויינת. סקורר נפלא (70% ל-3!, 66% ל-2) שמתמחה דווקא בייצור נקודות ופחות בסידור מצבים לחבריו. עד כה קוס הוא השחקן היציב ביותר מבחינת היכולת במלאגה, ושחקן המפתח של הספרדים מבין שחקני החוץ.
שחקן בולט נוסף בקו האחורי הספרדי הוא קרלוס קבזאס. אחרי אליפות אירופה מצויינת בקיץ, חזר קבזאס לספרד בכושר מצויין. הוא מנהל המשחק הטוב ביותר של הספרדים כיום, נמצא בכושר קליעה מצויין (10.3 נק’, 50% ל-2, 42% ל-3) ונמצא על המגרש יותר מכל שחקן אחר בסגל של מלאגה. האיש שעולה מהספסל ברוטציה של סקריולו הוא ברני רודריגז, רכז נבחרת ספרד. כמו קוס ופופביץ’, גם רודריגז מתקשה מאד לנהל את המשחק של מלאגה בהצלחה. הוא אמנם מוסר יותר אסיסטים מחבריו, אבל גם מאבד יותר. בנוסף לכך, גם רודריגז נמצא בסוג של משבר קליעה בפתיחת העונה הנוכחית (25% ל-3, 37% ל-2), נקווה שהוא לא יתעורר דווקא נגד הצהובים. צמד הכשרונות הצעירים (שעדיין לא ראה דקת משחק העונה): מייקל צ’ילנסקי ואלפונסו סאנצ’ז, סוגרים את הקו האחורי של מלאגה.
את קו הפורוורדים נפתח עם עוד רכש חדש, מרכוס הייסליפ. הפורוורד האמריקאי, שעשה חייל אשתקד בטורקיה, ממשיך העונה את היכולת המצויינת גם בספרד. תורם 10.5 נק’ בממוצע למשחק ושומר על אחוזים מצויינים (60% ל-3, 57% ל-2). מסוכן מאד מכל הטווחים. לא ברור מדוע סקריולו מאפשר לו פחות מ-20 דקות משחק עד כה, אבל מה שבטוח הוא שהיכולת שלו היא קריטית להצלחה של מלאגה.
יירי וולש, הפורווד הצ’כי שאיכזב מאד בעונה שעברה, אחרי חזרתו מה-NBA, ממשיך באותו קו גם העונה. הוא תורם 5.7 נק’ בלבד לקבוצה באחוזים נמוכים (33% ל-2, 22% ל-3) אבל מפתיע דווקא ביכולת המסירה שלו (3.3 אס’ לעומת 1.7 איב’). קרלוס חימנז, הוותיק, ממשיך גם העונה לקבל דקות משמעותיות (בעיקר על חשבונו של וולש) ותורם במאבק הריבאונד (5 בממוצע למשחק). עוד שחקן שלא נוהג להתבלט, אבל מסוגל לגרום הרבה נזק בערב נתון.
דניאל סנטיאגו, הפורטוריקני, ממשיך במלאגה עונה שלישית ברציפות, ונחשב לאחד משחקני הפנים המובילים ביבשת. גם סנטיאגו סובל העונה ממדיניות הרוטציה הנוקשה של סקריולו, שמאפשרת לו פחות מ-18 דקות בממוצע למשחק. בדקות האלו הוא מספיק לקלוע 10.3 נק’ באחוזים נפלאים (76% ל-2), לתרום 5.7 ריב’ מדי משחק, ולהתבסס כחוסם המצטיין של הקבוצה (1.3 למשחק). חברו של סנטיאגו לקו הקדמי הוא בונפייס נ’דונג, הסנגלי, שמתנשא לגובה של 2.13. נ’דונג, שהגיע לקבוצה בשלהי העונה הקודמת, התאקלם מצויין ותורם ביעילות רבה למשחק ההתקפה של מלאגה. עד כה הוא רושם 12.7 נק’ (71% מהשדה) ומוליך את הקבוצה בקטגוריית הכדורים החוזרים עם 7.3 בממוצע למשחק.
את הקו הקדמי סוגר חרמן גבריאל, סנטר נבחרת ספרד. הייחוד של גבריאל היא היכולת שלו לקלוע היטב גם מבחוץ (2 מ-3 ל-3 העונה). גבריאל זוכה למספר הדקות המועט ביותר מבין שחקני הפנים של מלאגה, אבל מוכיח יעילות עם 9 נק’ בממוצע ב-12 דקות משחק.
