פרופיל יריבה – ארמני מילאנו

מועדון הכדורסל של העיר מילאנו נוסד בשנת 1936 וכמעט כמו כל תוצר אחר של העיר, הפך מיד לסיפור הצלחה. כבר בעונה הראשונה לקיומו זכה המועדון להניף את תואר האליפות הראשון שלו. מאז ועד 1996 (תואר האליפות האחרון של המועדון) נוספו לא פחות מ-25 צלחות אליפות לזכותו. אבל סיפור ההצלחה לא הסתיים רק במסגרת המקומית. בשנות ה-60 וה-70 החל המועדון לכוון גבוה גם במסגרת האירופית. בשנים אלו החלה להווצר היריבות הגדולה בין מילאנו לבין מובילג’ירג’י וארזה. הראשונה זכתה לשלוט ללא עוררין בליגה האיטלקית, השניה להצלחה באירופה.

ב-1966 נחת סוף סוף התואר הראשון בבירת האופנה, אולם הקבוצה לא הצליחה לשחזר את ההצלחה בשנים הבאות. בשנות ה-80 חזרה הקבוצה בגדול לפסגת היבשת, כשהיא מציגה לראווה סגל מרשים, שכלל בין היתר את: בוב מקאדו ודינו מנגין. במשך שנתיים רצופות פגשה קבוצת הכוכבים המילאנזית את הצהובים מת”א בגמר גביע אירופה, ויצאה מנצחת. מאז החלה הדעיכה הגדולה של המועדון עד לשנת 2004, בה רכש אותה טייקון האופנה, ג’ור’גיו ארמאני, שעל שמו הוא נקרא בימים אלה.

מאמן הקבוצה, אטילו

בעונה שעברה לא השתתפה הקבוצה באחד מהמפעלים האירופיים הבכירים, והעדיפה להתרכז בליגה המקומית. נראה שהשקט התעשייתי עשה רק טוב למילאנזים. הקבוצה הציגה יכולת מרשימה לאורך העונה כולה, כ

תמיד טוב לפתוח סקירת סגל בחדשות טובות, אלו שעוסקות במי שלא יופיע למשחק הזה מהצד היריב. הפעם מדובר ללא ספק באבידה לא פשוטה לארמאני מילאנו, שתאלץ להסתדר בשבועות הקרובים ללא הכוכב הגדול, מאסימו בולרי. הגארד האיטלקי הנפלא, שהוליך את טבלת קלעי הקבוצה בטרם נפצע (13.3 נק’ בממוצע), מהווה איום תמידי מכל הטווחים, ועד כה נחשב לאחד השחקנים היציבים היחידים בסגל הבעייתי של מילאנו.

בולרי, יחסר מאוד בשורות מילאנו

בהעדרו של בולרי, יפול עול ניהול המשחק על מלווין בוקר הוותיק. הרכז האמריקי שעבר לא פחות מ-13 קבוצות לאורך הקריירה, חזר העונה למילאנו לקדנציה שניה (הראשונה היתה בעונת 1999), לאחר שהקבוצה בחרה להפרד מריס גיינס המאכזב. בשני המשחקים בהם שיחק עד כה, מפגין בוקר יכולת ניהול משחק מרשימה (4 אסיסטים לעומת 1.5 איבודים) בתוספת לתפוקה מרשימה בהתקפה (12.5 נק’ למשחק ב-83%). מנגד, הוא מתקשה בקליעה מחוץ לקשת (14%).

מי שאמור לסייע לבוקר בהובלת הכדור הוא צ’יין גאדסון, עבורו זוהי העונה המשמעותית הראשונה באירופה. עד כה מגלה גאדסון בעיקר חוסר יציבות, בכל הקשור ליכולת הקליעה מתחום שתי הנקודות. מהשלוש לא זרק כלל עד כה במשחקי היורוליג (בליגה האיטלקית 1 מ-15 מהטווח הזה). גם ניהול המשחק של גאדסון לא מעודד עד כה (1.5 אס’ לעומת 2.3 איב’) ובאופן כללי ניתן לומר שהוא עדיין לא ממש מחובר לקבוצה. שני הגארדים הנוספים בסגל של אטילו קאיה, סטפנו ג’נטילה ופייטרו אראדורי, לא רואים עד כה דקות משחק כלל.שבסיומה היא משיגה את הדירוג הגבוה ביותר שלה מזה עשור, המקום השני. ברבע הגמר נזקקה הקבוצה ל-4 משחקים בלבד בכדי לחלוף על פני היריבה המיתולוגית, וארזה. הניצחון הזה קבע סופית שמילאנו תחזור אל היורוליג בפעם השניה בלבד בשנות האלפיים. אולי תחושת הסיפוק הזאת גרמה לכך שהמילאנזים לא ממש הופיעו לסדרת חצי הגמר והודחו ע”י וידי ויצ’י בולוניה.

נעבור לקו הפורוורדים ולשחקן המשמעותי ביותר בסגל של האיטלקים, אנסו ססאיי. הפורוורד האמריקאי, ממשיך עד כה את היכולת המצויינת מנאפולי, ומספק את הסחורה גם ביורוליג וגם בליגה האיטלקית. ססאיי הוא אתלט מצויין, עם יכולת קליעה נפלאה מכל הטווחים (12.4 נק’, 55% ל-2, 44% ל-3). בנוסף הוא מהווה גם עוגן הגנתי בתור החוסם הטוב בקבוצה (ממוצע של חסימה למשחק) והריבאונדר השני בחשיבותו (4.2 בממוצע). מי שמחזיק במקום הראשון בקטגוריה זו, הוא טרוויס ווטסון. לא רק שווטסון מוליך את היורוליג כולה בקטגוריית הריבאונד (10.5 בממוצע למשחק!), הוא גם משלים עם ססאיי קו פורוורדים אתלטי ויעיל מאד. ווטסון הוא בעל התמצאות מצויינת מתחת לסלים וקולע משם באחוזים מרשימים (10.8 נק’ ב-61%).

ארמני מילאנו חוגגת ניצחון אחד ב-5 משחקים

מי שאמור היה להשלים את הפיזיות של שני האמריקאים באמצעות יד קטלנית הוא דושאן ווקצ’ביץ’ הוותיק. עד כה מתקשה הסרבי לספק את הסחורה, לפחות בכל הקשור לאחוזים משלוש (27% בלבד). עם זאת מדובר עדיין בשחקן מסוכן מאד בכל ערב נתון. עד כה עומד ווקצ’ביץ’ על 10 נק’ בממוצע למשחק. את ההצגה בקו הפורוורדים גונב העונה דווקא שחקן מקומי, דנילו גאלינרי. 12 נק’ בממוצע למשחק יש עד כה לילד המוכשר של מילאנו, אותם הוא קולע באחוזים מצויינים (36% ל-3, 55% ל-2), בנוסף ל-3.5 ריבאונדים מדי משחק. המון כישרון וחוצפה חיובית יש לגאלינרי, ושווה יהיה לעקוב אחריו במשחק הזה.רכש נוסף, שעדיין לא מקבל הזדמנות של ממש בסגל האיטלקי, הוא הפורוורד, הרב טורה. עד כה זוכה הצרפתי ל-7 דקות משחק בלבד, בהן הוא קולע 4 נק’ בממוצע.

כדי להבין את מצבה העגום של מילאנו, הכי פשוט להביט ברשימת הסנטרים של הקבוצה. הרשימה כוללת שחקן אחד בלבד, קייסי שאו, שזוכה למעט מאד אמון ממאמנו, קאיה. התרומה של שאו עד כה למילאנו כל כך שולית עד שחבל אפילו לציין אותה. אפשר רק לקוות שבניגוד למקרים רבים אחרים, שאו לא יזכר לשחק כדורסל דווקא ביום חמישי הקרוב.