וויצ’יץ’: “השחקן הכי טוב ששיחק לצידי – פארקר”

סנטר אולימפיאקוס היוונית, ואקס מכבי תל אביב, ניקולה וויצ’יץ’, היה אורח הכבוד של אתר היורוליג השבוע, כשענה לשאלות גולשים מכל העולם. בסופו של דבר רוכזו שמונה תשובות לשמונה שאלות, כשארבע מהגולשים הגיעו מישראל.

כשנשאל מיהו השחקן הטוב ביותר לצידו שיחק לא היסס ניקו: “שיחקתי לצד הרבה שחקנים מצויינים, אך אנתוני פארקר היה מעל כולם. הוא השחקן המושלם ביותר ששיחק לצידי. פארקר היה מסוגל לעשות הכל – למסור, לקלוע, לשחק בכל עמדה, ומעל לכל, הוא היה שחקן קבוצתי אדיר”.

“השחקן שהכי אהבתי למסור לו הוא מייסיאו באסטון, למרות שנהניתי למסור לכל אחד. עם מייס היה לי הכי הרבה ביטחון. הוא הטביע כמעט כל מסירה שלי. ומול מי היה לי הכי קשה לשחק? ארווידאס סאבוניס. אמנם לא שיחקתי נגדו הרבה, אך מאוד התקשתי לשמור עליו. 2.20 מ’, 150 ק”ג, ויכולות אדירות, אפילו לקראת סיום הקריירה שלו. זו היתה חוויה אדירה לשחק נגדו”.

על תכניותיו בעתיד הקרוב והרחוק סיפר הסנטר: “בהחלט ארצה לאמן בתום הקריירה, אך אני מקווה שהסוף עדיין רחוק. כשאתקרב לסיום הקריירה, אשקול זאת ברצינות. לאחר שש שנים נפלאות בישראל אני מתגעגע מאוד להרבה חברים ושותפים לקבוצה. היינו כמו משפחה. לא יודע האם אחזור למכבי, בעולם הכדורסל לעולם אי אפשר לדעת מה יהיה. אך לפחות בשנתיים הקרובות אני שחקן אולימפיאקוס”.

“תמיד אהבתי למסור, כייוון שתמיד ראיתי בכדורסל ספורט קבוצתי. לי יש פילוסופיה ברורה: ‘השאלה היא לא מי קולע, אלא כמה קולעים’. אני רואה במסירה אקט של כבוד לקבוצה. כשיש לי הזדמנות, אני תמיד מוסר. פעם, כשהייתי צעיר, שמעתי את קוקוץ אומר: ‘סל הופך שחקן אחד שמח, אסיסט הופך קבוצה לשמחה'”.

כשנשאל מהו המשחק שהוא יזכור בצורה טובה ביותר ענה ניקולה: “אין ספק שזה הניצחון על ז’לגיריס, במשחק האחרון של הטופ 16 ב-2004. זה המשחק שהביא אותנו לפיינל פור שהיה בתל אביב, ולתואר היורוליג הראשון שלי עם מכבי”.

“מבחינה פיזית אני חושב שהשנה אני במצב הטוב ביותר בקריירה. במהלך העונה שעברה עברתי מספר פציעות קטנות שהוציאו אותי מפוקוס, אך הן לא פגעו בי לאורך טווח. לאורך כל הפגרה בניתי מאסת שריר והתאמנתי, כך שהגעתי כמו חדש לפתיחת העונה”.