הכירו את יריבות מכבי בטופ 16: ריאל מדריד הספרדית, סיינה האיטלקית, ואפס פילזן הטורקית.
ריאל מדריד
כשפלורנטינו פרס נבחר מחדש לנשיא ריאל, הוא הבהיר כי נמאס לו לראות את העצב שהשתלט על מחלקת הכדורסל. שוק השחקנים היה די קשה בקיץ האחרון, אז הוא החל בהחתמת המאמן הפנוי הטוב באירופה, אטורה מסינה.
יכולתם לחשוב שהאיטלקי הגיע למדריד כדי לבנות שלד לטווח ארוך. הוא הביא איתו כמה משחקני הצמרת באירופה: חורחה גרבאחוסה, פאבלו פריג’וני, טראוויס האנסן, רימאס קאוקינאס ודאריוש לברינוביץ’. אבל נקודה אחת משותפת לחמישה הללו – כולם עברו את גיל 30. פרויקט לשלוש שנים? אולי לשנה אחת. ריאל רוצה תארים, ומהר. היא לא תבחל באמצעים ותפתח את הכיס כדי להגיע לפודיום. בגזרת הצעירים הנחיתה ריאל אולי את הצעיר הכי מבטיח – נוביצה וליקוביץ’ שהגיע מפרטיזן בלגרד, ובנתיים לא מראה את היכולת מהשנה שעברה, ובטח שלא מאליפות אירופה האחרונה עם סרביה.
את ההמחשה לכך ניתן לקבל מנסיבות החתמתו של מרקו יאריץ’ באמצע העונה. סרג’י יול הוא לכאורה רכז צעיר, שרק עולה מהספסל כגיבוי לפריג’וני. אבל לא כך היא המציאות. בפועל, בגיל 22 הוא הפך לאיש המפתח של ריאל: הוא מריץ אותה, הוא השומר הטוב ביותר שלה בקו האחורי והוא זה שמכניס אנרגיות.
חורחה גרבאחוסה. 8 שחקנים מעל גיל 30 בריאל מדריד
עד שיול נפצע, ריאל עמדה על מאזן 0:11 בליגה. מרגע שהושבת, היא ספגה לא פחות מארבעה הפסדים רצופים. בארסה ניטרלה את הבלאנקוס בקלות: בהיעדר יול, היא פשוט עצרה את פריג’וני וגמרה את המשחק בתחילתו. מסינה היה חייב למצוא תחליף הולם ולא יכול היה להתפשר על פחות מכוכב העל הסרבי, שזכה איתו ביורוליג עם קינדר בולוניה ושיחק בשבע השנים האחרונות ב-NBA. פיליפה רייס הספרדי ממשיך להיות באנקר מתחת הסל, לואיס בולוק ממשיך להיות אחד מצוברי הנקודות העיקריים באירופה גם בגילו הותיק, סרג’י וידאל הגיע מויטוריה, ולאדימיר דאסיץ’ יהיה כשרון לא קטן אבל עדיין צעיר ותומאס ון דר שפיגל מגבה את הקו הקדמי הנפלא מהספסל.
החדשות הטובות של ריאל הן שיול שב לפעילות ויחזור לעצמו בקרוב. זה יהיה הזמן הנכון מבחינתו של מסינה: המאני טיים בספרד מתחלק לשלושה – בעוד שלושה שבועות (גביע המלך), באפריל ומאי (שלבי ההכרעה ביורוליג) ובאמצע יוני (גמר הפלייאוף).
סיינה
הכדורסל האיטלקי נמצא כבר קרוב ל-4 שנים במשבר גדול. הנבחרת לא העפילה לאליפות אירופה האחרונה, הליגה נראית זוועה וסיינה שולטת בה הרבה יותר מאשר מכבי שולטת בליגת העל, לצורך העניין. לראיה, שתי הנציגות הנוספות של איטליה ביורוליג, רומא ומילאנו, סיימו את הופעתן בשבוע שעבר ואפילו לא העפילו לטופ-16 למרות שמבחינת סגל השחקנים, הן היו צריכות להיות שם.
אבל סיינה זה סיפור אחר, סוג של פרח נוצץ ויפיפה במדבר המוות של הכדורסל האיטלקי. המאמן סימונה פיאנג’אני, שקיבל את משרת נבחרת איטליה שתתמודד מול ישראל במוקדמות אליפות אירופה הקרובה, כבר נחשב למאמן העתיד של הכדורסל האירופי, ומצליח זו השנה הרביעית לעשות דברים נהדרים בסיינה – אליפויות וגביעים באיטליה, העפלות לפיינל פור האירופי ובעיקר כדורסל מצוין שנובע מבניית קבוצה חזקה מאד.
קשישטוף לאברינוביץ’. יפגוש את אחיו התאום
ואת כל זה הוא עושה, בערך כמו אובראדוביץ’, ע”י שמירה על הסגל הקיים כבר מספר שנים, בתוספת שינויים קטנים פה ושם. הרכז הדומיננטי (חלק יגידו יותר מדי דומינטטי) ט’רל מקנטייר חוזר בקיץ ע”י כל קבוצות העילית של אירופה, אבל נשאר בסיינה, יחד עם שון סטונרוק וקשישטוף לברינוביץ’. כולם סיימו חוזה – כולם חתמו על חוזה חדש בקבוצה, משהו שמעיד על האוירה ועל המאמן. הנרי דומרקאנט ורומיין סאטו (הפורוורד הטוב ביבשת לטעמי) ממשיכים גם הם לשנה נוספת, ודיויד הוקינס הגיע מרומא כדי לחזק את מצבת הפורוורדים.
מתחת הסל בנוסף לסטונרוק ולאברינוביץ’ הנהדרים, יושב טוב גם בנג’מין אזה, שעשה תמיד צרות למכבי. סיינה אמנם חטפה תבוסות קשות מברצלונה בשני המפגשים נגדם (ותכלס, מי לא ספג?) אבל היא עדיין אחת מהקבוצות הטובות ביבשת. בבית מכבי חייבת לנצח אם היא רוצה להשאיר לעצמה סיכוי, אבל בחוץ יהיה קשה מאד, ואולי בפעם הראשונה בהסטוריה, סיינה תרשום ניצחון על הצהובים, שעומדים מולה על מאזן נדיר של 0-8.
אפס פילזן
במילה אחת – א-כ-ז-ב-ה. הציפיות בקיץ הרקיעו שחקים בטורקיה, איגור ראקוצ’ביץ הונחת ראשון באפס והרבה גבות הורמו באירופה. אחר כך הגיע גם בוסטיאן נכבאר לקבוצה, ואז כבר כולם הבינו – אפס פילזן מכוונת גבוה, גבוה מאד. אבל שאיפות לחוד ומציאות לחוד, ואולי כמו מכבי ת”א ובעצם הרבה פחות ממכבי ת”א, הציפיות הרגו את הקבוצה, שהשתחלה לטופ 16 במאית השניה האחרונה של הבאזר, על חשבון ריטאס וילנה הסימפטית. הנחמה היחידה של אפס היא, שיריבה המושבעת מאולקר כיוונה גם גבוה, ונפלה אפילו יותר חזק, ללא כרטיס לטופ 16.
אז מה לא עבד שם? לא ברור. המאמן ארגין עתאמן המאד מוערך בטורקיה, יושב על כסא מתנדנד כבר מספר רב של מחזורים. הקו האחורי שלו בראשות ראקוצ’ביץ’ לא מספק את הסחורה, והמונטנגרי שאמור לפגוש גם הוא את נבחרת ישראל בקיץ הקרוב, מסופסל יותר ויותר במשחקים האחרונים של הקבוצה. את משחק העליה לטופ 16 לפני מספר ימים, הוא ראה בעיקר מהספסל.
בוטסי ת’ורנתון. הצד השפוי של אפס
קרם טונצ’רי ואנדר ארסלן הטורקי מובילים את הקו האחורי של אפס, ביחד עם ראקוצ’ביץ. רוב הכוח של הטורקים הוא דווקא בעמדות הפורוורדים, שם אפשר למצוא את צ’ארלס סמית’ הותיק שבעיקר עושה נזק, ואת אלו שמאזנים אותו עם קצת שפיות – בוטסי ת’ורנתון ופרסטון שומפרט. בוסטיאן נכבאר שהגיע מהNBA בנתיים מסתמן כאכזבה גדולה. מתחת הסל יש לפילזן לא מעט נסיון עם דניאל סנטיאגו שהגיע מברצלונה ועבר חצי יבשת, מריו קאסון שגם הוא עשה קנציה בקטאלוניה, ארמל קוקו האלבני ובעיקר קאיה פקר הטורקי המצוין שממשיך להיות האיש המרכזי בצבע.
