פרויקט היובל: חלק שלישי

האליפות ה-21 בתולדות מכבי הושגה ב-1980 אחרי עונה סוערת במיוחד: הליגה הייתה קצרה, בת 20 מחזורים ללא פלייאוף ולמכבי היו 2 מתחרות קשות: הפועל ת”א והפועל ר”ג. אותה ר”ג ניצחה את מכבי ביד אליהו במחזור ה-4 בתוצאה 91-88, ושמרה בינתיים על מאזן מושלם. במחזור ה-8 ניצחה מכבי בדרבי את הפועל 90-87 לאחר שהפועל הגיע אליו ללא הפסד בדרבי שמה שזכור ממנו היא קטטה מכוערת בסיום כאשר אולסי פרי תקף את שחקן הפועל נחמיאס לאחר שזה ירק עליו אחרי תאקל ביניהם לאחר המשחק. ארל ויליאמס, שחקנה הזר של מכבי הסתער גם הוא על נחמיאס וכן פגע בשחקנה הזר של הפועל קוסטלו. ויליאמס ופרי הורחקו ללא פחות מאשר 5 משחקי ליגה והיה נדמה שמכבי אולי תפסיד את האליפות בלעדיהם. מס’ ימים לאחר מכן ניצחה הפועל ת”א את הפועל ר”ג והסיבוב הראשון הסתיים כאשר לשלוש הקבוצות מאזן זהה 9-1.

הקבוצות המשיכו לנצח אבל במחזור ה-13 ספגה הפועל ת”א הפסד חוץ בחיפה להפועל חיפה, ומיד לאחר מכן נערך המשחק ה-14 של מכבי והפועל ר”ג , שהיה דו קרב ביניהן בהיכל במשחק שבו הפסד נוסף של מכבי ישאיר אותה עם סיכוי נמוך ביותר לזכיה בתואר. אולסי פרי חזר לשחק כבר משחק קודם לכן וארל ויליאמס הצטרף אליו במשחק זה, בשביל להשיג ניצחון גדול 91-82 לעיניי 11 אלף צופים ביד אליהו. בכך נפגעו מאוד סיכוי הפועל ר”ג לזכות בתואר ומי שנותרה חזק במירוץ הייתה הפועל ת”א, שהמשיכה לנצח במשחקיה הבאים. ב-25 בפברואר 80′ נפגשו מכבי והפועל לדרבי לוהט ביד אליהו כאשר מאזנה של מכבי ערב המשחק הוא 16-1 ושל הפועל 15-2.

מאחר ולמכבי נותרו שני משחקים קלים לאחר מכן היו צריכים האדומים ניצחון בפער של 4 נק’ ומעלה בשביל לקחת את ההובלה במאבק האליפות. אבל למכבי היו תכניות אחרות: חניכיו של רלף קליין הסתערו על הפועל אחרי פתיחה מגומגמת, וגמרו את המחצית ביתרון מוחץ 56-39. במכבי לא הרפו, שמרו על הפער והשיגו ניצחון גדול 101-80 שסגר את סיפור האליפות של 1980. לו סילבר קלע 24 נק’, אבל הגיבור הגדול היה שוב פעם ארל ויליאמס- 23 נק’ ו-23 רב’! אולסי פרי קלע 22 נק’ וקטף 15 רב’ ומיקי הוסיף 20. בהפועל בלט וויליס, עם 22 נק’.

בעונת 1981 הוכרעה האליפות בפעם האחרונה בשיטת ליגה בלבד. מכבי שאומנה ע”י רודי דאמיקו הייתה מושלמת: 22-0. היריבה הייתה הפועל ר”ג, אולם מכבי הביסה אותה בסיבוב הראשון 89-65 וכאשר נפגשו היריבות במחזור ה-20 כבר הייתה האליפות סגורה באופן מעשי. רק 3500 צופים ראו את ר”ג מותחת את מכבי, אולם בסיום ניצחון צהוב 93-89. עונה זו הייתה זכורה גם בעיקר דרבי הליגה שנערך ביד אליהו באוקטובר 80′: מכבי ניצחה בקושי 68-67 כאשר זמן קצר לקראת הסיום מאבדת מכבי כדור. הפועל הוציאה את הכדור מהצד וכנהוג אז, אם קבוצה הייתה מוציאה כדור מהצד בתחום המגרש שלה אחרי איבוד של יריבתה, היא לא הייתה צריכה להמתין לשופט שיגיש את הכדור כפי שמתקיים היום. חבר הנהלת מכבי, אמנון אבידן, חשש מהוצאה מהירה של הפועל שתוביל למתפרצת ולסל ניצחון אדום ולכן הפריע לאחד משחקני הפועל להוציא את הכדור! ההיסוס הזה גרם לכך שהתקפת הפועל האחרונה הייתה מסודרת מול הגנת מכבי שהספיקה להתארגן יותר. האדומים החטיאו ומכבי ניצחה. בגומלין ארחה הפועל את מכבי לראשונה באוסישקין לאחר שהפך לאולם סגור, ומכבי ניצחה במשחק צמוד 92-89.

האליפות ה-23 הושגה ב-1982. מכבי, שחזרה להיות מאומנת ע”י רלף קליין, לא הפסידה גם העונה בליגה הסדירה וסיימה אותה במאזן 22-0. הפלייאוף באותה עונה שוחק בשיטה חד פעמית: 6 הראשונות עולות אליו ומשחקות בשלב הראשון בסדרות של הטוב מ-3. שלושת המנצחות בכל סדרה עולות לבית עליון שמשוחק בשיטת ליגה כאשר הניקוד נספר מחדש, והראשונה בתום 4 המשחקים תהיה האלופה.

בשלב הראשון פגשה מכבי את מכבי ר”ג חסרת היומרות אולם הרמת גנים הדהימו כאשר ניצחו במשחק הראשון ביד אליהו 96-91 עם 40 נק’ של ג’מצ’י הצעיר ובכך קטעו רצף של 60 משחקי ליגה רצופים של מכבי בהם ניצחה- שיא שלא נשבר מאז. מספר ימים לאחר מכן ספגה מכבי מהלומה נוספת כאשר הפסידה בגמר גביע אירופה לקאנטו ועתה היה עליה להתרכז בזירה המקומית. ר”ג העבירה את המשחק השני ליד אליהו על מנת לעשות קופה ומכבי שהגיעה עצבנית ומפוקסת היכתה את ר”ג 40 הפרש. המשחק השלישי נערך, בהתאם לחוקה דאז במגרש נייטראלי והמגרש היה בחולון. מכבי ניצחה בקלות 119-109 (ללא שלשות!) לאחר שהוליכה בהפסקה 67-50.

2 יריבותיה של מכבי בבית העליון היו הפועל ת”א והפועל ר”ג (שאומנה ע”י צביקה שרף), שנחשבה לחזקה מבין שתיהן. מכבי פתחה את משחקי הבית העליון בנצ’ חוץ באוסישקין 89-73. כעבור מס’ ימים ניצחה הפועל ר”ג את הפועל ת”א ביד אליהו ועתה נפגשו מכבי והפועל ר”ג. המשחק עורר עניין ו-7000 צופים ראו את הרמת גנים מוליכים 43-40 במחצית. המחצית השנייה הייתה של מכבי, שקלעה בה 60 נק’ וניצחה 100-83 כאשר הפועל ר”ג סובלת מיום רע של סטיב קפלן.

חלפו מספר ימים ומכבי מארחת את הפועל לדרבי ביד אליהו. מכבי ידעה שמעשית נצ’ ייתן לה את האליפות שכן אם מכבי תנצח על מנת שלא תזכה באליפות היא תצטרך שהפועל ר”ג תנצח באוסישקין את הפועל ת”א ולאחר מכן תצטרף מכבי להפסיד ביד אליהו ב-18 הפרש ומעלה לר”ג. בדרבי מנומנם למדיי ניצחה מכבי 109-90 ועשתה את שלה. מכבי: ברקוביץ’ 32, וויליאמס 24, סילבר 19. הפועל: לבנובסקי 21, ווקר 20, מרסר 17 ו-12 רב’. מיד לאחר מכן ניצחה ר”ג את הפועל ת”א באוסישקין וכך נפגשו מכבי ור”ג למשחק האחרון של העונה שנערך ב-25/4/82. רק 2500 איש הגיעו ליד אליהו שכן איש לא האמין שר”ג יכולה להנצח בפער הגבוה מ-17 הפרש. כצפוי, מכבי טיילה והוליכה 56-38 במחצית. רלף קליין הוריד במחצית השנייה את כוכביו ונתן לא מעט דקות ל”נערי הפוסטר” ור”ג ניצלה זאת על מנת לחזור בצורה מפתיעה. כאשר רלף החזיר את התותחים הכבדים למגרש היה מאוחר מידי: ר”ג צברה ביטחון ורצתה להשיג ניצחון יוקרה. המשחק הסתיים בשוויון 94-94 והקבוצות הלכו להארכה, שם עשתה ר”ג בליץ על מכבי שרק רצתה להעביר את הזמן. ר”ג ניצחה, אולם הגיעה רק ל-10 נק’ יתרון- 108:98. בפעם היחידה בכדורסל הישראלי, הוכתרה רשמית קבוצה לאלופה אחרי שהפסידה…..מכבי: וויליאמס 36 ו-15 רב’, סילבר 18. ר”ג: מאלוביק 26, קפלן 24, שלכטר 22.

כתבה על המשחק האחרון של העונה נגד הפועל ר”ג

החל מעונת 83′ הוכרעה הליגה בשיטת פלייאוף בן 8 קבוצות שמשוחק בשיטת סדרות רבע גמר, חצי גמר וגמר – כולן בשיטת הטוב מ-3. המיוחד היה שבעונה זו נקבע כי הקבוצה ללא הביתיות תארח את המשחק ה-1. מכבי שאומנה גם העונה ע”י רלף סיימה את העונה הסדירה במאזן 21-1 כאשר ההפסד היה למכבי חיפה בה שיחק דייויד בלאט ברוממה במחזור הפתיחה. היה זה אגב ההפסד הראשון של מכבי מאז ינואר 77′ מחוץ ליד אליהו בזירה המקומית. ברבע הגמר פגשה מכבי את בית”ר ת”א. בית”ר ארחה את המשחק ה-1 ברמלה ומכבי ניצחה 124-86. בגומלין ביד אליהו ניצחה מכבי 112-87 ועלתה לחצי הגמר, שם פגשה את הפועל חולון של אריה מליניאק וחבורת הצעירים: אלימלך, בוגין, יעקובי, מוטי דניאל, אבי מאור והזר מייקל קרטר. המשחק הראשון בחולון מילא את אולם הפחים ב-3500 איש והם ראו את חולון בעמדה נפלאה לנצח, אולם החולונים איבדו כדור, מכבי קיבלה כדור אחרון וג’ק צימרמן בסל מסוף העולם הביא למכבי את הניצחון 89-88.

כעבור מספר ימים נערך הגומלין ביד אליהו שלא הזכיר במאום את המשחק הראשון: 112-91 למכבי, ועלייה לגמר נגד הפועל ר”ג ששוב פעם אומנה ע”י צביקה שרף. עניין הביתיות לא שיחק תפקיד מאחר ו-2 הקבוצות שיחקו באופן קבוע ביד אליהו. הפועל ר”ג של 83′ ספגה יותר הפסדים מהרגיל בליגה אולם לפלייאוף הגיעה חדה מאוד. ואכן, החבורה של צביקה שרף הוכיחה כבר במשחק ה-1 אותו ארחה ביד אליהו מה כוחה כאשר הוליכה בדקות רבות של המשחק עד ל-11 הפרש. מכבי התאוששה בחלק השני של המחצית השנייה, וניצחה לבסוף 93:88, ו-1:0 מכבי בסדרה. מכבי: צימרמן 32, ברקוביץ’ 26, פרי 14 ו-12 רב’. ר”ג: פונדקסטר 33, גורן 23, נלסון 16.

חלפו 5 ימים וב-5/4/83 נפגשו הקבוצות למשחק השני, גם הוא ביד אליהו. מכבי פתחה מעולה והוליכה 18-7 תוך פחות מ-5 דקות אבל הפייטרים של ר”ג התאוששו מהר מאוד ועלו ליתרון. מכאן החל להתפתח משחק צמוד למדיי. העצבים עשו את שלהם וארל ויליאמס התעצבן על אור גורן מהפועל ר”ג ורצה להכותו. לקח 2 דקות בערך וחצי מכבי ת”א בשביל שוויליאמס ירגע סוף סוף. ר”ג הוליכה במחצית 42-40. מכבי פתחה טוב מאוד את המחצית השנייה ועלתה ל-52:46 אבל ר”ג שוב פעם לא נשברה ועלתה ל-63:58 ולאחר מכן 67:62 ו-72:62! מכבי התעוררה ועצרה את הריצה של הרמת גנים אבל אלו לא התרגשו ועלו ל-78:70, כשנותרו 3 דקות לסיום. באותם ימים פיגור שכזה בפרק זמן קצר לסיום היה קשה מהיום: לא היו שלשות וכאמור קבוצה רודפת לא הייתה יכולה לעשות עבירות על מנת להכריח את היריבה ללכת לקו. העצבים עשו את שלהם שוב פעם וארל וויליאמס התעצבן על סטיב קפלן ועשה כלפיו תנועה מאיימת כאילו הולך להכותו, מאחר וקפלן פגע בו בטעות. וכאן, קפאה ר”ג. חניכיו של שרף לא הצליחו למצוא את הסל, ומכבי הלכה וצימקה ו-50 שניות לסיום השווה ברקוביץ’ מהפינה ל-78:78. הרמת גנים יצאו להתקפה איטית, ובאופן נדיר לא הצליחו לעלות לזריקה לאחר 30 שניות ואיבדו את הכדור. מכבי יצאה להתקפה אחרונה. צימרמן, שהיה נפלא במשחק הראשון וחושך בשני, עלה משמאל לנסיון לקלוע סל ניצחון והחטיא. אבל שם, שם היה מיקי ברקוביץ’. הכדור פשוט הגיע אליו, והוא עלה מיד לזריקה קשתית שנכנסה לסל עם הצלצול – 80:78 למכבי, והיא אלופה שוב פעם. מכבי: ברקוביץ’ 27, ויליאמס 21 ו-20 רב’. ר”ג: פונדקסטר 19.

תקציר המשחק, כולל ראיונות בסיום

עונת 83/84 הייתה עונה קשה מאוד למכבי, שאיבדה את צימרמן וארל וויליאמס ולא מצאה תחליף הולם בדומתם של פרנק בריקובסקי וג’ואל קרמר. הקבוצה אומנה ע”י צביקה שרף. 3 הפסדים ספגה מכבי בעונה הסדירה – המאזן הגרוע ביותר שלה מאז עונת האין אליפות האחרונה ב-1969. מכבי נוצחה ביד אליהו ע”י הפועל ר”ג ב-2 הארכות, לאחר מכן נוצחה ביד אליהו ע”י הפועל ת”א ששברה בצורת של 6 שנים ללא ניצחון בדרבי, ולבסוף הפסד 121-120 לעפולה בחוץ ב-3 הארכות. בנוסף, הודחה מכבי ע”י הפועל ר”ג בחצי גמר הגביע ולראשונה מאז 1976 לא שיחקה בגמר. מכבי סיימה במקום הראשון במאזן 19-3, שהיה מאזן שווה למאזנה של ר”ג ורק בזכות יחס סלים פנימי סיימה מכבי ראשונה ולא שנייה (אם כי יתרון הביתיות היה כאן חסר משמעות, מאחר והפועל ר”ג ארחה את משחקיה ביד אליהו באופן קבוע).

ברבע הגמר פגשה מכבי את מכבי חיפה של פיני גרשון ובה שיחק דייויד בלאט. המשחק הראשון היה טיול והסתיים 109-81. במשחק השני שוב פעם הוכיחה מכבי את פגיעותה כאשר ספגה הפסד חמישי בכל המסגרות הישראליות – 72:70. וכך, נאלצה מכבי המוטרדת להגיע למשחק שלישי ומכריע ביד אליהו על הזכות לעלות לחצי הגמר. האם יכולה להיות הפתעה? לא ממש….מיקי ברקוביץ’ היכה את החיפאים שוק על ירך וקלע 43 נק’ בדרך לניצחון קליל 114-62. בלאט אגב קלע 4.

בחצי הגמר פגשה מכבי את הנציגה האדומה של העיר חיפה- הפועל, בה בעל הבית היה חיים זלוטיקמן. רק 1500 צופים הגיעו למשחק, אבל הם הפסידו קרב פלייאוף מצוין בו שוב פעם נחשפה חולשת מכבי, שהסתבכה במשחק צמוד. במחצית ק’ 2 הפרש למכבי ובסיום 88:83 בלבד למכבי. 3000 צופים באו לגומלין ברוממה לראות האם חיפה מסוגלת להשוות. במחצית הוליכה מכבי ב-3 הפרש בלבד והחיפאים לא הניחו לצהובים, אולם בסיום 85-77 למכבי שעלתה לגמר.

מספר ימים חלפו והתברר שהיריבה בגמר תהיה הפועל ר”ג, אותה אימן שימי ריגר. התחושה ברחוב הספורטיבי הייתה שזו יכולה להיות העונה של ר”ג, שניצחה את מכבי פעמיים מתוך שלושה משחקים שנערכו ביניהן. 9000 צופים הגיעו לקרב הראשון ביד אליהו ב-30/3/84. כולם ציפו למשחק צמוד ומרתק, אולם מהר מאוד שפשפו כולם את העיניים- ר”ג בכלל לא הגיעה למשחק, ומכבי פשוט עשתה ככל העולה על רוחה. כבר באמצע המחצית הראשונה הוליכה מכבי ב-20 הפרש. בנוסף, הורחק בדקה ה-16 שלכטר מהפועל ר”ג שהתפרץ לעבר אולסי פרי אחרי שספג ממנו חבטת מרפק במהלך המשחק. במחצית הוליכה מכבי 51-28 בדרך לניצחון מדהים 101-73. מכבי: ברקוביץ’ 25, בריקובסקי 24, סילבר 18, פרי 16 ו-12 רב’. ר”ג: האוזי 18.

כעבור ארבעה ימים נערך הגומלין. ר”ג שיחקה ללא סטיב שלכטר עקב הרחקתו אבל הפעם היא חזרה למסלול. סטיב מאלוביק פתח את המשחק בצורה נפלאה לזכות ר”ג כאשר בריקובסקי לא מוצא את הטבעת ולאסוף נחליפו לזמן רב. ר”ג הוליכה ברוב המחצית הראשונה ובסיומה 46-44 לרמת גנים. מכבי פתחה את המחצית השנייה מעט טוב יותר והוליכה בפער נמוך, אולם התעוררות רמת גנית הובילה אותה ליתרון 71-68, קצת פחות מ-9 דקות לסיום. אבל “כרגיל”, שוב פעם הפועל ר”ג כבתה. מכבי עלתה ל-75:71 ופחות משלוש וחצי דקות לסיום כבר 80-71. הקהל ביד אליהו כבר החל לחגוג אבל ר”ג לא התכוונה לוותר כ”כ מהר: היא צימקה ל-82:77, מכבי ניסתה להעביר את הזמן, איבדה את הכדור ו-40 שניות לסיום רק 82-79 למכבי. סילבר סחט עבירה וקלע פעמיים מהקו לאחר ששרף העדיף שיילך לקו ולא להוציא מהצד- 84:79 למכבי. ר”ג איבדה כדור, וארואסטי קלע מהקו נקודה אחת, ומכבי סגרה עניין ובסיום 87:81 לצהובים, ועוד אליפות. מכבי: ברקוביץ’ 29, סילבר 19, פרי 16. ר”ג: האוזי 22, מאלוביק וגורן 18 כ”א.

מכבי לוקחת את האליפות לאחר ניצחון 87-81

את עונת 84/85 סיימה מכבי במאזן 20-2 כאשר שני הפסדיה היו למכבי חיפה ברוממה ולהפועל ת”א ביד אליהו במשחק בו איבדה בפציעות גם את מגי וגם את סילבר. חניכיו של צביקה שרף פגשו ברבע הגמר את הפועל ר”ג שבעונה זו איבדה את מקורותיה הכספיים וספגה שביתות. על כן לא היו הרמת גנים בתקופה ההיא אותה קבוצה מאיימת כבעבר. הבעיה הייתה מכבי: הקבוצה הודחה בצורה מאכזבת מגמר גביע אירופה לאחר הפסד בחוץ לבולוניה החלשה וסבלה מירידת מתח גדולה, שניכרה במשחק ה-1 נגד ר”ג. במשך 26 דקות ביד אליהו רדפה מכבי אחרי ר”ג, אולם בסיום 91-82 למכבי. הגומלין בחולון היה כבר אחר: מכבי ניצחה 123-87 אחרי מחצית שנייה אדירה, כאשר מגי קולע 41 ומוריד 20 רב’. 2-0 למכבי, והיריבה הבאה בחצי הגמר- הפועל חולון שאומנה ע”י מולי קצורין.

חולון, שהקשתה על מכבי גם בליגה הסדירה הקשתה גם הפעם: רק 2 נק’ יתרון למכבי במחצית ורק 10 נק’ בסיום- 89:79. ואז, בגומלין, לאחר 16 שנה- ניצחה חולון את מכבי: 72-70 שהביא לחגיגה רבתי בעיר. המתח לקראת המשחק השלישי היה גדול: במכבי חששו לאור הירידה בכושר עקב “טראומת בולוניה” שאולי הקבוצה תפספס ברגע המכריע. קרוב ל-10 אלפים צופים ראו מחצית ראשונה צמודה- 43:40 למכבי. אולם במחצית השנייה זו כבר הייתה מכבי המוכרת, שברחה לחולון וניצחה בגדול 93-70, כאשר אולסי פרי הוותיק נותן משחק נהדר.

הפועל ת”א של אביב 85′ הייתה בשיא: הקבוצה שאומנה ע”י יהושע רוזין בן ה-67 הלכה והתחברה יותר ויותר. מכבי ניצחה אותה בליגה הסדירה בקושי 88-87, ובגומלין ניצחה הפועל ביד אליהו 96-80 אחרי שמכבי מאבדת במהלך המשחק את מגי וסילבר בגלל פציעות. הכושר הרעוע של מכבי לצד הכושר הטוב של הפועל גרמו לחלק מן הפרשנים להעריך כי הפועל פייבוריטית לאליפות, וזאת למרות ששחקנה הגבוה לבנובסקי נעדר עקב שבר ברגל. הסיוט של מכבי התגשם במלואו ב-15/4/85: הפועל עשתה ממכבי צחוק והובילה כבר בלמעלה מ-20 הפרש. התאוששות של מכבי לקראת הסיום הייתה חסרת חשיבות, ובסיום 84-73 ענק להפועל. מיקי עם 26 ומגי עם 17 בלטו במכבי, בעוד בהפועל כיכב לארגי עם 28 נק’, וכן זיסמן עם 16 ומרסר עם 14 נק’ ו-10 רב’.

חלפו שלושה ימים והפועל העבירה את המשחק מאוסישקין ליד אליהו על מנת “לעשות קופה”. 10 אלפים צופים ראו את מכבי נלחמת בכל הכוח ומובילה 4 הפרש במחצית. בפתיחת המחצית השנייה, כאשר מכבי כבר מגיעה ל-10 הפרש, פרצה תגרה חריפה בין ארואסטי ממכבי ללארגי מהפועל ושניהם הורחקו מהמשחק. הפועל לא ויתרה, מכבי לא ברחה ולקראת הסיום שיחקה גם בלי מיקי ועם קו אחורי של שני “ילדים” – יואב קדמן וחן ליפין, אבל בסיום 89-80 למכבי ו-1:1 בסדרה. מכבי: מיקי 23, מגי 22, פרי 20. הפועל: מרסר 21, זיסמן 17.

המשחק השלישי והאחרון נערך ב-22/4/85 ביד אליהו כמובן. מכבי ללא ארואסטי, והפועל ללא לארגי. חן ליפין בן ה-20 קנה את עולמו כשריכז את משחקה של מכבי נפלא. צביקה שרף שיחק למעשה עם אותה חמישייה כל המשחק: ליפין, מיקי, מגי וסילבר שיחקו 40 דקות. פרי שיחק 38-39 דקות. מכבי הובילה בהפסקה 41-33, ושמרה על הפער עד הסיום: 76-66. מכבי: מגי 24 ו-13 רב’, מיקי 19, פרי 17. הפועל: סימס 19, חוזז 14.

חלפה עונה וב-1986 מסיימת מכבי את הליגה הסדירה במאזן נקי 20-0, כאשר היא קולעת בממוצע כ-112.5 נק’ למשחק! מכבי ר”ג הייתה היריבה ברבע הגמר ומכבי ניצחה במשחק ה-1 בתוצאה מדהימה- 153:100! את המחצית סיימה מכבי עם 81 נק’! ר”ג העבירה את הביתיות במשחק השני ל…מלחה, וגם שם ניצחה מכבי – 123:104, וניצחון 2:0 בסדרה.

חניכיו של צביקה שרף פגשו בחצי הגמר את הפועל ת”א, שבנתה הרבה מבטיח אחרי שהביאה את ארל ויליאמס וג’ק צימרמן ששיחקו במכבי בעבר. אולם ההרבה לא קיים- אחרי פתיחת עונה מצוינת התמוטטה הפועל, מאמנה פיני גרשון עזב ומי שהחליפו היה יעקב אדלר. הדרבי הראשון שנערףך ביד אליהו קבע שיא חדש- 44 הפרש למכבי, לא פחות, ובתוצאה מטורפת- 140:96! קווין מגי קלע 40 נק’ לזכות מכבי במשחק זה. הבלתי ייאמן קרה לאחר מס’ ימים- הפועל העבירה את הדרבי ליד אליהו וניצחה 103:102, וכך כפתה משחק שלישי ומכריע על מכבי. העצבים עשו את שלהם: מכבי, שמחצה כמעט בכל משחק אותה עונה, התקשתה נגד הפועל ולא הצליחה לברוח. במחצית- שוויון 46:46. מכבי המשיכה להוביל רוב הזמן בפער נמוך כאשר מידי פעם הפועל עולה ליתרון קל. 4 וחצי דקות לסוף הוליכה מכבי 74:70 בלבד, אבל כאן נגמר להפועל הכוח: תוך 2 דקות עלתה מכבי ל-8 הפרש, ולאחר מכן ל-10 הפרש, והמשחק הוכרע. בסיום 90:78 למכבי.

הגמר הפגיש את מכבי עם אליצור נתניה של יוסי הררי. אליצור עלתה ליגה באותה עונה והציגה הרכב של זרים ומתאזרחים שחומי עור יחד עם הרכז דני ברכה ששיחקו בצורה מלהיבה, ועל כן זכו לכינוי “הארלם גלובטרוטרס”. אליצור הפגינה אופי נהדר והיה קשה לשבור אותה. ב-20/3/86 נערך המשחק הראשון ומכבי הוליכה במחצית 56:46. במחצית השנייה החלה מכבי להגדיל את הפער עד ל-22 הפרש. נתניה התעוררה, אולם זה היה מאוחר מידי ובסיום 104-97 מכבי. מכבי: מגי 37, ג’ונסון 35.

חלף שבוע ונתניה העבירה את המשחק ליד אליהו. המחצית הראשונה הייתה צמודה והסתיימה ביתרון קל למכבי. בפתיחת המחצית השנייה החלה מכבי להשתחרר ולהגדיל את הפער: 76-65, 81-67, 85-69 כשנותר עוד זמן רב לסיום. למרות זאת כבר הריחו במכבי אליפות קלה. אליצור שוב פעם לא נשברה, מכבי נרדמה והתוצאה קטנה: 87-75, 89-81. מכבי חזרה ל-12 הפרש אולם אליצור שוב חזרה, הורידה את הפער ו-3 דקות לסיום קלע סימס שלשה לאליצור שקבעה 96-92 בלבד. חלפו כמה שניות וסימס קבר עוד שלשה- 96:95! דקה ורבע הדהימה אליצור- 101:100 לזכותה! מגי קבע 102:101 למכבי אבל נברסון החזיר את היתרון לנתניה – 103:102. מכבי יצאה להתקפה, הסתבכה קצת אבל בסוף הגיע הכדור למיקי שנחסם בעבירה לשלוש. מיקי קלע את כל השלוש – 105:103 למכבי. אליצור יצאה להתקפה אחרונה וסחטה עבירה. נברסון הלך לקו ל-“1+1”, ובגלל שהחטיא את הראשונה המשחק חודש. הכדור יצא לחוץ מידו של ברקוביץ’ ולאליצור נותרה שנייה אחת לקלוע בשביל לנצח או להשוות. הול זרק מ-10/11 מטר, הכדור פגע בחישוק ו…עף החוצה. מכבי שוב אלופה. מכבי: ברקוביץ’ 34, מגי 30.

בשנת 1987 השיגה מכבי את האליפות ה-18 ברציפות, וה-28 בתולדותיה. חניכיו של צביקה שרף סיימו את העונה הסדירה במאזן 21-1 (תבוסה בחולון במחזור ה-18). יריבתה של מכבי בסדרת רבע הגמר הייתה בית”ר ת”א אשר בהנהלתה היה חבר..אבנר קופל. מכבי ניצחה בקלילות במשחק ה-1 122-88. בית”ר ארחה באותה תקופה מספר משחקי בית ב…ערד, וכך נאלצה מכבי לנסוע עד לשם על מנת לנצח גם את המשחק השני 92-73 ולעלות לחצי הגמר.

היריבה בחצי הגמר הייתה הפינאליסטית מהעונה שעברה- אליצור נתניה, שנחלשה מעט בעונה זו. מכבי במשחק בינוני ניצחה את הראשון 87-74, וכעבור ימים מספר העבירה נתניה את משחקה הביתי ליד אליהו, ומכבי ניצחה גם אותו – 96:76. וכך נסללה הדרך לגמר נגד הפועל ת”א.

האדומים שאומנו ע”י משה ויינקרנץ (עוזר מאמן מכבי בשלוש השנים הקודמות) פתחו רע את העונה, אולם השתפרו בפלייאוף והגיע ולגמר מהמקום השישי וזאת למרות שחיים שלוטיקמן היה מושבת זמן רב עקב פציעה קשה. מכבי אגב הביסה את הפועל בקלילות בשני המשחקים בעונה הסדירה. מכבי, שהייתה בכושר נפלא שהביא אותה גם לגמר האירופי לאחר 5 שנים וזאת לאחר 6 נצ’ רצופים בגביע אירופה (כולל נצ’ חוץ מדהים על טרסר מילאנו), הייתה מועמדת ברורה. אולי בגלל שאננות, אולי בגלל פציעה של מגי שהגבילה אותו, ואולי בגלל שלדרבי חוקים משלו קרה הבלתי ייאמן: הפועל כפתה משחק צמוד, ולקראת הסיום הוליכה 74:73. ליפין סחט שניות לסיום עבירה והלך לקו בשביל לקלוע פעמיים- 75:74. אבל כאן קרה הבלתי ייאמן: לבן מרסר, אז בהפועל עדיין, הוציא כדור ארוך למייק לארגי שלא נשמר. לארגי פרץ לסל ועם הצלצול קבע 76:75 מדהים להפועל, שמובילה בסדרה של הטוב מ-3 בתוצאה 1:0 והביתיות עכשיו שלה! ההפסד הוציא שדים רעים במכבי. מיקי ברקוביץ’ דיבר נגד צביקה שרף. מיקי התקשה להלשים עם כך שהיה על הספסל דקות רבות ויצא הביתה מההיכל נרגז. אנשי מכבי התסגרו זמן רב בחדר ההלבשה, מנסים להבין איך טעו בסיום ואיך יוצאים מהמצב הרגיש הזה.

חלפו שלושה ימים. הפועל, כמיטב המסורת דאז, לא סמכה על אוסישקין והעבירה את הביתיות ליד אליהו, על מנת להרוויח הרבה מאוד כסף ממכירת 10 אלפים כרטיסים, שכמובן נמכרו. קווין מגי התאושש מהפציעה והפעם הסיפור היה אחר לגמריי: מיקי אמנם שוב היה שחקן ספסל, אבל מגי והאחרים סחפו את מכבי לניצחון קליל 90:74 שלא הועמד בספק לכל אורך המשחק. קווין מגי היה מס’ 1- קלע 30 נק’. ועכשיו 1:1 בסדרה.

חלפו שלושה ימים וב-29/3/87 הגיע זמנו של המשחק השלישי והמכריע, גם הוא ביד אליהו כמובן. עשר הדקות הראשונות היו צמודות- מכבי לא הצליחה לברוח, אבל מיד לאחר מכן החל הפער לתת את אותותיו: מכבי עלתה ל-10 ובמחצית 41:28. העצבים עשו את שלהם ושתי הקבוצות לא היטיבו לשחק אולם במחצית השנייה החלה מכבי להשתחרר, ולהגדיל לאט לאט את הפער 15 הפרש, ו-20 הפרש, והמשחק למעשה הוכרע. בדקות הסיום שיחקה מכבי לאט כאשר הקהל חוגג ביציעים. הפועל כרסמה את הפער ל-8 הפרש, אבל גם זה רק חצי דקה לסוף, מה שלא סיכן את מכבי. בסיום: 78-68, ועוד אליפות צהובה.

האליפות של 1988, שהייתה האליפות ה-29 בתולדות המועדון וה-19 ברציפות, הייתה אליפות קשה וזה למרות הקאם בק של רלף קליין. מכבי סיימה את העונה הסדירה במאזן 19-3 שכלל הפסדים גבוהים: 14 הפרש לגליל בכפר גלעדי, 16 הפרש למכבי חיפה ברוממה, ושיא השיאים- 20 הפרש ביד אליהו להפועל ת”א! גם בגביע הודחה מכבי, במשחק בודד בשמינית הגמר ע”י הפועל ת”א במשחק באוסישקין.

עונת 87/88 הייתה האחרונה ברצף של 6 עונות בהן הפלייאוף היה בן 8 קבוצות. יריבתה של מכבי ברבע הגמר הייתה הפועל חיפה, ומכבי ניצחה אותה 2:0 בסדרה. חצי הגמר היה כבר מאיים יותר- גליל עליון שאומנה ע”י מולי קצורין וסיימה את הליגה הסדירה במקום הרביעי. בגליל אגב שיחק נדב הנפלד הצעיר. מכבי הגיעה דרוכה כמו קפיץ למשחק הראשון והלמה בגליל 105:82. הנפלד אגב קלע לגליל 24 נק’! גליל סמכה, ובצדק, על הביתיות לקראת המשחק השני שנערך בבית ציפורי בכפר גלעדי. הייתה זו עונתה האחרונה של הגליל במתקן המיושן אך הביתי הזה שכן באותה תקופה האולם החדש בכפר בלום כבר עמד לפני השלמה. ואכן, מכבי אכלה חצץ: במחצית הוליכה מכבי 43-42 בלבד ועד לסיום נאלצה מכבי להזיע מאוד. בסיום 89:86 למכבי, בה בלטו סימס עם 25 נק’ ומגי עם 17 נק’ ו-10 רב’. בגליל כיכב ווין פרימן עם 31 נק’ וגם ברד ליף היה טוב – 23 נק’.

חלפו כמה ימים ובתום משחק שלישי צמוד באוסישקין בין הפועל ת”א לחולון התברר שהפועל ת”א תהיה גם השנה יריבת מכבי בגמר הפלייאוף. במכבי חששו ובצדק. הפועל הדיחה את מכבי בשמינית הגביע באוסישקין, והביסה את מכבי ביד אליהו 92-72. מכבי ניצחה משחק אחד, גם הוא ביד אליהו- 105:84 (הפועל העבירה במשחק זה את הביתיות להיכל). את הפועל ת”א אימן גם בעונה זו ויינקרנץ והקבוצה הציגה צוות מעולה ומגובש. היה ברור שניצחונות קלים בחלק ממשחקי הסדרה, כמו שהיה עונה ו-2 עונות קודם לכן בדרבים בפלייאוף, לא יהיו הפעם.

ב-5/5/88 נערך המשחק הראשון. רבבת צופים ביד אליהו ראו את הפועל מובילה 43-40 במחצית. במחצית השנייה השתפרה מכבי מעט ואילו הפועל נתקעה בהתקפה. פחות מ-3 דקות לסיום התחממו העניינים: סל של מכבי נפסל בטענת 30 שניות (צודקת, אגב!) אותה שרק השופט טוד וורניק. אנשי מכבי מחו על ההחלטה, ורלף קליין התפרץ על המזכירות תוך גידופים שנשמעו בשידור חי בטלויזיה. מכבי יכולה הייתה לגמור את המשחק אולם בארלו החטיא הטבעה והפועל בתגובה קלעה שלוש זריקות מהקו (זלוטיקמן) ולאחר איבוד של מכבי השווה לינטון טאונס ל-76:76. למכבי היה כדור אחרון. סימס, המצטיין במכבי, החטיא אולם קווין מגי לקח את הריבאונד ועם הצלצול קבע 78:76 למכבי. סימס הצטיין במכבי עם 24 נק’, ואילו בהפועל הצטיינו שלושה: מרסר עם 22, טאונס עם 20 וזלוטיקמן עם 16.

חלפו ארבעה ימים והגיע הגומלין. הפעם, בניגוד ל-3 העונות הקודמות, החליטו בהפועל ת”א לא להתפתות לכסף הגדול ולהשאיר את המשחק באוסישקין. הפועל הייתה טובה יותר במחצית הראשונה והוליכה 51:43, אולם במחצית השנייה חזרה מכבי למשחק והחל קרב צמוד. במצב של 84-81 להפועל קלע ג’מצ’י שלשה והשווה. הפועל לא קלעה ומכבי יצאה קדימה. מיקי סחט עבירה והיה זכאי ל-1+1 מהקו, אולם קליין העדיף להוציא את הכדור מהצד. הכדור הגיע כמובן למיקי שעלה לשלשה. הכדור הסתובב על הטבעת ואם היה נכנס זה היה סל אליפות ענק, אולם הכדור יצא והקבוצות הלכו להארכה. מכבי הוליכה 95-94, ולהפועל היה כדור אחרון, 4 שניות לסיום, מהצד ליד הסל של מכבי. הכדור הגיע לזלוטיקמן. הוא עלה לקלוע שנייה לסיום. אם בחוץ- מכבי אלופה, ועוד באוסישקין! אבל הכדור צלל פנימה באחד הסלים המפורסמים של הכדורסל הישראלי, והפועל ניצחה 96-95 וכפתה משחק שלישי ומכריע. מכבי: מגי 26 ו-20 רב’! ג’מצ’י 26, בארלו 25. הפועל: זלוטיקמן 30, טאונס 23, מרסר 20.

ב-12/5/88 נערך המשחק האחרון בהחלט בסדרה, שלימים התברר כמשחק האחרון במכבי של מיקי ומוטי. המשחק נפתח בצורה צמודה למדיי כאשר מכבי מוליכה רוב הזמן אולם ג’ונתן דלזל שעלה מהספסל האדום נכנס למשחק מעולה, וסייע להפועל להוביל לראשונה במשחק במשך כמה וכמה דקות בהפרש נמוך של כמה נק’. מכבי הצליחה להפוך את הפיגור הקטן ובמחצית 53:52 למכבי. הצהובים פתחו את המחצית השנייה טוב מאוד ועלו ל-65:56, ולאחר מכן 71:61 ו-77:68. מי שחשב שהפועל תשבר, טעה בגדול. החבר’ה באדום הוכיחו אופי והקטינו ל-78:79, כשנותרו 8 ד’ לסוף. כאן הגיע הרגע של מוטי ארואסטי שלא בא לידי ביטוי במשחק עד אז, ושל דורון ג’מצ’י שלא פגע כל המשחק. מוטי העלה את מכבי ל-81:78 , ולאחר מכן שלח אסיסט לג’מצ’י לשלשה- 84:78. בהמשך שם דורון יד, ומוטי יצא למתפרצת – 86:78 צהוב. ג’מצ’י הלם בעוד שלשה- 89:78. מגי העלה את מכבי ליתרון השיא- 91:78, אבל הפועל, שוב פעם, לא נשברה. 2:45 לסיום הוריד זלוטיקמן ל-86:92 בלבד, ו-94:88 לאחר מכן, אבל לא יותר מכך. מכבי ברחה ל-99:88, ובסיום 99:91, ושוב פעם יש אליפות. מכבי: בארלו 31 (13/22 מהשדה), מגי 22 ו-11 רב’. הפועל: דלזל 21.

האליפות השלושים של מכבי ת”א הושגה ב-1989, אחרי עונה סופר דומיננטית בליגה: חניכיו של צביקה שרף סיימו את העונה במאזן חלק 22-0, כאשר שיא השיאים היה במשחק חוץ ללא קהל נגד אליצור רמלה במושב אבן שמואל, שהסתיים בתוצאה 162:103 (87:48)!!! הפלייאוף ב-89′ היה בעל צורה חדשה: 4 הראשונות עולות לפלייאוף עליון בשיטת חצי גמר וגמר, בשיטת הטוב מ-3. יריבתה של מכבי בחצי הגמר הייתה הפועל חיפה שאומנה ע”י יריב ורשיצקי. הדמות הפיקנטית הייתה גיא גודס- רכז בן 18 שהיה אחד מכוכבי הפועל חיפה. למרות שהפועל חיפה הייתה קבוצה מצוינת, במכבי לא דאגו. מכבי 89′ הייתה קבוצה נפלאה. עד חודש , בו נערך הפלייאוף בארץ, הפסידה מכבי כל העונה פעמיים בלבד, באירופה- לברצלונה. באותה עונה אגב כמעט וניצחה מכבי בפתיחתה את פילדלפיה בארה”ב, אולם נוצחה 108-107 לאחר נק’ מכריעות של צ’רלס בארקלי….

מכבי הובילה כבר 17 הפרש במהלך המחצית הראשונה אולם חיפה צימקה ל-9 בהפסקה. במחצית השנייה שיחקה מכבי רע, ו-5 ד’ לסיום הוליכה רק 4 הפרש, אולם יציאה בחמש עבירות של כוכבי חיפה הביאה לניצחון 104-89 בסיום. הגומלין נערך בחיפה. מכבי הגיעה שיכורת ניצחון מעוד הצלחה גדולה, לאחר נצ’ החוץ על פזארו באיטליה. חיפה ניצלה זאת, והדהימה כאשר ניצחה 88:85 וכפתה משחק שלישי ומכריע. המשחק השלישי, לתדהמת כולם, הפך לקרב צמוד בו ההפרש משתנה לכאן ולכאן, בעיקר בגלל גודס שקלע 7 שלשות לזכות חיפה. 2 דקות לסיום אף הובילה חיפה לרגע, אולם הכדור האחרון היה של מכבי במצב של שוויון 84:84. הכדור הגיע ללבן מרסר שזרק מטווח רחוק יחסית לטווח שלו, ועם הצלצול הכדור בפנים- 86:84 למכבי, ועלייה לגמר.

היריבה בגמר הייתה…תנחשו לבד..הפועל ת”א. מכבי פגשה את הפועל 3 פעמים אותה עונה- פעמיים בליגה, ועוד פעם אחת בחצי גמר הגביע. מכבי ניצחה בכל הפעמים אולם לא הצליחה להביס את הפועל בשום משחק, ומשחק אחד ניצחה רק בנקודה בקושי רב. הפועל 89′ אומנה ע”י יעקב אדלר והייתה קבוצה חלשה יותר מזו של עונה קודם לכן, אולם עדיין מסוכנת. מכבי הייתה טובה יותר אולם לא הצליחה למוטט את הפועל לחלוטין, ובמחצית 43:32 למכבי. בחצי השני החל הפער לגדול, ובסיום התמוטטה הפועל- 90:70 למכבי עם הצלצול. מכבי: מגי 25 (11/12 מהקו) ו-16 רב’, ג’מצ’י 24, מרסר 13 ו-16 רב’. הפועל: דניס וויליאמס 33 (13/22 מהשדה).

חלפו כמה ימים, והגיע תור הגומלין. הפועל מארחת וכמו שעשתה במהלך העונה הסדירה, הוא העבירה את המשחק ליד אליהו. האדומים היו חייבים את הכסף. מכבי הובילה במחצית 44:38 ובמחצית השנייה החלה לברוח, עד ל-60:44. אבל הפועל שמרה על הכבוד, וחזרה למשחק, עד כדי 2 נק’ בלבד למכבי- 64:66. מכבי שוב פתחה פער לאחר מכן אולם פער נמוך למדיי. 2 דקות לסיום הוליכה מכבי 80:72. קית’ בנט צימק ל-80:75. מכבי העבירה את הזמן, סחטה עבירה וויתרה על זריקות 1+1 מהקו כשנותרה דקה וחצי. מכבי המשיכה לשחק לאט ודקה לסיום קבע ג’מצ’י 82:75. הקהל כבר החל לחגוג אבל באמת גמור? לא. טאונס הוריד ל-77:82 ומרסר לא הצליח להוציא את הכדור מתחת לסל, כשנותרו 45 שניות. הפועל הוציאה מחדש מתחת לסל, ותוך כמה שניות קבר טאונס שלשה- 82:80 בלבד. ג’מצ’י סחט עבירה ושוב פעם מכבי ויתרה על 1+1 מהעונשין תמורת הוצאת כדור מהצד ל-30 שניות. ליפין הוליך כדור, ו-37 שניות לסיום שוב פעם עבירה, ושוב פעם כדור מהצד במקום 1+1 מהקו. ג’מצ’י פרץ לסל, ועשה סל ועבירה- 85:80. מכאן הפועל לא הייתה יכולה לחזור, ומכבי שוב פעם אלופה. מכבי: ג’מצ’י 22, מגי 16 ו-16 רב’. הפועל: וויליאמס 22, טאונס 1