פתיחת העונה ההפכפכה, חילופי המאמנים, היריבה, המאבק האדיר בגמר וקור רוח של מספר 10 בצהוב. לכבוד יום העצמאות, תזכורת להנפה מספר שבעים
שתף כתבה
עונת 1998/9 הייתה מורכבת עבור הצהובים. הצמד קטשפר היה אמור להתפצל. עודד חתם בניו יורק ניקס ועתיד היה להפוך לישראלי הראשון ב-NBA. על הקווים החל את העונה יורם חרוש ולבסיס הישראלי, שכלל את דורון שפר, דריק שארפ, נדב הנפלד וגיא גודס, צורף גור שלף. הזרים באותה עונה היו ויקטור אלכסנדר, דייויד בנואה, זדראבקו ראדולוביץ’ וקונסטנטין “טיטי” פופה. השביתה הגדולה, כזכור, טירפדה את המעבר של הכוכב לניו יורק והוא חזר לעונתו האחרונה במכבי, לפני המעבר לירוק של פנאתינייקוס.
מכבי החלה את העונה בצורה לא טובה באירופה, שני ניצחונות בלבד בששת המשחקים הראשונים. בליגה דווקא הצהובים ניצחו, אבל הפסד בכורה לראשון לציון הביא לזעזוע על הקווים. פיני גרשון עבר מהאופוזיציה לקואליציה בצעד ששינה, בדיעבד, את ההיסטוריה.
הצהובים הצליחו להתגבר על המשבר באירופה והריצה נעצרה בשלב ההצלבה עם הפסד 2:0 לאלופת אירופה המכהנת, קינדר בולוניה של אטורה מסינה. לגרשון היה זמן להכין את הקבוצה לעונה הבאה (למי שציר הזמן הצהוב לא חקוק בזכרונו, השושלת הראשונה של האפמן ומקדונלד) ולזכות בדאבל הישראלי.
חשוב לציין שירושלים של אותה עונה הייתה קבוצה מצוינת. האדומים מהבירה סיימו את העונה הסדירה במקום הראשון, לפני מכבי שבמקום השני, כאשר היא מפסידה בשני משחקים בלבד כל העונה (שניהם למכבי). הירושלמים אומנו על ידי אפי בירנבוים ועל הפרקט שיחקו ראדיסאב צ’ורצ’יץ’, פפי תורג’מן, קני וויליאמס, דרק המילטון ודורון שפע.
באותן שנים היריבות הספורטיבית בין הקבוצות צברה תאוצה, בעיקר בגלל העונות הקודמות בהן ירושלים זכתה בגביע המדינה עם עדי גורדון. צ’ורה נתן עונת שיא, אבל פגש מולו את ויקטור אלכסנדר. קני וויליאמס נחשב לזר הטוב בליגה, כל עוד הוא לא שיחק נגד הנפלד, ששיתק אותו בדרכו האלגנטית והחכמה. והצמד קטשפר היה… איך לומר, קטשפר.
לגמר הגביע בתאריך 17.03.1999 הגיעו שתי הקבוצות הטובות במדינה. הנקודות הראשונות של הצהובים היו משלשה פנויה של שפר. צ’ורה החזיק את האדומים במשחק והמחצית הסתיימה ביתרון 4 למכבי. המחצית השניה הייתה כבר מורטת עצבים. 13 דקות לסיום (בזמנו עוד שוחקו שתי מחציות של 20 דקות) שפר המשיך ללהוט והוביל את מכבי ליתרון 34:42 עם 14 נקודות אישיות.
ירושלים חזרה למשחק לאט ובטוח. שתי דקות לסיום ויקטור אלכסנדר, שקלע עד כה 20 נקודות, ביצע את העבירה החמישית שלו ודרק המילטון השווה מקו העונשין. בהתקפה הבאה קטש נחסם וקני וויליאמס העלה את ירושלים ליתרון לאחר דקות ארוכות. מתח שיא בהיכל.
40 שניות לסיום לוח התוצאות הראה 66:66. מכבי שמרה מצוין בהתקפה האחרונה (שעון הזריקות היה 30 שניות להתקפה בזמנו), אבל לרוע מזלה צ’ורה קטף כדור חוזר בהתקפה ונשלח לקו העונשין. הוא קלע את הראשונה, אבל השניה הלכה החוצה. למכבי היו 16 שניות כדי לקלוע ולזכות בגביע.
מכבי משכה את השעון ו-3 שניות לסיום שריקה שנויה במחלוקת של טוד וורניק שלחה את עודד קטש להביא למכבי גביע מקו העונשין. הנסיך של הכדורסל הישראלי כמובן עמד בלחץ וקבר את שתי הזריקות. כבונוס, הוא קיבל את הכבוד ונלקח להניף את הגביע בצוותא עם הנפלד.
זה היה סיפורו של התואר ה-70 של מכבי תל אביב. בשבעים שנות קיומה של המדינה הניפה מכבי 103 (!!!) תארים רשמיים, מה שאומר שכבר יש לנו סיפורים מוכנים לחגיגות ה-80, ה-90 וגם המאה. לפחות.
הצהובים הצליחו להתגבר על המשבר באירופה והריצה נעצרה בשלב ההצלבה עם הפסד 2:0 לאלופת אירופה המכהנת, קינדר בולוניה של אטורה מסינה. לגרשון היה זמן להכין את הקבוצה לעונה הבאה (למי שציר הזמן הצהוב לא חקוק בזכרונו, השושלת הראשונה של האפמן ומקדונלד) ולזכות בדאבל הישראלי.
חשוב לציין שירושלים של אותה עונה הייתה קבוצה מצוינת. האדומים מהבירה סיימו את העונה הסדירה במקום הראשון, לפני מכבי שבמקום השני, כאשר היא מפסידה בשני משחקים בלבד כל העונה (שניהם למכבי). הירושלמים אומנו על ידי אפי בירנבוים ועל הפרקט שיחקו ראדיסאב צ’ורצ’יץ’, פפי תורג’מן, קני וויליאמס, דרק המילטון ודורון שפע.
באותן שנים היריבות הספורטיבית בין הקבוצות צברה תאוצה, בעיקר בגלל העונות הקודמות בהן ירושלים זכתה בגביע המדינה עם עדי גורדון. צ’ורה נתן עונת שיא, אבל פגש מולו את ויקטור אלכסנדר. קני וויליאמס נחשב לזר הטוב בליגה, כל עוד הוא לא שיחק נגד הנפלד, ששיתק אותו בדרכו האלגנטית והחכמה. והצמד קטשפר היה… איך לומר, קטשפר.
לגמר הגביע בתאריך 17.03.1999 הגיעו שתי הקבוצות הטובות במדינה. הנקודות הראשונות של הצהובים היו משלשה פנויה של שפר. צ’ורה החזיק את האדומים במשחק והמחצית הסתיימה ביתרון 4 למכבי. המחצית השניה הייתה כבר מורטת עצבים. 13 דקות לסיום (בזמנו עוד שוחקו שתי מחציות של 20 דקות) שפר המשיך ללהוט והוביל את מכבי ליתרון 34:42 עם 14 נקודות אישיות.
ירושלים חזרה למשחק לאט ובטוח. שתי דקות לסיום ויקטור אלכסנדר, שקלע עד כה 20 נקודות, ביצע את העבירה החמישית שלו ודרק המילטון השווה מקו העונשין. בהתקפה הבאה קטש נחסם וקני וויליאמס העלה את ירושלים ליתרון לאחר דקות ארוכות. מתח שיא בהיכל.
40 שניות לסיום לוח התוצאות הראה 66:66. מכבי שמרה מצוין בהתקפה האחרונה (שעון הזריקות היה 30 שניות להתקפה בזמנו), אבל לרוע מזלה צ’ורה קטף כדור חוזר בהתקפה ונשלח לקו העונשין. הוא קלע את הראשונה, אבל השניה הלכה החוצה. למכבי היו 16 שניות כדי לקלוע ולזכות בגביע.
מכבי משכה את השעון ו-3 שניות לסיום שריקה שנויה במחלוקת של טוד וורניק שלחה את עודד קטש להביא למכבי גביע מקו העונשין. הנסיך של הכדורסל הישראלי כמובן עמד בלחץ וקבר את שתי הזריקות. כבונוס, הוא קיבל את הכבוד ונלקח להניף את הגביע בצוותא עם הנפלד.
זה היה סיפורו של התואר ה-70 של מכבי תל אביב. בשבעים שנות קיומה של המדינה הניפה מכבי 103 (!!!) תארים רשמיים, מה שאומר שכבר יש לנו סיפורים מוכנים לחגיגות ה-80, ה-90 וגם המאה. לפחות.
