הסנטר היווני האהוב התארח בפודקאסט של היורוליג וסיפר על ההגעה לתל אביב, היחסים עם בלאט והקבוצה שזכתה ביורוליג: “אף פעם לא הפסקנו להילחם”
ארבע שנים, שתי קדנציות, לב אחד ענק. סופוקליס שחורציאניטיס היה בתחילת העשור הקודם אחד השחקנים האהובים ביותר בהיכל ביד אליהו, ויחד עם מכבי תל אביב הוא זכה ביורוליג בעונת 2013/14. ביג סופו התארח לאחרונה בפודקאסט היורוליג בהנחיית ג’ו ארלאוקאס, וסיפר על תחילת דרכו בצהוב-כחול, היחסים עם דייויד בלאט והקבוצה שזכתה בתואר.
“רציתי לשחק במכבי כבר מגיל 15”, שיתף סופו והסביר: “הייתי באיראקליס והם לקחו אותי לשם במשחק חוץ. לא שיחקתי, בעיקרון רק סחבתי דברים. הייתי בהלם, זו הייתה חוויה נהדרת. זה היה מדהים איך שהקהל התחבר עם השחקנים, לא ראיתי שום דבר כזה ביוון. שאלתי את הסוכן שלי: ‘מה אני צריך לעשות כדי לשחק במכבי?'”
הסנטר היווני המשיך וסיפר על ההגעה שלו לתל אביב בקיץ 2010: “כשהם שאלו אם אני רוצה להגיע, התרגשתי מאוד. אמרתי ישר ‘כן’. הגעתי בפעם הראשונה עם המאמן שלי, קוסטס. הוא נשאר איתי בערך חודש כדי להתאקלם, לעזור לי בהרבה דברים. הייתי מוקף בחבר’ה נהדרים, אז ידעתי איך להתנהג בצורה רצינית. זה מועדון נהדר. הם עוזרים לך ותומכים בך. הכרתי הרבה חברים טובים, גם אשתי אוהבת את תל אביב ורוצה לחזור לשם כל הזמן”.
סופו נזכר בהפסד לפנאתינייקוס בגמר הפיינל פור ב-2011. “הייתי כל כך בטוח שננצח את המשחק הזה”, נזכר סופו, “התחילו לעלות לי ספקות בגלל יום השואה בישראל, כשהיינו צריכים לבטל אימון אחד. באותם ימים היו לנו הרבה שיחות באימונים, דיברנו אחד עם השני איך אנחנו רוצים לעשות דברים. אבל עדיין חשבנו שהכל יהיה בסדר. ואז, הייתי במעלית ושמעתי את דיאמנטידיס במגרש מתאמן, וחשבתי: ‘האיש הזה צמא לדם’. כולם אמרו, ‘לא תדאג, אנחנו נעצור אותו’. ואני עניתי, ‘כן, ממש’. בשלב הזה התחילו לצוץ ספקות, אבל עדיין הייתי בטוח שאנחנו הולכים לזכות. היה לנו סגל נהדר, היינו חזקים בכל העמדות”.
אחרי שנתיים במכבי, “בייבי שאק” עבר בחזרה ליוון וחתם לפנאתינייקוס. אבל הגעגועים להיכל גברו על הכל, ואחרי שנה הוא חזר. “חזרנו לתל אביב עם שני הילדים שלנו, וזה היה ממש נהדר”, סיפר שחורציאניטיס, “הייתה לי תקשורת מצוינת עם דייויד בלאט מהיום הראשון. הוא בחור נהדר, מאמן מעולה. הוא תמיד מנסה לעזור לך להבין מה אתה צריך לעשות ואיך”.
הוא המשיך לדבר על היחסים עם בלאט: “הוא ממש הבין אותך. בעונה השלישית שלי במכבי התחלתי לפתח הפרעת שינה קטנה, לא הצלחתי לישון – אבל הוא תמיד תמך בי ובדק איתי אם אני צריך עוד זמן לישון לפני משחקים. הוא היה אומר לי, ‘אתה יודע מה סופו, לך לישון’. ואני זוכר שלמחרת הייתי מגיע מוקדם יותר, צופה בווידאו, זורק לסל, ואז היו לי משחקים מעולים. הוא תמיד התעניין בשלומי, תמיד בירך את המשפחה שלי כשהיא הגיעה לראות אותי. הוא בחור משכמו ומעלה.
סופו התרפק, איך לא, על העונה ההיסטורית שבה מכבי הניפה את הגביע במילאנו, אחרי ניצחונות על צסק”א וריאל מדריד בפיינל פור. “היה לנו הרבה מזל”, הוא הודה, “לא היה אמור להיות לנו סיכוי במשחק נגד צסק”א. צסק”א היו דומיננטים בכל עמדה על הפרקט. זה היה קשה. בדרך כלל כשאתה משחק נגד יריבה כלשהי, אמור להיות לך יתרון באלמנט כלשהו של המשחק – אבל לא היה לנו שום יתרון”.
“כשהיינו צריכים לשחק חזק, שיחקנו חזק”, המשיך היווני, “אף פעם לא הפסקנו להילחם. גם בפלייאוף מול מילאנו ניצחנו ככה. כולם ממש נלחמו חזק. ואני חייב לתת קרדיט למאמן בלאט. הוא תמיד גרם לנו להילחם, עשה מאיתנו יחידה מאוחדת עם אותה מנטאליות. הייתה אווירה נהדרת בחדר ההלבשה ועל המגרש. אני זוכר אנשים משתגעים על המגרש, ואז צוחקים על זה בחדר ההלבשה”.
