סיפור חייו של ברנדון דייויס, הסנטר הדומיננטי של ברצלונה, רווי בהפתעות. היכונו למסע שמתאים בדיוק למי שחובב את אפקט הפרפר.
ברנדון דייויס נולד ב-25 ביולי 1991 בפילדלפיה, אבל הוא לא גדל בעיר הגדולה של פנסילבניה. אמו הביולוגית הייתה בסך הכל בת 16 כשהביאה אותו לעולם, ולא הייתה מסוגלת לטפל בו. אז יומיים בלבד אחרי שהגיח מבטנה, אמו העבירה אותו לאמא מאמצת, לינדה קת’לין. דייויס מספר שהוא לא יודע שום דבר על אמו האמיתית מלבד השם שלה, “אבל בסופו של דבר היא עשתה את הדבר הכי טוב לחיים שלי”.
לינדה, האם המאמצת, לקחה את דייויס אל ביתה ביוטה, שם הוא גדל בתור מורמוני. שנה קודם לכן היא אימצה ילד אחר, אבל הוא מת, ואת ברנדון היא הביאה כדי למלא את החלל. אחריו, היא אימצה עוד שני ילדים מהודו, הת’ר ושון. “כל התמונות המשפחתיות שלנו מצחיקות, כי אני הרבה יותר גבוה מהם”, משתף הסנטר של בארסה, “אני בגובה 2.08 מטר והם בקושי 1.50 ו-1.70 מטר”.
ביוטה, האהבה הראשונה של דייויס הייתה בכלל כדורגל. שילוב של גובה ומהירות סידרו לו מקום בקבוצת נוער מקומית, שם הוא שיחק בתור חלוץ. אבל ככל שברנדון צמח וצמח, הוא כבר לא הצליח לרוץ באותה מהירות, והמאמן העביר אותו לשער. זה שיעמם אותו. גם ככה כל החברים שלו שיחקו כדורסל, אז הוא החליט להצטרף אליהם על הפרקט בקבוצה מקומית. זו הייתה החלטה חכמה.
למרות שהחל לשחק בגיל מאוחר, זה לא הפריע לדייויס ללמוד מהר ולחדד את הכישורים שלו. הוא התקבל לקבוצה של אוניברסיטת בריגהאם יאנג המורמונית, והפך לאחד מכוכבי הקוגארס עם ממוצעים של 17.7 נקודות ו-8 ריבאונדים בעונתו האחרונה. היעד הבא שלו היה ברור: ה-NBA.
הוא לא נבחר בדראפט, אבל דייויס מצא את עצמו עד מהרה בחזרה בפילדלפיה. הסיקסרס החתימו אותו על חוזה. אחרי שנה וקצת בפילי, שכללה הופעה של 20 נקודות נגד אורלנדו, הוא עבר בטרייד לברוקלין נטס, אבל שוחרר אחרי שהספיק להופיע בשבעה משחקים בלבד. ואז החל המסע לאירופה.
זה התחיל בצרפת (שאלון), המשיך באיטליה (וארזה), חזרה לצרפת (מונאקו) ואז ליטא (ז’לגיריס). דייויס שיחק שנתיים תחת שאראס בירוקים מקובנה, והפך לאחד הביג-מנים הטובים באירופה. ב-2019 הוא אפילו נבחר לחמישיית העונה של היורוליג, תואר שאף שחקן ז’לגיריס לא זכה בו מאז ארווידאס סאבוניס האגדי ב-2004.
באותו קיץ, ברצלונה שמה עליו את הידיים, ומאז זה סיפור אהבה. דייויס, שקיבל בפלאו בלאוגרנה את הכינוי “רמבו”, הולך ומשתפר מעונה לעונה. בשנה הראשונה שלו בבארסה, הוא קלע 9.6 נקודות למשחק והוריד 3.9 ריבאונדים. בעונה שעברה, כשהתאחד עם שאראס, עלה ל-12 נקודות ו-4.5 ריבאונדים. “הוא שחקן מאוד נייד ומגוון שיכול לשחק בכל חמש העמדות, וזה בדיוק מה שאתה רוצה בכדורסל המודרני”, אמר עליו המאמן הליטאי אז.
והעונה? מספר 0 באדום-כחול הוא אחד השחקנים הטובים ביורוליג, אולי הטוב ביותר בקבוצה היחידה שעדיין לא הפסידה. 14.5 נקודות למשחק, 62.3% ל-2 נקודות, אסיסטים, חטיפות ורפרטואר מהלכים והטעיות שלא היו מביישים איזה בחור ארגנטינאי נמוך ששיחק פעם בברצלונה, ברח לנו השם. אולי הנוכחות בבארסה מזכירה לברנדון דייויס שהוא רצה פעם להיות כדורגלן, אבל ככדורסלן הוא בסדר גמור.
