על הקווים: דימיטריס פריפטיס

ב-2014 הגיע פריפטיס לפנאתינייקוס כעוזר המאמן, חזר לקדנציה שניה בנבחרת וכעבור זמן קצר התייצב על הקווים כמאמן אריס סלוניקי. עם סגל מחודש, שכלל גם את ג’ייק כהן, פריפטיס הוביל את הצהובים לעונה במאזן 6:10 ביורוקאפ ומקום רביעי בליגה, הישגים שהקנו לו את תואר מאמן השנה ביוון. זו הייתה קפיצת המדרגה הגדולה הבאה, למרות עונה עוקבת מעט פחות חזקה. 
בעונת 2017/18 הוצב פריפטיס על הקווים של אוניקס קאזאן, מועדון מבוסס אולם רחוק ממוקדי הכוח של רוסיה. בליגת ה-VTB המאתגרת הוא מיד הצעיד את קבוצתו החדשה לעונה של 2:22 ולצד יכולת נאה ביורוקאפ רק הלך וביצר את מעמדו. “דימיטריס הוא מאמן עם פרופיל נמוך, צנוע ועובד קשה מאוד”, מספר עליו גורם בכדורסל היווני. “הוא מכבד את דעת כולם ופתוח לדיונים על כדורסל, אבל גם אחד שמתעקש על החוקים שקבע ודוגל בכדורסל מוכוון הגנה, כמו רוב המאמנים היוונים”.

בעונתו השלישית קאזאן כבר הגיעה לפיינל פור היורוקאפ ובעונה שעברה דהרה עד לגמר, שם ספגה שני הפסדים דרמטיים למונאקו. אלא שמקום שני אחרי צסק”א בליגה – לפני זניט, קובאן, ניז’ני וחימקי – הצטרף להישג עליו חלמו בקבוצה מאיזור טטארסטן. למעשה, דימיטריס פריפטיס הפך למאמן היווני הראשון שמעלה קבוצה זרה ליורוליג. 
אחרי ארבע עונות בקאזאן ועם הישג ייחודי שהוצמד לשמו, קול מן העבר קרץ לפריפטיס לשוב הביתה. באותם כמה חודשים ב-2014, הוא שימש כעוזרו של פרנג’יסקוס אלוורטיס בפנאתינייקוס. מאז נוצרה חיבה עמוקה בין הירוקים למאמן השקט. בקיץ האחרון, אחרי פיטוריו של עודד קטש, היה ברור לאלוורטיס, כעת המנהל המקצועי, שעליו לחזור לאופציית מאמן מקומי טוב בעלות נוחה. דימיטריס פריפטיס היה הבחירה המתבקשת. 
יש שיאמרו שהשאיפות של פנאתינייקוס מודל 2021/22 רחוקות מאלה של לפני עשור או שניים. סביר להניח שזה לא המצב אצל דמויות בצוות המקצועי כמו אלוורטיס ודיאמנטידיס. גם לא אצל הבעלים דימיטריס ינאקופולוס. אלא שהמציאות מכתיבה סט ציפיות מעודכן וגם חצי העונה הראשונה, עם 4 ניצחונות בלבד ב-17 מחזורים, לא הפתיעה איש. אך בחירה במאמן כמו דימיטריס פריפטיס, היא לא הנמכת הרף. להיפך, היא הדרך לחזור ליסודות כדי לטפס למעלה מדרגה אחר מדרגה. בדיוק כמו שהוא עוסק בקריירה האישית שלו.