תעודת זהות: מרקוס הווארד

לא הרבה היה ידוע לאוהדי הכדורסל באירופה על מרקוס הווארד לפני תחילת העונה. כשבאסקוניה החתימה את הגארד נמוך הקומה על חוזה לשנתיים בקיץ, רבים תהו האם מדובר בהימור. אבל כבר אחרי המחזור השלישי, הווארד הפך לשם שכל עכבר כדורסל אירופאי הכיר, והפיג את החששות של מי שלא האמין בו. כבר עכשיו יש מי שרואים בו אחד הסקוררים הטובים ביבשת.
אז איך זה קרה? ומיהו בכלל מרקוס הווארד?
הווארד נולד במרץ 1999 בניו ג’רזי, אבל המשפחה שלו נדדה לצד השני של ארצות הברית, לאריזונה, כשהוא היה בן שלוש. אביו, צ’אק, בכלל שיחק פוטבול במכללת אינדיאנפוליס ולאחר מכן הפך למאמן כושר. שני אחיו הגדולים של מרקוס – דזמונד וג’ורדן – שיחקו כדורסל במכללות. אבל מרקוס התעלה על כולם.
הוא השלים את לימודיו בתיכון בנבאדה כבר בגיל 17 והצטרף לאוניברסיטת מרקט שבמילווקי כבר בגיל 17, גיל צעיר במיוחד. למרות שצמח רק לגובה 1.78 מטר, הווארד פיתח יכולות מדהימות לייצר זריקות – ולקלוע אותן – נגד שומרים גבוהים ממנו בהרבה. היכולות הללו הלכו והשתדרגו עם השנים, וגרמו לו להיות אחד הסקוררים הכי טובים ב-NCAA.

המספרים שלו פשוט מטורפים. הוא קלע 50 נקודות במשחק שלוש פעמים שונות, בשלוש שנים רצופות. הוא קלע 27.8 נקודות למשחק בעונת הסניור שלו במרקט, ממוצע מטורף שהציב אותו במקום הראשון בליגת המכללות האמריקאית. בסך הכל הוא קלע 2,761 נקודות בקריירה שלו במרקט, יותר מכל שחקן אחר בתולדות הגולדן איגלס. כן, יותר מסופרסטארים כמו דוויין ווייד וג’ימי באטלר.
ולמרות המספרים המרשימים, כשהגיע הזמן שלו לעמוד לבחירה בדראפט, הסקאוטים ומנהלי הקבוצות ב-NBA פקפקו ביכולות שלו. אולי לא האמינו ששחקן במימדים כאלה צנומים יכול לתרגם את יכולת הקליעה הזו גם בליגה הטובה בעולם, שבה הגארדים רק הולכים וגבהים עם השנים.
“אנשים מסתכלים על הגודל שלי ומטילים ספק”, אמר לאחרונה הווארד, “כל מה שאני יכול להגיד בתגובה זה ‘שימו אותי על המגרש נגד כל אחד, ואני אגרום לכם להאמין בי’. זו תמיד הייתה הגישה שלי. אבל לא הרבה אנשים רוצים לקחת סיכון על בחור בגובה 1.78 מטר”.
אז הוא לא נבחר בדראפט 2020. לא נורא. דנבר הציעה לו חוזה דו-כיווני והוא שיחק שנתיים במדי הנאגטס. אמנם היו לפניו ברוטציה שחקנים כמו ג’מאל מארי, פקונדו קמפאסו, מונטה מוריס ואוסטין ריברס – אבל בדקות שהוא קיבל, הווארד הוכיח שהוא מסוגל. הוא קלע 4.1 נקודות למשחק ב-5.7 דקות בלבד בעונתו השניה בקולורדו ואפילו היה חלק מהרוטציה של הנאגטס בפלייאוף.

בקיץ החוזה שלו בדנבר הסתיים. במקום להתעקש על חוזה נוסף ב-NBA, הווארד החליט לעשות את הדרך לאירופה. הרי נדודים לא זרים לו, ושחקנים כמו קמפאסו וניקולה יוקיץ’ סיפרו לו על הכדורסל ביורוליג. כשבאסקוניה הגישה לו הצעה, הוא כבר ידע שהוא הולך לנחות בחבל הבאסקים.
“הייתה לי שיחה ארוכה עם אחד השחקנים הטובים ביותר ששיחקו באירופה – פאקו קמפאסו”, סיפר הווארד, “הוא דוגמא לכך שאפשר לשחק באירופה ולהצליח בגדול. דיברתי עם עוד כמה שחקנים ששיחקו בספרד וביורוליג. אני שואב השראה משחקים כמו מייק ג’יימס ולורנזו בראון”.
ושם, אצל באסקוניה, היכולות של הווארד לקלוע נקודות שוב קיבלו במה. אחרי בכורה ביורוליג של 12 נקודות נגד ולנסיה, הגיעה ההתפוצצות במשחק הביתי נגד פרטיזן בלגרד: 33 נקודות, כולל 8 מ-12 מעבר לקשת, וניצחון. במחזור הבא, נגד הכוכב האדום, הוא כמעט שחזר את המספרים: 30 נקודות, 7 מ-12 לשלוש, וניצחון. הווארד עשה מה ששבעה שחקנים בלבד לפניו – שחקנים כמו ננדו דה קולו, מילוש תאודושיץ’ ויאקה לאקוביץ’ – עשו במפעל הבכיר באירופה: לקלוע 30 נקודות בשני משחקים רצופים.
במחזור הרביעי נגד אולימפיאקוס, הווארד ספג פציעה שמנעה ממנו לסיים את המשחק, אבל היא לא התבררה כחמורה והוא הצליח לחזור למשחק האחרון נגד וילרבאן. הוא התקשה להתגבר על הכאבים והתקשה להציג את היכולות הרגילות שלו. במקרה או שלא, בשני המשחקים הללו באסקוניה ספגה הפסדי בכורה ביורוליג. כך או כך, הוא מחזיק בממוצע נהדר של 18.2 נקודות למשחק, שמגיעים עם 47.5% מעבר לקשת.
אחרי עוד שבוע של החלמה והתאוששות, הווארד מגיע למשחק מול מכבי חדור מטרה – הוא רוצה לחזור ליכולת משלושת המשחקים הראשונים, ובעיקר להראות שהם לא היו מקריים. התפקיד של הגארדים הארוכים והגבוהים של מכבי הוא להפחית את הנזק שגורם הגארד של באסקוניה למינימום, ושיחכה עם ההפצצות לפעם אחרת.