הציפיות במכבי, האווירה בפיינל פור בתל אביב, הזכיה השניה ברצף והמאמנים. ניקולה וויצ’יץ’ בראיון ליורוליג
שתף כתבה
“מכבי תמיד הייתה מועדון שכיבדתי בגלל ההיסטוריה עם יוגופלסטיקה”, מספר ניקולה וויצ’יץ’, שיוכרז כאגדת יורוליג בראיון לאתר המפעל. הוא גדל בספליט, אבל ההצלחה המסחררת ביותר שלו הגיעה בביתו השני, תל אביב. “זה מועדון שלא אהוב רק על ידי הישראלים, אלא גם על ידי כל היהודים בעולם. זה מגיע עם ציפיות ולחץ וצריך לקחת את זה בצורה הנכונה על מנת להיות מסוגל לבצע על המגרש את הדברים ברמה הכי גבוהה שאפשר”.
“היה לי מזל להיות עם מאמנים גדולים ושחקנים גדולים”, מזכיר וויצ’יץ’. “שיחקתי בארבעה פיינל פורים עם מכבי, זכיתי פעמיים. אני זוכר שההנהלה (ב-2004) ממש נאבקה על כך שנשחק את הפיינל פור בתל אביב וזה הגדיר מחדש קריירות ושינה את חייהם של השחקנים. זה היה מיוחד. אני זוכר שנכנסנו לאולם והייתה לי הרגשה שהיו שם 100,000 אוהדים, שבסך הכל רק צריך לזרוק את הכדור לכיוון הטבעת והוא כבר ייכנס”.
“אני זוכר שירדנו למחצית ולא האמנו למה שקורה”, מספר הסנטר לשעבר על משחק הגמר מול סקיפר בולוניה. “אמרנו לעצמנו שאסור לעצור וצריך להמשיך, כי הם יכולים להפוך את התוצאה. וכמובן, הם לא עשו את זה. זה היה לילה בלתי ייאמן, עברו כמעט 20 שנה ואני זוכר כל פרט בלילה הזה. זו הייתה קבוצה מיוחדת, עם אופי מיוחד, מאמנים מיוחדים וידענו שיש לנו הזדמנות לעשות את זה שוב. שכל משחק חייבים לנצח. ואז ניצחנו (בגמר השני) את טאו ויטוריה. כמובן שזו הייתה הצלחה גדולה ואני זוכר שכל האולם במוסקבה היה צהוב, כאילו אנחנו בבית. והיה לנו משחק גדול. ואז באמת רצינו לזכות בגביע השלישי, התאהבנו בהרגשה”.
“שיתפתי פעולה עם בערך 50 מאמנים, ואני חייב לומר שאהבתי את כולם ולמדתי הרבה מאוד דברים מכולם”, מוסיף וויצ’יץ’ על האנשים שהוא מודה להם. “כמובן שבמכבי אלה היו דייויד בלאט, פיני, מאמנים שעשו עבודה מדהימה ושמו את מכבי ברמה אחרת, ושמו אותי ברמה אחרת. כמובן שאשתי, שכל התארים מגיעים לה. אנחנו ביחד 26 שנים והיא חלק גדול בקריירה שלי. בלעדיה אני בטוח שלא הייתי יכול לעשות את רוב את הדברים האלה. זה נועד לקרות. אני כבר 16 שנים יפות בישראל”.
“אני זוכר שירדנו למחצית ולא האמנו למה שקורה”, מספר הסנטר לשעבר על משחק הגמר מול סקיפר בולוניה. “אמרנו לעצמנו שאסור לעצור וצריך להמשיך, כי הם יכולים להפוך את התוצאה. וכמובן, הם לא עשו את זה. זה היה לילה בלתי ייאמן, עברו כמעט 20 שנה ואני זוכר כל פרט בלילה הזה. זו הייתה קבוצה מיוחדת, עם אופי מיוחד, מאמנים מיוחדים וידענו שיש לנו הזדמנות לעשות את זה שוב. שכל משחק חייבים לנצח. ואז ניצחנו (בגמר השני) את טאו ויטוריה. כמובן שזו הייתה הצלחה גדולה ואני זוכר שכל האולם במוסקבה היה צהוב, כאילו אנחנו בבית. והיה לנו משחק גדול. ואז באמת רצינו לזכות בגביע השלישי, התאהבנו בהרגשה”.
“שיתפתי פעולה עם בערך 50 מאמנים, ואני חייב לומר שאהבתי את כולם ולמדתי הרבה מאוד דברים מכולם”, מוסיף וויצ’יץ’ על האנשים שהוא מודה להם. “כמובן שבמכבי אלה היו דייויד בלאט, פיני, מאמנים שעשו עבודה מדהימה ושמו את מכבי ברמה אחרת, ושמו אותי ברמה אחרת. כמובן שאשתי, שכל התארים מגיעים לה. אנחנו ביחד 26 שנים והיא חלק גדול בקריירה שלי. בלעדיה אני בטוח שלא הייתי יכול לעשות את רוב את הדברים האלה. זה נועד לקרות. אני כבר 16 שנים יפות בישראל”.
