מהלימודים באמריקה לפסגת אירופה

לרגל כניסתו להיכל המכבים, אבי קובלסקי מספר בראיון על כניסתו למועדון הכדורסל מכבי תל אביב, ההישגים בצהוב-כחול והשחקנים עם מוסר העבודה הגדול ביותר

שתף כתבה
אבי קובלסקי הגיע למועדון הכדורסל מכבי תל אביב במהלך שנות השמונים, השריש את חשיבות תחום הכושר הגופני והיה שותף למשך כמעט שלושה עשורים של פעילות בצהוב. לרגל כניסתו להיכל המכבים, הוא התפנה לשיחה על תחילת הדרך, האתגרים, המתאמנים וההישגים כמכביסט. 
הגעת למכבי כשהיית בן 27, בעל תואר שני בפיזיולוגיה כהחתמה של רלף קליין. מה אתה זוכר מהצעדים הראשונים שלך במכבי אז ב-1987? אתה זוכר שרלף הציע לך לבוא?
“רלף חזר מגרמניה, אני חזרתי מלימודים בארצות הברית ובדיוק התקבלתי לעבוד במחלקה למחקר ורפואת ספורט בווינגייט. במקביל שוחחתי עם רלף כי ידעתי שהוא מתמנה לתפקיד מאמן מכבי. ידעתי שהוא היה מהמאמנים הראשונים שנעזרו באנשי מקצוע. הצעתי לו בתור סטודנט שלו לשעבר שאהיה מאמן הכושר בקבוצה, הייתה בינינו היכרות מוקדמת. הייתי סטודנט שלו בשנים 1982-1984 במסגרת הלימודים במכללה לחינוך גופני במכון ווינגייט. הוא וגרשי דקל היו אחראים על כל הנושא של לימוד מיומנויות יסוד בכדורסל למורים לחינוך גופני”.
“רלף אמר לי פשוט להגיע לאימונים, שהיו אז בימי שישי באוניברסיטת תל אביב. באחד  האימונים הוא קרא לי ‘ילד, בוא הנה’. אמר שביום ראשון עולים למחנה אימונים בירושלים לפני שיוצאים למשחקי הכנה באירופה, והשאר זה היסטוריה. מאז הייתי איש המועדון כמעט 30 שנה”.
“באותם זמנים ההנהלה – שמעון מזרחי, שמלוק שהעביר באותה שנה את התפקיד למוני פנאן, אמנון אבידן ואריה ברנוביץ’ – הייתה סגורה מאוד. לקחו לרלף 10 ימים עד שאישרו שיצטרף מישהו חדש למערכת, אבל מרגע שהתקבלה ההחלטה קיבלו אותי בזרועות פתוחות. בהתחלה היה להם קשה עם אלמנטים שהגעתי איתם מהלימודים באמריקה. הם נתנו לי עם הזמן את כל הבמה כדי להתקדם ולהפגין את הידע שרכשתי”.

זכית עם מכבי בכל כך הרבה תארים, מהו הרגע הכי גדול בקריירה שלך עם מכבי?
“מבחינה תודעתית, זה עצם העסקתי במכבי והבנת חשיבות מקצוע הכושר הגופני בספורט. היום רואים שאין קבוצה בליגה שבה התפקיד אינו תופס חשיבות. מדובר במעמד של עוזר מאמן, קבלת החלטות ובמכבי שחקנים גם לא קיבלו חוזה או הועזבו בגלל נושאים של כושר גופני. איך שהגעתי למכבי היינו פעמיים בפיינל-פור ותמיד סחבתי את המועקה שעד שאין גביע, אין הכרה בעבודה שעושים”. 
“ואכן, רגע השיא מבחינתי היה גביע אירופה הראשון שאני לקחתי עם הקבוצה. זו הייתה פעם ראשונה שלי. ידעתי שזו קפיצה גדולה. עוד דבר שהוא הישג במקביל להישג האישי, אציין שאחרי כשלוש שנים אמרתי לאנשים במכבי שחשוב שיהיה מאמן כושר במחלקת הנוער ועשיתי גם את זה. מכבי היה המועדון הראשון שגם במחלקת הנוער היה פיזיולוג ומאמן כושר. ואז יצאו שחקנים כמו עודד קטש, דודי אדלר ועומרי כספי, שאחר כך היו מגיעים גם להתאמן עם הבוגרים. זו הצלחה של המועדון והגברת המודעות של הנושא הפיזי בבניה של שחקן. 
מי הספורטאי בעל מוסר העבודה הכי גדול שאימנת בקריירה?
“היו רבים, אין-סוף. מיקי, דורון, חן ליפין, ווילי סימס, שממנו למדתי שהאתלט הישראלי צריך ללכת לשחק סטריטבול כדי לקבל את חוכמת הרחוב. יש המון, וכל אחד בדרכו. את עודד לא יכולת להוריד מהמגרש. תענוג”. 
“אני אדבר גם כאן על רלף ולא רק על השחקנים, כי הוא היה הראשון שנתן לעוזרים שלו יד חופשית. כמו לאריה דוידסקו. אני רוצה להגיד פה שהשחקן הישראלי אוהב לעבוד, רוצה להתקדם, נבון. בגלל שאנחנו אומת סטארט-אפ, אז הרבה פעמים הנערים רוצים הכל מהר ומיד תוצאות, בעוד שהדרך ארוכה, מלאה במשוכות ולא כולם מצליחים”. 
עד כמה הנושא הזה של הכושר הגופני התפתח במהלך השנים? כי זה לא רק כושר, אלא גם תזונה, מנוחה, שעות אימונים, טיסות צ’ארטר ועוד ועוד.
“החשיבות של המקצוע התפתחה במקביל לטכנולוגיה. אנשים יודעים לקראת מה הם הולכים, 80 משחקים בעונה. אנחנו צריכים עם הידע שהצטבר והמדע לדעת לאמן את הספורטאים להיות יותר חסינים, עם יכולת התמודדות גבוהה יותר. ההשתעבדות למספרים גורמת לזה שהיום האימון נפגע. יכול להיות שכיום מתעסקים יותר במניעה, במונחים רפואיים ופחות מדי בהתמודדות של הספורטאים. אם ניישם את תורת האימון, בסוף המשוואה הספורטאי יוכל להתמודד עם העומס יותר טוב. היום הספורטאים הם אתלטים גדולים. המדע מאפשר להם טיסות נוחות, שינה, מנוחה והתאוששות. הספורטאי יוכל לעמוד בזה ולהתמודד עם זה”.
ספר לנו על היום-יום שלך. 
“מאז שדרכינו נפרדו, עבדתי עם הטניסאי מילוש ראוניץ’, ייעצתי לספורטאים ברמה האישית ואני עובד למשל עם רפי מנקו ומלווה אותו, כולל בתקופה ששיחק בצרפת. אני מאוד שמח שהגיע למכבי. חזרתי להיות אחראי על כל הנושא הגופני באיגוד הכדורסל מהבוגרים ומטה. בנוסף, אני מלווה את דני פרידמן, אלוף ישראל בחתירה שמנסה להגיע למשחקים האולימפיים, ונהנה להיות סבא ליותם וגור”.
לוגו מועדון מכבי תל אביב