המאמן עודד קטש דיבר בפודקאסט של ONE על האתגר שלו במכבי, יצירת קבוצה מלוכדת וההחלטה על החיבור בין בראון לבולדווין, שהוכיחה את עצמה לאורך העונה
שתף כתבה
עודד קטש, המאמן שהצעיד את מכבי Playtika תל אביב לאליפות ה-56 בתולדותיה, כבר עובד על הכנות לעונה הבאה. קצת יותר משבוע לאחר ההנפה בהיכל, הוא הגיע לשיחה במסגרת הפודקאסט של ONE עם לי נוף-גזית ומשה ברדה. האתגר של המאמן, הדרך ליצור קבוצה מלוכדת לאורך למעלה מ-80 משחקים והצצה לחיבור המופלא בין לורנזו בראון לווייד בולדווין.
אתה מסכים עם האמירה שמאמן מכבי זו המשרה הלחוצה באירופה?
“לא הייתי עוד בכולן, אבל זה בהחלט שם למעלה גבוה. זה לחץ טוב, אני אוהב את זה, יש בזה יתרונות”.
בלחץ אתה מתפקד טוב יותר?
בלחץ אתה מתפקד טוב יותר?
“בדרך כלל”.
יש יותר לחץ כשחקן או כמאמן?
יש יותר לחץ כשחקן או כמאמן?
“כמאמן. יש לחץ בשני המקרים, תלוי גם באופי שלך, אבל בתור שחקן ובתור מאמן הלחץ קיים. יש הרבה דברים טובים בלחץ וברגע שהמשחק מתחיל, הלחץ יורד. שחקן חווה גם משהו פיזי כשהמשחק מתחיל, משהו באדרנלין משחרר לחץ הרבה יותר מאשר בתור מאמן. הפעילות הספורטיבית עוזרת”.
מתי הרגשת את הלחץ הכי הרבה במהלך העונה?
מתי הרגשת את הלחץ הכי הרבה במהלך העונה?
“הלחץ תמידי. יש לחץ ברמה האישית, חיכיתי להזדמנות הזו והיה לי מאוד חשוב שדברים יתחברו ויצליחו. לבנות קבוצה ממש חדשה מאפס ולא לדעת איך הדברים יתחברו ומצד שני גם לא לדעת כמה זמן יש לך כדי שדברים יקרו, אז זה לחץ מסוג מסוים. כמעט בכל משחק במכבי אתה רוצה לנצח וכל משחק ביורוליג הוא גמר גביע. עם הזמן מתרגלים לזה”.
“כולם לפעמים שואלים אותי על פתיחת עונה פחות טובה. לא יכולנו להתחיל יותר טוב את העונה הזו מאשר התחלנו כקבוצה חדשה, התחלנו עם 1:4 ביורוליג, היינו תמיד שם במאבקי הפלייאוף והיו מתחתינו קבוצות עם תקציבים, המשכיות ומאמנים יותר מנוסים. היינו רק לשבוע אחד במאזן שלילי ביורוליג וזה יוצא דופן”.
“מי שמבין קצת וחי כדורסל יודע שקבוצות גדולות כמו פנרבחצ’ה של אובראדוביץ’ ואנאדולו, שזכתה פעמיים ביורוליג, כשהם בנו את הקבוצות הם לא הגיעו לפלייאוף והפסידו במפעלים המקומיים. אפילו אובראדוביץ’ שהגיע לפרטיזן והגיע לפלייאוף, זו קבוצה שנבנתה במשך שנתיים והלכה והשתפרה. גם מונאקו ששיחקנו נגדה, לא פשוט לבנות קבוצה מאפס והעונה בנינו באמת מאפס, כולל צוות ושחקנים”.
מהסתכלות מהצד, נקודת המפנה הייתה גמר הגביע. משהו בשפת הגוף, בניהול המשחק, בהתאמות הטקטיות, משהו נפתח אצלך. אתה מסכים?
“כולם לפעמים שואלים אותי על פתיחת עונה פחות טובה. לא יכולנו להתחיל יותר טוב את העונה הזו מאשר התחלנו כקבוצה חדשה, התחלנו עם 1:4 ביורוליג, היינו תמיד שם במאבקי הפלייאוף והיו מתחתינו קבוצות עם תקציבים, המשכיות ומאמנים יותר מנוסים. היינו רק לשבוע אחד במאזן שלילי ביורוליג וזה יוצא דופן”.
“מי שמבין קצת וחי כדורסל יודע שקבוצות גדולות כמו פנרבחצ’ה של אובראדוביץ’ ואנאדולו, שזכתה פעמיים ביורוליג, כשהם בנו את הקבוצות הם לא הגיעו לפלייאוף והפסידו במפעלים המקומיים. אפילו אובראדוביץ’ שהגיע לפרטיזן והגיע לפלייאוף, זו קבוצה שנבנתה במשך שנתיים והלכה והשתפרה. גם מונאקו ששיחקנו נגדה, לא פשוט לבנות קבוצה מאפס והעונה בנינו באמת מאפס, כולל צוות ושחקנים”.
מהסתכלות מהצד, נקודת המפנה הייתה גמר הגביע. משהו בשפת הגוף, בניהול המשחק, בהתאמות הטקטיות, משהו נפתח אצלך. אתה מסכים?
“מה זה התמקדות בדרך? היכולת לעבור קשיים והפסדים וצריך לדעת גם איך להפסיד. דווקא במשחק הזה, זה היה הפסד קשה ולא מתוכנן – גם חלק גדול מהשחקנים, הרוב שמגיעים לפה, אז רוב ההתרכזות היא ביורוליג. שם נפל האסימון שגם פה בארץ דברים לא יבואו בקלות. זה היה משחק לא טוב שלנו ולמדנו הרבה מאוד לקחים, גם השחקנים במערכת היחסים בינינו. זו הייתה עוד הזדמנות, כמו למשל במשחק יוצא דופן גרוע נגד באסקוניה. זה היה מסוג המשחקים שאתה יכול למנף, לשבת עם השחקנים ולפתוח שיחה של ‘דרכנו לאן’, בואו נלמד מזה ונתפתח. אלה תהליכים וחוויות מאוד משמעותיות בבניה של סגל, במחויבות אחד לשני ולתהליך. גדלנו מזה”.
חודש אחרי זה שיחקתם את הכדורסל הכי טוב באירופה.
חודש אחרי זה שיחקתם את הכדורסל הכי טוב באירופה.
“גם מול השחקנים, בכל פעם שחווינו אכזבה – שלוש-ארבע פעמים עשינו שיחה קבוצתית, דברים נפתחו, המחויבות התעצמה, הקשר בין השחקנים לצוות הלך והתחזק. אלה חוויות משמעותיות שחייבות לקרות בתהליך כזה וידענו למנף את זה וידענו להגיב. הקרדיט קודם כל לשחקנים”.
“ברמת הכדורסל תמיד יש מה לשפר, כולל הסתכלות לשנה הבאה, בטח בתהליך. כמאמין גדול בדרך, ולהיות מנהיג או להוביל, אתה צריך לתת דוגמה אישית. זו הייתה ההזדמנות מבחינתי להראות דוגמה אישית ולומר ‘זה המצב שאני נמצא בו, בואו נתרכז בדרך’. אמרנו ‘לא לפחד להפסיד, לא לפחד להחטיא’. כל עוד הדרך תהיה טובה, ידעתי באמונה גדולה שהתוצאות יגיעו וזו הייתה הדרך שלי להראות דוגמה אישית”.
לא היית הבחירה הראשונה או השניה של ההנהלה. הגעת לעונה הזו ממקום של רצון להוכיח, להראות לכולם שאתה מאמן יורוליג לכל דבר?
“ברמת הכדורסל תמיד יש מה לשפר, כולל הסתכלות לשנה הבאה, בטח בתהליך. כמאמין גדול בדרך, ולהיות מנהיג או להוביל, אתה צריך לתת דוגמה אישית. זו הייתה ההזדמנות מבחינתי להראות דוגמה אישית ולומר ‘זה המצב שאני נמצא בו, בואו נתרכז בדרך’. אמרנו ‘לא לפחד להפסיד, לא לפחד להחטיא’. כל עוד הדרך תהיה טובה, ידעתי באמונה גדולה שהתוצאות יגיעו וזו הייתה הדרך שלי להראות דוגמה אישית”.
לא היית הבחירה הראשונה או השניה של ההנהלה. הגעת לעונה הזו ממקום של רצון להוכיח, להראות לכולם שאתה מאמן יורוליג לכל דבר?
“הטייטל הזה קצת קשה לי לפעמים, כי כל הזמן עושים את ההבדלה. יורוליג זה לא כדורסל שונה. זה כדורסל ברמות גבוהות, השחקנים הטובים מתרכזים שם, אבל יש שחקנים שלא משחקים ביורוליג וראויים להיות שם. הרגשתי כבר כמה שנים שדברים מתגבשים, האמנתי הרבה בעצמי, חיכיתי להזדמנות. אני פחות אוהב לדבר על עצמי, אבל הרגשתי וידעתי את זה. זה לא תמיד מבטיח הצלחה, תמיד צריך את הסיטואציה וידעתי שהדרך שלי לשים את הרגל בדלת זה דרך סיטואציות לא פשוטות במועדונים שלא קל לאמן בהם עם הרבה לחץ, ורציתי את זה”.
“לגבי להוכיח את עצמי – אני בכדורסל מגיל שש והייתי קטנצ’יק ומאוד רזה כמעט לאורך כל הקריירה. תמיד אמרו ‘זה נחמד, אבל הוא לא יצליח’ – לא בליגת העל, לא קבוצה גדולה, לא באירופה ולא ב-NBA. התחושה של להוכיח את עצמך תמיד קיימת, זה לחץ או רצון להוכיח, זה היופי במשחק הזה. כל שני אנשים שמתחרים אנחנו רוצים ששניהם ירצו להוכיח. הרצון להוכיח קיים ולא משנה באיזו סיטואציה הייתי בה. היה לי לחץ גדול מאוד גם כשאימנתי בגליל עליון אצל חיים אוחיון ז”ל, שהרגשתי הכי בטוח בעולם, או כשהייתי בירושלים או באילת. הלחץ להצליח ולנצח הוא פנימי, זה חלק מהחוויה הפנימית של ספורט”.
אין אחד שלא דיברנו איתו ושמענו על מערכת היחסים המיוחדת שלך עם שחקנים. היו גם כאלה שעשו קפיצות מדרגה כמו ג’וש ניבו, איך אתה מביא אותם לרמת תפקוד גבוהה?
“לגבי להוכיח את עצמי – אני בכדורסל מגיל שש והייתי קטנצ’יק ומאוד רזה כמעט לאורך כל הקריירה. תמיד אמרו ‘זה נחמד, אבל הוא לא יצליח’ – לא בליגת העל, לא קבוצה גדולה, לא באירופה ולא ב-NBA. התחושה של להוכיח את עצמך תמיד קיימת, זה לחץ או רצון להוכיח, זה היופי במשחק הזה. כל שני אנשים שמתחרים אנחנו רוצים ששניהם ירצו להוכיח. הרצון להוכיח קיים ולא משנה באיזו סיטואציה הייתי בה. היה לי לחץ גדול מאוד גם כשאימנתי בגליל עליון אצל חיים אוחיון ז”ל, שהרגשתי הכי בטוח בעולם, או כשהייתי בירושלים או באילת. הלחץ להצליח ולנצח הוא פנימי, זה חלק מהחוויה הפנימית של ספורט”.
אין אחד שלא דיברנו איתו ושמענו על מערכת היחסים המיוחדת שלך עם שחקנים. היו גם כאלה שעשו קפיצות מדרגה כמו ג’וש ניבו, איך אתה מביא אותם לרמת תפקוד גבוהה?
“אפשר פודקאסט שלם רק על תפקיד המאמן. זה האתגר הגדול בלהיות מאמן. ברמה הקבוצתית ולנהל צוות ושחקנים, קצת נגענו בזה – שצריך להוות דוגמה אישית. אתה צריך להאמין בדרך שלך, להיות מאוד ברור, לשים גבולות ברורים ולתת חופש בתוך זה. ברמה האישית מול כל שחקן יש רמה של התאמה. אני מאמין בדרך שבה אני רוצה לשחק כדורסל אז יכול מאוד להיות שיש שחקנים שאני יכול לעזור להם יותר או פחות”.
“ברמה האישית היה לי מאוד חשוב, וזה היה הכוח שלנו השנה, לשמור על שפת גוף טובה, להיות חברים טובים ולא לתת לאף אחד להרוס את הדבר הזה. כדורסל הוא משחק קבוצתי, אבל הוא מורכב מאינדיבידואלים ולא לכל אחד יש את אותו צורך. יש שחקנים שהחיבור איתם הוא מיידי ויש שחקנים שלוקח הרבה זמן ואסור לך לוותר על זה בתור מאמן. יש כאלה שרוצים הרבה מאוד מידע, יש כאלה שרוצים שיעזבו אותם בשקט, יש כאלה שצריכים יותר וידאו”.
“זה האתגר שלנו בתור מאמנים, מורים או הורים – לא כולם אותו דבר וכל אחד צריך את המזון האחר הזה כדי להוציא את המיטב. אם אני עושה את זה טוב או לא, את זה השחקנים יגידו. לא תמיד זה מתחבר ככה, אבל העונה הייתה לנו חבורת שחקנים מדהימה ברמה האישיותית”.
היו לך חששות לפני לגבי ווייד ולורנזו, איך זה יתחבר ומבחינת האופי? ברמת החיבור זה מזכיר אפילו את קטשפר.
“ברמה האישית היה לי מאוד חשוב, וזה היה הכוח שלנו השנה, לשמור על שפת גוף טובה, להיות חברים טובים ולא לתת לאף אחד להרוס את הדבר הזה. כדורסל הוא משחק קבוצתי, אבל הוא מורכב מאינדיבידואלים ולא לכל אחד יש את אותו צורך. יש שחקנים שהחיבור איתם הוא מיידי ויש שחקנים שלוקח הרבה זמן ואסור לך לוותר על זה בתור מאמן. יש כאלה שרוצים הרבה מאוד מידע, יש כאלה שרוצים שיעזבו אותם בשקט, יש כאלה שצריכים יותר וידאו”.
“זה האתגר שלנו בתור מאמנים, מורים או הורים – לא כולם אותו דבר וכל אחד צריך את המזון האחר הזה כדי להוציא את המיטב. אם אני עושה את זה טוב או לא, את זה השחקנים יגידו. לא תמיד זה מתחבר ככה, אבל העונה הייתה לנו חבורת שחקנים מדהימה ברמה האישיותית”.
היו לך חששות לפני לגבי ווייד ולורנזו, איך זה יתחבר ומבחינת האופי? ברמת החיבור זה מזכיר אפילו את קטשפר.
“הם קצת יותר טובים, נראה לי (צוחק). תמיד יש חששות מדברים. היו עוד כמה שמות בכירים, בסוף יצא ככה שהלכנו על שניים. ההחלטה להביא שניים דומיננטיים הייתה משמעותית, בטח אחרי שסקוטי (ווילבקין) עזב. הוא היה המנהיג הבלעדי. יש יתרונות וחסרונות. ברמת יורוליג, צריך לא רק שניים, אלא אפילו שלושה בקבוצות שרוצות להגיע עד הסוף”.
“היו חששות, היו גם כל מיני רעשים לגבי אופי, התנהגות וחיבור למאמנים כאלה ואחרים. כל מה שקשור לווייד, מגיע בעניין קרדיט גדול מאוד לדייויד בלאט, גם לגרום לנו לרצות את זה, גם לגרום לזה לקרות, גם ליצור את המחויבות של ווייד לתהליך הזה. הוא עזר שם המון. נקודת המפנה בהחלטה ובשקט הייתה שיחה שלי עם ווייד, מהר מאוד אפשר להבין שהוא אינטליגנט ורוצה מאוד להצליח”.
מה היה בשיחה?
“היו חששות, היו גם כל מיני רעשים לגבי אופי, התנהגות וחיבור למאמנים כאלה ואחרים. כל מה שקשור לווייד, מגיע בעניין קרדיט גדול מאוד לדייויד בלאט, גם לגרום לנו לרצות את זה, גם לגרום לזה לקרות, גם ליצור את המחויבות של ווייד לתהליך הזה. הוא עזר שם המון. נקודת המפנה בהחלטה ובשקט הייתה שיחה שלי עם ווייד, מהר מאוד אפשר להבין שהוא אינטליגנט ורוצה מאוד להצליח”.
מה היה בשיחה?
“יש בו משהו מאוד ישיר, בלי בולשיט, הוא מדבר על הכל. אפשר היה לדבר איתו ברגע הראשון על דברים שאומרים עליו, הוא מאוד פתוח לזה, לא מתגונן ומאוד ברור. את מרגישה מי אמיתי וכמה הוא רוצה להצליח. הוא הרים טלפון מיד ללורנזו והחיבור ביניהם היה מיידי, ממש חברות ופרגון, שזה מדהים. שני הכוכבים של הקבוצה וגם ברמת התפקוד שלהם על המגרש, הם המובילים ורוב ההחלטות אצלם. לראות אותם מפרגנים ככה זה חילחל למטה, אבל מאוד יכול להיות שאם לא היה האופי הנכון סביבם זה לא היה קורה גם ביניהם. צריך לייצר אווירה שתפרה כאלה מערכות יחסים”.
