“הפכנו לקבוצה הכי טובה באירופה, וכולם הרגישו את זה”

המסע המיוחד שלנו בעקבות גיבורי פריז 2001 נמשך. אחרי ששמענו את נדב הנפלד, דייויד בלאט וגור שלף, אנו עוברים אל אחד השחקנים המזוהים ביותר עם הקליעה האבסולוטית והווינריות של אותה תקופה – מארק בריסקר. הגארד שהיה חלק בלתי נפרד מהשלד המנצח של פיני גרשון, מביא איתו זווית מרתקת על המעבר מהאכזבה הכואבת בסלוניקי שנה קודם לכן, ועד להתפוצצות הצהובה ב’ברסי’.

עבור בריסקר, עונת 2001 הייתה משימה אחת מוגדרת: להחזיר את גביע אירופה לתל אביב בכל מחיר. בשיחה מיוחדת לפרויקט “חמש על חמש”, הוא נזכר בלחץ שליווה את השחקנים, בהחתמה של אנתוני פארקר ששינתה את פני הקבוצה, ובחיבור החברי שנבנה סביב ארוחות ימי השישי.

“הזיכרון הכי גדול שלי חייב להיות הזכייה באליפות, פשוט כי שנה קודם לכן הרגשנו אכזבה גדולה מאוד”, מספר מארק בריסקר. “הגענו לעונה הזו אחרי התחושה שהיינו אמורים לנצח בגמר ביוון (בשנת 2000), והרגשנו שאכזבנו את כולם – את המועדון ואת המדינה כולה. היינו כל כך קרובים לזכות כבר אז, ולכן בשנה שלאחר מכן, כל העונה לוותה בתחושה של ‘אליפות או כישלון’. ככה השחקנים הרגישו בבטן.
ידענו שיש לנו קבוצה מספיק טובה כדי לזכות בהכל. אני זוכר עד כמה היינו ממוקדים ומלוכדים לאורך כל הדרך; היינו יחד כל הזמן, מרוכזים במשימה אחת בלבד – להניף את הגביע בפריז.

ברגע שהבאנו את אנתוני פארקר ושמנו אותו יחד עם נייט האפמן וטל בורשטיין, זה פשוט שינה הכל. לדעתי, באותו רגע הפכנו לקבוצה הכי טובה באירופה, וכולם מסביב הרגישו את זה. היו לנו שחקנים שכבר ידעו מה נדרש כדי להגיע לפסגה כי היינו במעמד הזה שנה קודם. אנתוני הגיע, ובהתחלה זה היה קצת קשה כי הוא לא נכנס מיד לעניינים, אבל ברגע שהוא התרגל לסגנון המשחק שלנו – זה היה הסוף מבחינת כל שאר הקבוצות.
אני חושב שהחברות בינינו הייתה המפתח. כולם היו חברים של כולם, בילינו יחד וחגגנו יחד. בכל סוף שבוע, בימי שישי, היינו נפגשים בבית של מישהו – בבית שלי או של דרק (שארפ). המפגשים האלו בכל סוף שבוע עזרו לבנות את החיבור המיוחד שנמשך בינינו לנצח”.