ENG
מכביסט
נגישות
דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4)
1
3
8
9
10
11
12
13
14
15
18
19
20
31
32
45
55
עודד
נועם
גיא
עדי
עמית
הפועל חולון
באסקוניה ויטוריה
דוד באיסמר נולד וגדל באמסטרדם. כבר 15 שנים שהוא יושב הראש של מכבי הולנד ובחצי העשור החולף משמש כיו"ר מכבי אירופה. כמו רבים אחרים ביהדות הולנד, זכרון השואה חקוק עמוק בעורקיו. שלושה מארבעת סביו וסבותיו נרצחו באושוויץ, כולם בגיל 30-33.
הקהילה היהודית בהולנד מנתה ערב מלחמת העולם השניה מעל ל-130 אלף אנשים, שקיימו חיי קהילה וספורט שוקקים. כ-102 אלף מתוכם נספו בשואה. "סבי היה מתאגרף, כמו גם האחים שלו", מספר דוד. "הם הצטרפו כולם לכנופיות רחוב בתחילת המלחמה, במסגרתן הם נלחמו בבוגדים הולנדים. בסוף המלחמה, רובם כבר גורש למחנות".
עוד קודם לכן, עם עליית הנאצים לשלטון, החלה הגירה של פליטים מגרמניה, אוסטריה ועוד. עשרות אלפים עברו דרך הולנד וכ-15 אלף נשארו בתחומה. במאי 1940, לאחר 4 ימי קרבות מוחצים, נכנעה הולנד לפולש הנאצי. בתוך חודשים ספורים רוקנה סמכות ההנהגה המקומית. נאסר על העסקת יהודים בשירות הציבורי, נדרשה הצהרת מוצא ארי ובהמשך נערך רישום לכל העסקים שבידי יהודים. בקיץ 1941 כבר הוצא הצו הראשון שגזל את רכושם של היהודים. מעצרים, גירושים והקמת מחנות עבודה, שהיו הסוואה לריכוז בדרך למחנות ההשמדה, הגיעו לאחר מכן.
(נבחרת ההתעמלות ההולנדית, האלופות האולימפיות 1928)
"היו כאן חיי ספורט ערים בעשרות מועדונים, אבל בנובמבר 1941 כבר נאסר על יהודים להשתתף בכל פעילות ספורטיבית", מתאר באיסמר. "ההורים של אבי גורשו ב-1943. אבי, שהיה אז בן 8, התחבא אצל משפחת איכרית קתולית. אביה של אמי גורש ונרצח באושוויץ, אבל אמה הצליחה לחמוק לשווייץ ונשארה שם עד סוף המלחמה. אבי הסתתר בהמשך עם מחתרת הסטודנטים. אחרי המלחמה הם נפגשו והקימו משפחה".
107 אלף מיהודי הולנד - נשים, גברים וטף - גורשו באותן שנים ארורות למחנות. רק כ-5,000 שבו בחיים. בין הנספים היו, כמובן, גם ספורטאים וספורטאיות. למשל, ארבע מחברות נבחרת ההתעמלות ההולנדית והמאמן, שזכו בזהב האולימפי ב-1928, נשלחו מזרחה ונרצחו באושוויץ ובסוביבור. כך גם אדי האמל, הכוכב היהודי של אייאקס. מנגד, מעטים כמו המתאגרף המפורסם בן בריל הצליחו לשרוד.
"הייתה לי רק סבתא אחת שהייתה מתעוררת בכל לילה וקוראת שוב ושוב את המכתבים שכתב בעלה, שנרצח אחרי כן, במחנה המעבר ההולנדי לפני שנשלח לאושוויץ", נזכר דוד. "המלחמה תמיד הייתה נוכחת. אבי ז"ל היה ממייסדי 'המסגרת' בהולנד, ארגון אבטחה יהודי. הוא נפטר לפני חמש שנים ואמי עדיין חיה, גם יש לי עוד אחות".
"רק בשנות החמישים, אחרי המלחמה, התניעה מחדש הפעילות הספורטיבית היהודית במסגרת מכבי", הוא ממשיך. "כיום מכבי הולנד זהו ארגון הספורט המוביל בהולנד ואיחדנו כוחות עם Dutchtown, ארגון עבור הישראלים החיים במדינה. יש לנו כ-4,000 חברים על פני 22 מוסדות ספורט וחינוך. לפני שמוניתי ליושב הראש היו רק שניים. וכיום יש גם מאות מתנדבים".
(הילד בחזית התמונה הוא אביו של דוד. זו התמונה היחידה שהייתה לו עם הוריו)
"היינו הראשונים שהגיעו אחרי פרוץ המשבר באוקראינה במתן מחסה לפליטים ואנחנו פעילים מאוד מאז 7 באוקטובר בהפגנות, ועידות, גיוס תרומות, מפגשים פוליטיים ויוזמות מחוץ לקופסא", מסביר באיסמר על הפעילות מחוץ לקווי המגרש. "אירחנו פה חטופים ששוחררו, עזרנו לסטודנטים, אירגנו אימוני הגנה עצמית ועוד ועוד. המסר העיקרי שלי הוא שאנחנו כאן כדי להישאר ואנחנו לא מפחדים מאף אחד".
כיום מונה הקהילה היהודית בהולנד 30-50 אלף אנשים, פחות משליש האחוז מהאוכלוסיה במדינה. זוועות השואה רחוקות, אבל לא נשכחות. הולנד היא המדינה בה אחוז הנספים היהודים היה הגבוה במדינות מערב אירופה. גם שיעור חסידי אומות העולם. ובחודשים האחרונים מתמודדים בקהילה המקומית גם עם אתגרים שקשורים להתרחשויות בישראל.
(דוד באיסמר עם נשיא המדינה יצחק הרצוג)
"כולנו עם אחד ומי שלא תומך בישראל איבד את זהותו", מסכם דוד באיסמר את הגישה בה הוא מנסה להוביל כיום את מכבי באירופה בכלל ובהולנד בפרט. "אנחנו חזקים וגאים ואנחנו כולנו ישראל. אנחנו מושיטים יד ויוצרים קשר עם מיעוטים אחרים, אבל לא מתפשרים על זהותנו. אנחנו מקבלים תמיכה מרבים ומרגישים בטוחים, על אף קיצונים שמנסים להפחיד. אנחנו בקשר רציף עם ראש עיריית אמסטרדם ופוליטיקאים משפיעים אחרים. בו בזמן, אני בקשר עם הנהגת קהילת המוסלמים ומציע להם חיבור ושמירה על קשר, אבל תמיד מתוך עוצמה".
הקהילה היהודית בהולנד מנתה ערב מלחמת העולם השניה מעל ל-130 אלף אנשים, שקיימו חיי קהילה וספורט שוקקים. כ-102 אלף מתוכם נספו בשואה. "סבי היה מתאגרף, כמו גם האחים שלו", מספר דוד. "הם הצטרפו כולם לכנופיות רחוב בתחילת המלחמה, במסגרתן הם נלחמו בבוגדים הולנדים. בסוף המלחמה, רובם כבר גורש למחנות".
עוד קודם לכן, עם עליית הנאצים לשלטון, החלה הגירה של פליטים מגרמניה, אוסטריה ועוד. עשרות אלפים עברו דרך הולנד וכ-15 אלף נשארו בתחומה. במאי 1940, לאחר 4 ימי קרבות מוחצים, נכנעה הולנד לפולש הנאצי. בתוך חודשים ספורים רוקנה סמכות ההנהגה המקומית. נאסר על העסקת יהודים בשירות הציבורי, נדרשה הצהרת מוצא ארי ובהמשך נערך רישום לכל העסקים שבידי יהודים. בקיץ 1941 כבר הוצא הצו הראשון שגזל את רכושם של היהודים. מעצרים, גירושים והקמת מחנות עבודה, שהיו הסוואה לריכוז בדרך למחנות ההשמדה, הגיעו לאחר מכן.
(נבחרת ההתעמלות ההולנדית, האלופות האולימפיות 1928)
"היו כאן חיי ספורט ערים בעשרות מועדונים, אבל בנובמבר 1941 כבר נאסר על יהודים להשתתף בכל פעילות ספורטיבית", מתאר באיסמר. "ההורים של אבי גורשו ב-1943. אבי, שהיה אז בן 8, התחבא אצל משפחת איכרית קתולית. אביה של אמי גורש ונרצח באושוויץ, אבל אמה הצליחה לחמוק לשווייץ ונשארה שם עד סוף המלחמה. אבי הסתתר בהמשך עם מחתרת הסטודנטים. אחרי המלחמה הם נפגשו והקימו משפחה".
107 אלף מיהודי הולנד - נשים, גברים וטף - גורשו באותן שנים ארורות למחנות. רק כ-5,000 שבו בחיים. בין הנספים היו, כמובן, גם ספורטאים וספורטאיות. למשל, ארבע מחברות נבחרת ההתעמלות ההולנדית והמאמן, שזכו בזהב האולימפי ב-1928, נשלחו מזרחה ונרצחו באושוויץ ובסוביבור. כך גם אדי האמל, הכוכב היהודי של אייאקס. מנגד, מעטים כמו המתאגרף המפורסם בן בריל הצליחו לשרוד.
"המתאגרף בן בריל הוא דוגמא מוכרת מאוד", מדגיש פריץ בארנד, כוכב טלוויזיה יהודי-הולנדי ומומחה גדול לספורט המקומי בכלל ולכדורגל בפרט. הוא היה קפטן נבחרת הולנד למכביה האירופאית ב-1983 ולאחר מכן חבר הוועדה המארגנת ההולנדית למספר מכביות באירופה ובישראל ופעמיים שימש כראש המשלחת.
"בריל היה המתחרה הצעיר ביותר באיגרוף במשחקים האולימפיים ב-1928 באמסטרדם", מספר בארנד. "הוא סרב להצטרף למשלחת האולימפית לברלין 1936, אבל התחרה במכביה השניה ב-1935, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל".
עם תחילת הכיבוש הנאצי אלוף הולנד 9 פעמים ברציפות, שתמיד נלחם עם מגן דוד על מכנסיו, נאלץ להסתתר עם משפחתו מעל המאפיה המשפחתית. ב-1942 נעצר בריל עקב הלשנה של בחור הולנדי, שאביו היה איתו במשלחת האולימפית.
בן בריל נשלח למחנה המעבר ווכט ומשם לברגן-בלזן. במחנה השתמש בכישורי האיגרוף שלו בשביל לשרוד. לעתים אף נאלץ להפסיד בכוונה למתחרים גרמנים על מנת לרצות את שוביו, העיקר לחיות. ארבעה מאחיו ואחותו מתו במחנות, אך הוא, אשתו ואחיו הצעיר שרדו את המלחמה. בהמשך הפך לשופט איגרוף מפורסם.
"בריל היה המתחרה הצעיר ביותר באיגרוף במשחקים האולימפיים ב-1928 באמסטרדם", מספר בארנד. "הוא סרב להצטרף למשלחת האולימפית לברלין 1936, אבל התחרה במכביה השניה ב-1935, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל".
עם תחילת הכיבוש הנאצי אלוף הולנד 9 פעמים ברציפות, שתמיד נלחם עם מגן דוד על מכנסיו, נאלץ להסתתר עם משפחתו מעל המאפיה המשפחתית. ב-1942 נעצר בריל עקב הלשנה של בחור הולנדי, שאביו היה איתו במשלחת האולימפית.
בן בריל נשלח למחנה המעבר ווכט ומשם לברגן-בלזן. במחנה השתמש בכישורי האיגרוף שלו בשביל לשרוד. לעתים אף נאלץ להפסיד בכוונה למתחרים גרמנים על מנת לרצות את שוביו, העיקר לחיות. ארבעה מאחיו ואחותו מתו במחנות, אך הוא, אשתו ואחיו הצעיר שרדו את המלחמה. בהמשך הפך לשופט איגרוף מפורסם.
"הייתה לי רק סבתא אחת שהייתה מתעוררת בכל לילה וקוראת שוב ושוב את המכתבים שכתב בעלה, שנרצח אחרי כן, במחנה המעבר ההולנדי לפני שנשלח לאושוויץ", נזכר דוד. "המלחמה תמיד הייתה נוכחת. אבי ז"ל היה ממייסדי 'המסגרת' בהולנד, ארגון אבטחה יהודי. הוא נפטר לפני חמש שנים ואמי עדיין חיה, גם יש לי עוד אחות".
"רק בשנות החמישים, אחרי המלחמה, התניעה מחדש הפעילות הספורטיבית היהודית במסגרת מכבי", הוא ממשיך. "כיום מכבי הולנד זהו ארגון הספורט המוביל בהולנד ואיחדנו כוחות עם Dutchtown, ארגון עבור הישראלים החיים במדינה. יש לנו כ-4,000 חברים על פני 22 מוסדות ספורט וחינוך. לפני שמוניתי ליושב הראש היו רק שניים. וכיום יש גם מאות מתנדבים".
(הילד בחזית התמונה הוא אביו של דוד. זו התמונה היחידה שהייתה לו עם הוריו)
"היינו הראשונים שהגיעו אחרי פרוץ המשבר באוקראינה במתן מחסה לפליטים ואנחנו פעילים מאוד מאז 7 באוקטובר בהפגנות, ועידות, גיוס תרומות, מפגשים פוליטיים ויוזמות מחוץ לקופסא", מסביר באיסמר על הפעילות מחוץ לקווי המגרש. "אירחנו פה חטופים ששוחררו, עזרנו לסטודנטים, אירגנו אימוני הגנה עצמית ועוד ועוד. המסר העיקרי שלי הוא שאנחנו כאן כדי להישאר ואנחנו לא מפחדים מאף אחד".
כיום מונה הקהילה היהודית בהולנד 30-50 אלף אנשים, פחות משליש האחוז מהאוכלוסיה במדינה. זוועות השואה רחוקות, אבל לא נשכחות. הולנד היא המדינה בה אחוז הנספים היהודים היה הגבוה במדינות מערב אירופה. גם שיעור חסידי אומות העולם. ובחודשים האחרונים מתמודדים בקהילה המקומית גם עם אתגרים שקשורים להתרחשויות בישראל.
(דוד באיסמר עם נשיא המדינה יצחק הרצוג)
"כולנו עם אחד ומי שלא תומך בישראל איבד את זהותו", מסכם דוד באיסמר את הגישה בה הוא מנסה להוביל כיום את מכבי באירופה בכלל ובהולנד בפרט. "אנחנו חזקים וגאים ואנחנו כולנו ישראל. אנחנו מושיטים יד ויוצרים קשר עם מיעוטים אחרים, אבל לא מתפשרים על זהותנו. אנחנו מקבלים תמיכה מרבים ומרגישים בטוחים, על אף קיצונים שמנסים להפחיד. אנחנו בקשר רציף עם ראש עיריית אמסטרדם ופוליטיקאים משפיעים אחרים. בו בזמן, אני בקשר עם הנהגת קהילת המוסלמים ומציע להם חיבור ושמירה על קשר, אבל תמיד מתוך עוצמה".
