ENG
מכביסט
נגישות
דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4)
1.jpg)
2
3
7
8
9.jpg)
10
11
12
13
14
15
18
19
20
31
45
50
55
עודד
נועם
גיא
עדי
עמית
הפועל חולון
.jpg)
גרמניה היטלטלה בניסיונות הפיכה, התסכול גבר, רפובליקת ויימאר הוכרזה וב-1926, כשפרדי הירש היה בן עשר, נפטר אביו לאחר מחלה ממושכת. יחד עם אחיו פול הצטרף אל המכבי הצעיר, תנועת נוער יהודית ספורטיבית בעלת אופי ציוני. עד מהרה היה פעיל גם בארגון הספורט של התנועה.
לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 ובצל העליה באלימות ובאיום הנשקף ליהודים, החליטו פול והאם אולגה לעזוב. הם היגרו לבוליביה שבדרום אמריקה, אבל פרדי הצעיר התעקש להישאר. בתור חניך ציוני של מכבי, הוא רצה לעלות לארץ ישראל. הוא עבר לעיר דיסלדורף וכבר בגיל 17–18 עמד בראש סניף תנועת מכבי הצעיר המקומי והנהיג פעילויות חינוכיות וספורטיביות לנוער יהודי.
בספטמבר 1935 הועברו "חוקי נירנברג" במהלך כינוס המפלגה הנאצית. הדרקוניים שבחוקי הגזע אסרו על נישואים וקשרים מיניים בין יהודים לגרמנים "בני הגזע הארי" ושללו מיהודי הרייך את אזרחותם. פרדי הירש לא היה רק יהודי ציוני ללא משפחה ופעיל במכבי, אלא גם הומוסקסואל גלוי. כעבור חודשיים, תחת איום הרדיפות, היגר לצ’כוסלובקיה.
בפראג, בירת ארצו החדשה, התבלט פרדי הירש כמדריך נוער וכמחנך בתחום הספורט. הוא ארגן תוכניות אימון גופני ופעילויות ספורט למאות ילדים ובני נוער יהודים, שהודרו ממסגרות אחרות, והנחיל להם ערכים של עבודת צוות, אחריות הדדית, תעוזה וגאווה בזהותם היהודית.
הוא היה פעיל במספר אגודות ספורט יהודיות בעיר, ביניהן מכבי פראג והגיבור פראג, שם לימד חינוך גופני בהמשך גם בן זוגו ובוגר מכבי ברנו, יאן מאוטנר. במקביל, סייע בהכשרת בני נוער חלוצים לעליה לארץ ישראל, ואף הנהיג קבוצת ילדים (בני 12–14), שהצליחה לצאת מצ’כיה ממש ברגע האחרון לפני פרוץ המלחמה דרך דנמרק, ובהמשך הגיעה לארץ ישראל. בכך תרם להצלת חניכיו הצעירים.
למען ילדי הגטו
באוקטובר 1941 הקימו הנאצים את גטו טרזינשטט (טרזין) בצ'כיה, תחנת ביניים לריכוז יהודי האזור. פרדי הירש התנדב לסייע בארגון חיי הגטו מהרגע הראשון. הוא הקים את "ארגון הסיוע", שתפקידו היה לעזור למגורשים החדשים במיון ואריזת חפציהם לקראת הגירוש. הוא גייס למשימה זו רבים מחברי תנועות הנוער הציוניות כדי שייטלו חלק בבניית חיי הקהילה בגטו ובמיוחד כדי להגן על בני הנוער שהועסקו בעבודות אלה.
ב-4 בדצמבר 1941 הגיע הירש בעצמו עם משלוח יהודים והתיישב בגטו טרזין כמגורש. הנהגת הגטו מטעם היודנראט שילבה אותו מיד בארגון התפעול הפנימי של המחנה, והוא מונה למנהל מחלקת התשתיות – תפקיד שסייע לו לעצב את סביבת המגורים עבור האוכלוסיה, ובפרט לדאוג לרווחת הילדים.
מתחילת פעילותו בטרזין שם הירש דגש על רווחת הילדים. בגטו הוקצו במיוחד חדרים נפרדים עבור הילדים, שגרו בנפרד מהוריהם כדי להיטיב את תנאיהם. בהמשך הוקמו במקום כ-11 בתי ילדים במתכונת פנימיה, שבהם חיו ילדים בקבוצות יחד עם מטפלות ומורים מסורים ששהו עמם יום ולילה.
פרדי הירש, כמנהל וכמדריך ראשי, עבד בצמוד לצוות המטפלים וניסה לשפר את תנאי החיים בכל דרך אפשרית בתוך המציאות הקשה. הוא התעקש על לו"ז יומי הכולל התעמלות ופעילות גופנית, לצד שמירה קפדנית על ניקיון והיגיינה אישית. "עלינו להיות נקיים, מסודרים וחזקים – כדי שלא יאבדו לנו לא הגוף ולא הרוח", חזר ואמר לחניכיו.
הירש השריש בקרב הילדים תקווה, סדר יום וערכים גם בתוך מציאות של רעב ומחלות, בעיקר באמצעות אימוני ספורט, משחקים ופעילויות שחיזקו את רוחם. בדומה לגישתו של יאנוש קורצ'אק בפולין, הילדים ראו בו דמות אב ומורה דרך שדואג להם במציאות מסויטת.
פרדי היה אסרטיבי ושידר בטחון עצמי. יחד עם מוצאו והגרמנית השגורה בפיו, הוא הצליח להרשים גם כמה מקציני ה-SS שפיקדו על הגטו. הוא ניצל זאת לתועלת הילדים. הוא הצליח להשיג הקצאת שטח פתוח שהפך למגרש משחקים וספורט עבור הנוער ובמאי 1943 אירגן אירוע ספורטיבי חגיגי שכונה "מכבי טרזין" – מעין אולימפיים מקומיים שהפיחו רוח חיים בגטו.
במקביל, ניתנה לו סמכות מסוימת לסייע בעריכת רשימות המשלוחים שיצאו מטרזין "למזרח". במקרים רבים דאג להשמיט מרשימות המגורשים את שמותיהם של ילדים ובני נוער, ובכך מנע את שילוחם למחנות ההשמדה או דחה את גירושם. צעדיו אלו הצילו חיים רבים או לפחות העניקו לילדים ארכה. תחת הנהגתו, חיי התרבות, החינוך והספורט של ילדי הגטו נמשכו ככל הניתן. הישגיו החינוכיים והמנהיגותיים הפכו אותו עוד אז לדמות נערצת בגטו ורבים כינו אותו "המדריך".
באוגוסט 1943 הגיעו לגטו טרזין כ-1,200 ילדים יהודים מגטו ביאליסטוק שבפולין, בדרכם לאושוויץ. הם הוחזקו בהסגר מוחלט בנפרד משאר האסירים, ונאסר על אנשי הגטו ליצור עמם קשר מחשש להפצת מחלות ומידע. פרדי הירש, שחש אחריות לכל ילד, לא נשמע לאיסור. הוא ניסה לחדור למתחם כדי לפגוש את אנשי הצוות ולבדוק את מצב הילדים בעצמו. כאשר התגלה מעשהו על ידי הגרמנים, הוחלט לצרף אותו למשלוח הקרוב. היעד היה מחנה ההשמדה אושוויץ.
[chany crystal flickr_cc]
ב-6 בספטמבר 1943 גורש פרדי הירש מטרזין יחד עם כ-5,000 יהודים לאושוויץ-בירקנאו. אנשי הגטו ובני הנוער נפרדו ממנו בכאב, ולא ידעו מה יעלה בגורלו. גם הבחור בן ה-27 לא ידע. אך גם שם, בגיהנום של בירקנאו, הוא עמד להגשים מפעל חינוכי נוסף.
מחנה המשפחות ובלוק הילדים
עם הגעתו של המשלוח לסביבת אושוויץ אירע דבר בלתי צפוי. במקום לבצע סלקציה ולהשמיד את רוב המגורשים מיד, הנאצים החליטו להקים עבורם מחנה מיוחד במתחם בירקנאו. המקום כונה "מחנה המשפחות". היה זה צעד חריג, שנבע כנראה מרצון הנאצים ליצור מצג שווא הומאני לקראת ביקור מתוכנן של משלחת הצלב האדום הבין-לאומי.
במחנה המשפחות הורשו הגברים, הנשים והילדים היהודים לחיות זה בקרבת זה (אם כי בבקתות נפרדות), שערות ראשם לא גולחו ובגדיהם האזרחיים נשארו עמם. היו אלה תנאים "מועדפים" במכוון, ששיקפו מציאות שונה לגמרי מזו שהייתה קיימת בשאר המחנה. פרדי הירש זיהה הזדמנות להמשיך בשליחותו.
"אני לא יכול לחיות בעולם בלי ילדים", נהג לומר. הוא נשא ונתן מול מפקדי המחנה וביקש לרכז את כל הילדים היהודים במקום אחד מוגן. הודות למעמדו וכושר השכנוע שלו, הצליח הירש לאגד כ-300 ילדים (מרביתם מצ'כיה, שהגיעו איתו מטרזין) באחד מצריפי העץ, והקים שם את בלוק 31 – בלוק הילדים.
הוא התמנה לראש בלוק הילדים וניהל את כל פעילויות החינוך, המשחק והטיפול. נוכחותם של ילדים יהודים חיים בתוך אושוויץ-בירקנאו הייתה מראה נדיר ביותר. בדרך כלל היו הילדים נרצחים מיד בהגיעם למחנה. הישרדות של כ-300 ילדים לאורך חודשים? זה קרה בעיקר הודות ליוזמה הנועזת וההגנה של פרדי הירש.
בלוק 31 היה שונה משאר צריפי האסירים בבירקנאו. הירש ואנשיו דאגו לסדר אותו כמרחב ילדים של ממש. במקום דרגשים צפופים היו בצריף שולחנות קטנים וכסאות עבור הילדים. קירות העץ החשופים עוטרו בציורי פרחים ודמויות מתוך אגדות לילדים. במהלך היום שהו הילדים בצריף 31, שבו למדו ושיחקו, ורק בלילות חזרו לישון עם הוריהם במחנה המשפחות.
בזכות מעמדו הצליח הירש לספק לילדים תוספות מזון מעבר למנת המרק הדלה שחולקה להם רשמית. אף שהרעב לא פסח על הצריף, אף אחד מהילדים לא מת מרעב או מתת-תזונה בתקופה שבה שהו תחת השגחתו – הישג יוצא דופן בתנאי אושוויץ – וההיגיינה נשמרה בקפידה כדי למנוע התפשטות מחלות. "פרדי דרש מהילדים להתרחץ במים הדלוחים של בירקנאו, גם בימי החורף הקשים, כאשר לרשות שישה-שמונה מהם סחבה אחת בתור מגבת", סיפרה הסופרת והעיתונאית רות בונדי, מניצולות הטרנספורט ההוא מטרזין לאושוויץ.הירש הגן על חניכיו משלטון הטרור של ה-SS ככל שיכול היה. הוא הקפיד שהמסדר היומי יהיה קצר במיוחד וייערך בתוך הבלוק עצמו, להבדיל ממסדרי האסירים המבוגרים שנמשכו שעות בגשם ובקור. בכך מנע מהילדים סבל והתעללות מיותרת והעניק להם תחושת ביטחון יחסית בתוך התופת.
הוא שם דגש רב גם על חינוך ועידוד נפשי לילדים ובצריף הילדים התקיימו בחשאי שיעורים מאולתרים בקבוצות קטנות, בהתאם לגילאים, אף שלא היו בנמצא ספרים, מחברות או כלי כתיבה. צוות של מחנכים, אסירים מבוגרים שכל אחד היה מומחה בתחומו, לימד את הילדים מתוך הזיכרון נושאי יסוד כמו גאוגרפיה, היסטוריה, חשבון ומורשת יהודית.
לצד הלימודים, הילדים בבלוק 31 שיחקו במשחקי חברה, שרו שירים בצוותא, העלו הצגות קטנות וצעדו בהתעמלות יומית כדי לשמור על גופם חזק ככל האפשר. כך גם הסיח את דעתם מהזוועות שמחוץ לכתלי הצריף.
"בתוך זמן קצר הפך הצריף הזה למרכז החיים הרוחניים והתרבותיים במקום", נזכר בעדותו אוטו דב קולקה. "אני אומר זאת במלוא משמעותן של המילים – מקום שבו הוצגו הצגות, שנוגנו בו קונצרטים, וכל זה כמובן מאה וחמישים עד מאתיים מטרים מרציף הסלקציות ושלוש מאות עד ארבע מאות מטרים מן המשרפות. החוויות שאני זוכר משם הן ללא ספק הבסיס הערכי של היחס שלי לתרבות, לחיים, כמעט לכול".
"הוא דיבר גרמנית טוב כמו הנאצים, היה לו קסם ומראה מטופח. הוא ידע איך לדבר עם אנשי האס-אס", סיפר לימים ניצול השואה יהודה בייקן. יום אחד נכנסה אסירה לצריף הילדים ללא אישור. פרדי הירש זיהה מיד את הסכנה. "Herr Oberscharf?hrer", פנה בגרמנית בתעוזה יוצאת דופן אל איש האס-אס שעמד בסמוך, "את מי הרגת ובזזת היום?". כך הסיח את דעתו ומנע ממנו לפגוע באסירה.
באופן אירוני, כמה מקציני האס-אס עודדו למראית עין את "גן הילדים" של הירש. אפילו ד"ר יוזף מנגלה, רופא המחנה האכזרי, נהג לבקר בצריף הילדים מפעם לפעם, להושיב ילדים על ברכיו ולבקש מהם לקרוא לו "דוד יוזף". היה זה מחזה מצמרר מצד מי שערך ניסויים אכזריים בילדים ואסירים והוביל רבים מהם למוות בעינויים.
בדצמבר 1943 הגיע משלוח נוסף מטרזין עם עשרות ילדים חדשים. הודות להתעקשותו של הירש, הנהלת בירקנאו אישרה להקצות צריף עץ נוסף כדי לשכן אותם וכך עלה מספר החניכים לכ-500. הצפיפות גברה, אך הירש וצוותו התעקשו להעניק לילדים את מיטב ההשגחה, החינוך והטיפול שהיו אפשריים.
פקודת החיסול
זמן לא רב לאחר מכן החלו להתפשט שמועות בקרב האסירים שמחנה המשפחות לא יאריך ימים. חברי מחתרת ההתנגדות באושוויץ ידעו שהנאצים נוהגים לחסל משלוחים ששהו שישה חודשים במחנה, כך שגם יהודי טרזין שבמחנה המשפחות יוצאו להורג בקרוב. "אני חי בשביל הילדים. כל עוד הם פה, אני פה", אמר פרדי הירש לאסירים אחרים כאשר ניתנה לו אפשרות להציל את עצמו.
[Wikimedia Commons]
בסוף פברואר 1944 פנו אנשי המחתרת לפרדי הירש וביקשו ממנו לשמש מנהיג במרד מזוין שמתוכנן נגד הנאצים, שכן נתפס כמנהיג ובעל סמכות בעיני האסירים. הוא ניצב בפני דילמה אכזרית. מצד אחד, הבין שמרד עשוי לאפשר למספר קטן של אסירים לברוח או להשיג נקמה. מצד שני, המשמעות הכמעט ודאית הייתה טבח מיידי של הרוב המוחלט של האסירים – ובכללם כל מאות הילדים שעליהם הגן וטיפל במסירות.
בתחילת מרץ הודיעו הגרמנים לפתע שיהודי מחנה המשפחות עומדים "לעבור למחנה עבודה בהיידברק", והורו לכולם להתכונן ליציאה. ב-7 במרץ 1944 נערך ה"פינוי". למעשה, כל היהודים שהגיעו במחצית הראשונה של ספטמבר מטרזין – גברים, נשים וכל הילדים – נשלחו ישירות לתאי הגזים באושוויץ ונטבחו שם תוך יום אחד. האסירים הצ'כיים צעדו אל מותם תוך שהם שרים בקול את ההמנון הלאומי הצ'כי ואת "התקוה" יחד עם ילדיהם. פרדי הירש, שנפרד מחניכיו זמן קצר קודם לכן, לא ידע שזו הפעם האחרונה שייראה אותם.
למחרת נודע לו גורלם הנורא מפי איש המחתרת רודולף ורבה, שדיווח לו על ההשמדה ההמונית במהלך הלילה. הירש בן ה-28 ביקש כמה רגעים להתבודד ולשקול את צעדיו. כעבור כשעה נמצאה גופתו בחדר צדדי. הוא נטל מינון גבוה של כדורי הרגעה ואיבד את הכרתו. הרופאים היהודים במחנה קבעו שהוא נפטר כתוצאה ממנת יתר. בערב 8 במרץ 1944 נשרפה גופתו של פרדי הירש במשרפות בירקנאו יחד עם 3,792 גופות שאר יהודי טרזין ממחנה המשפחות.
עד היום לא ברור אם פרדי הירש התאבד, או שקיבל את הכדורים מידי אחרים. על פי סברה שנחשפה לאחר המלחמה, הרופאים היהודים במחנה נתנו לו ביודעין מינון יתר של כדורי הרגעה כדי להרדים אותו וכך למנוע את פרוץ המרד הנואש, שלדעתם היה גורם לחיסול מיידי של כולם. סברה אחרת גורסת כי מפקד המחנה הציע לו להציל את עצמו ולחבור לאסירי המשלוח הבא, אך פרדי סרב לנטוש את ילדיו ובחר למות עמם. כך או כך, המרד לא יצא אל הפועל.
"גאוותו הפנימית, הדוגמה האישית והאחריות לחיי הילדים היו הכוח המניע בחייו", קבעה רות בונדי. "לעולם לא היה מסכים להינצל לבדו ולמחרת השמדת חניכיו להתייצב בריא ושלם לפני הנותרים במעון".
בקיץ 1944 חיסלו הגרמנים גם את יתר מחנה המשפחות. טרם ההשמדה ערכו סלקציה בקרב האסירים החדשים יותר. כ-3,500 צעירים כשירים לעבודה הופרדו ונשלחו למחנות עבדים בגרמניה, כ-90 נערים הועברו למחנה הגברים באושוויץ. רק לאחר מכן נרצחו בגז כל היתר – ילדים, נשים, זקנים וחולים – כ-6,500 נפש.
סיפור חייו של פרדי הירש עורר השראה לדורות. רבים מחניכיו לא שרדו, אך אלה שכן צמחו עם מורשת של מנהיגות, השקעה, הקרבה ואהבת אדם, הממשיכה להוות מופת חינוכי וערכי. "הוא לא רק חינך אותנו", סיכם אחד הילדים ששהו תחת השגחתו, "הוא הציל לנו את הנפש".
[צילומים: ארכיון יד ושם]
