#	הקבוצה	מאזן
8.	הכוכב האדום	16-18
9.	פנרבחצ'ה	11-22
10.	פריז	13-19
11.	מילאנו	17-17
12.	באיירן מינכן	15-19
13.	ז'לגיריס קובנה	19-15
14.	באסקוניה ויטוריה	19-14
15.	וילרבאן	21-13
16.	וירטוס בולוניה	24-9
17.	מכבי Playtika ת"א	23-11
18.	אלבה ברלין	29-5

געגועים לרגע האחרון במבצר

כשמשבר הקורונה התחיל במארס, ארגון THE GATE והאוהדים הצהובים היו עסוקים רק במשחק נגד אנאדולו בהיכל. 3,000 נכנסו אז ליציעים לערב שחקוק בזכרון

30/12/2020 | מאת: יובל רגב, הגייט

ראשי · היסטוריה · געגועים לרגע האחרון במבצר

קיץ 2017 היה נקודת תפנית במכבי תל אביב. לצד שינויים מקצועיים בקבוצה, שני ארגוני האוהדים בהיכל התאחדו לארגון אחד, THE GATE, שלראשונה עודד באופן קבוע מאולם 11 ולא מהיציעים. המהלך נתן את אותותיו, ולצד שאר המהלכים המקצועיים שנעשו בקבוצה, היה חלק גדול בהפיכת ההיכל למבצר, כזה שכל קבוצה - מהגדולה ועד הקטנה - מפחדת להיכנס אליו.

מתוך 14 משחקי יורוליג בבית, הפסדנו באותה עונה משחק אחד בלבד. לא משנה מה הייתה התוצאה - אם היינו ביתרון או פיגרנו ב-14 הפרש מול צסק"א - לכולם היה ברור שכדי שנפסיד במבצר צריך לקרות משהו קיצוני. 11 אלף אוהדים בצהוב-כחול פשוט לא ייתנו לזה לקרות.

בסוף חודש פברואר האחרון התגלה חולה הקורונה הראשון בישראל. איפשהו בסוף אותו חודש כבר התחלנו להבין שמשהו רציני יותר קורה פה. אבל אותנו, בתחילת חודש מארס, עניין רק דבר אחד. מוליכת היורוליג, אנאדולו אפס, מגיעה להיכל.

התכוננו כרגיל. הכנו במשך כמה ימים תפאורה של 11 אלף גופיות ניילון שיוצרות את הכיתוב "YELLOW HELL". כבר היינו בהיכל משעות הצהריים המוקדמות בשביל הפינישים האחרונים, והכל כבר היה מוכן ל-11 אלף צהובים שידחפו את הקבוצה לניצחון.

באותו זמן התחילו לדבר בממשלה על הגבלת התקהלויות, ובהמשך כבר אושרה הגבלה של עד 5,000 איש במקומות סגורים. באוויר הורגש חוסר ודאות גדול לגבי אם בכלל יוכנס קהל למשחק. כמובן שאנחנו לא היינו מוכנים להשאיר את הקבוצה לבד, והמשכנו להילחם. אוהדים כבר התחילו לזרום לכיוון ההיכל, כאלה שלא אכפת להם שהכניסה אסורה והתכוונו לעשות הכל כדי להיכנס. בזכות החלטה אמיצה של המועדון, קצת יותר מ-3,000 פנאטים שהגיעו להיכל נכנסו וחיכו בשערים עד 5 דקות לפתיחת המשחק בחוסר ודאות מוחלט.

11 אלף, 3 אלף, זה בכלל לא משנה… כולם לבשו את הגופיות עם הכיתוב שחיכו במושבים ויצרו את אותו YELLOW HELL שתוכנן מראש. הם הראו שמספר האנשים לא משנה, כי כשאנחנו שם - ההיכל הוא מבצר. הקבוצה פתחה נהדר, המשחק נהיה צמוד, אבל כמו כל משחק באותה עונה - זה נגמר עם ניצחון צהוב ענק על מובילת היורוליג, זאת שסומנה על ידי כל אירופה כפייבוריטית לזכייה.

מאז עדיין לא חזרנו ליציעים בהיכל, ועם תחילת החיסונים כולנו תקווה שהרגע הזה כבר נמצא מעבר לפינה. בינתיים, אנחנו מוצאים כל דרך אפשרית אחרת לדחוף את הקבוצה ולהראות לה שאנחנו שם בשבילה. אם זה להתכונן לרגע החזרה ועד להגיע ולעודד לפני המשחקים, מחוץ להיכל.

אנחנו יודעים שכולם, בדיוק כמונו, מחכים לחזור ליציע, לקרוא לשחקנים לפני המשחק, לשיר "אני מודה" בפתיחה, לקרוע את הגרון 40 דקות ולחגוג את הניצחון בסיום. להחזיר את הקבוצה לדרך הניצחונות. כי כשאנחנו שם, אין לאחרים סיכוי.