ENG
מכביסט
נגישות
דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4)
1
3
8
9.jpg)
10
11
12
13
14
15
18
19
20
31
45
50
55
עודד
נועם
גיא
עדי
עמית
אליצור נתניה
פנרבחצ'ה
.jpg)
התמונות באדיבות מוטי דניאל
כשאתם שומעים את השם מוטי דניאל, כנראה שמיד עולה בראשכם המילה הנרדפת לשמו – לוחם. אבל כשאומרים את המילה לוחם באוזניו של הפורוורד ששיחק במכבי תל אביב כמעט עשור, מ-1987 ועד 1996, במוחו עולות מחשבות אחרות לגמרי. מוטי ומשפחתו שייכים למשפחת השכול הישראלית - משפחה שלצערנו היא גדולה כל כך, גדולה מדי, משפחה שבעל כורחה מתרחבת בכל שנה.
אביו של מוטי דניאל, משה (מוסה) דניאל, הלך לעולמו לפני שנתיים. הרבה לפני שמוטי כיכב על הפרקט בהיכל, מוסה דניאל היה איש כדורסל מוערך מאוד בפני עצמו. הוא נולד ב-1930 ופילס את דרכו כשחקן ומאמן כדורסל מוכשר. הוא נמנה על סגל נבחרת ישראל והיה מאמן מוביל של קבוצות כדורסל נשים בישראל, כאשר זכה ב-5 אליפויות ו-4 גביעי מדינה בימיו כמאמן.
לצד עיסוקו בספורט, מוסה התעקש לשרת כלוחם בחיל התותחנים ואף המשיך בשירות המילואים עד גיל מאוחר. הוא לחם בכל מלחמות ישראל בתקופת חייו, והצבא היה עמוד תווך בחיי המשפחה. אחיו של משה וגם דודו נפלו במערכות על ארץ ישראל.
מוסה דניאל בימיו כשחקן
"ההורים של אבא שלי, יוסף ורבקה, הגיעו מסוריה והתמקמו בחיפה", מספר מוטי דניאל בשיחה השבוע, "ברגע שהגיעו לארץ הם הפכו להיות מאוד שורשיים, ממש אנשי ארץ ישראל. נולדו להם חמישה ילדים - שלושה בנים ושתי בנות. הם הלכו במסלול של ההגנה, פלמ"ח ולאחר מכן צה"ל".
"הטראומה המשפחתית לצערנו הייתה כפולה: אח של סבא יוסף, אברהם היה שמו, נהרג ממש לפני ערב פסח בפעולה של ההגנה", מתאר דניאל, שמשמש כיום כמנהל נבחרת ישראל. באתר "יזכור" מסופר כי הוא היה ממגיני קיבוץ חניתה, כאשר ב-16.4.1938 נורה ונהרג יחד עם חברו על ידי חבורת פורעים ערבית כשהיה בדרך חזרה לביתו.
אחיו של מוסה ודודו של מוטי, מרדכי דניאל ז"ל, היה לוחם בהגנה ובפלמ"ח. על פי אתר "יזכור", הוא הצטרף לחטיבת יפתח של הפלמ"ח מיד לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, והשתתף במלחמת העצמאות במערכות בגליל העליון, עמקי בית שאן ויזרעאל ומשמר העמק. ב-23.4.1948 הוא נפל בפעולת עונשין נגד הכפר זרעין שבעמק יזרעאל ונקבר בקרית מוצקין.
"מרדכי היה האח הגדול של אבא שלי, ההפרש ביניהם היה שנה", מספר דניאל, "הם היו צמודים וגדלו ביחד בחיפה ואחר כך עברו לקרית מוצקין. המוות שלו השפיע בצורה נוראית על המשפחה. ההורים שלי זכו לשנים ארוכות, אבל העצב והשכול ניכר בהם מאוד. זה ליווה מאוד את אבי, אבל מדובר במשפחה צנועה שלא דיברה על זה, ולא החצינה את השכול בכלל לאורך השנים. כשמשרד הביטחון פנה אליהם בפניות של עזרה והנצחה הם תמיד סירבו. אבא שלי לא הרבה לדבר על זה, היה מאוד סגור בנושא השכול. מדי פעם דיבר על מרדכי אבל מעט מאוד".
מוטי דניאל, כפי שאולי יכולתם לנחש, קרוי על שמו של מרדכי. "זה משהו שאני נושא עמי בחיל וברעד", הוא משתף "עם השנים הבנתי את המשמעות של השם בשביל אבא שלי שקרא לי על שם אחיו ולמדתי מאוד לכבד את זה".
מה אתה זוכר לאורך השנים מיום הזכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה?
"יום הזכרון זה יום עצוב ונוראי אצלנו בבית. לאורך שנים זה יום שאבא שלי מתכנס בתוך עצמו. אני זוכר אותו יושב שעות ומסתכל וקורא את שמות הנופלים שעוברים על המסך, במעין טקסיות. הוא מעולם לא ניסה לדרוש מאיתנו משהו בנושא הזה. מעולם לא דרש מאיתנו לכבד או להגיע אלא דרש מעצמו. אנחנו היינו מלווים אותו לטקסי יום הזכרון בקרית מוצקין. אבא נפטר לפני כשנתיים וממש עד הסוף היה נוסע לבקר בקבר של אחיו, ואנחנו האחים היינו נוסעים לשם, וגם הבנים שלי, והבנים של האחיות שלי והיינו מאוד מחבקים אותו בהתייחדות שלו שם".
"יום הזכרון זה היום הכי ישראלי בעיניי, והחיבור שלו עם יום העצמאות זה הכי אמיתי בעיניי", מוסיף דניאל בנימה אישית.
הצבא היה שזור מאוד בחייו של אביך, שהיה איש ספורט ואיש כדורסל כל חייו
"אבא שלי נלחם עד יום כיפור בכל מלחמות ישראל והיה בחיל התותחנים. הוא אף פעם לא סיפר על המלחמות. הוא רק היה אומר 'זה היה גיהנום והיה קשה', ואף פעם לא האריך מעבר לזה. זו הייתה התמודדות שלו עם עצמו והוא חסך מאיתנו, אבל גם כשלא מדברים, ידענו לקלוט את המשמעות החשובה בשבילו ומה שהוא עבר כנראה צרב אותו".
זה סמלי שמוטי דניאל הוא מילה נרדפת ללוחם, לא?
"אלה דברים שמוטמעים בך בלי שאתה יודע. כשאומרים לי לוחם, זה הרי מתגמד לעומת הלוחמים האמיתיים. אני כמעט מתבייש בהשוואה הזו, כשקוראים לי לוחם. אני נלחמתי? נלחמתי על כדור שקפץ על הרצפה, ולא לחימה אמיתית".
