אלפים חלקו כבוד אחרון לרלף קליין

אלפי אנשים הגיעו החל מהבוקר להיכל נוקיה לחלוק כבוד אחרון לרלף קליין שנפטר אתמול בגיל 77. ארונו של גדול מאמני הכדורסל בישראל וחתן פרס ישראל הוצב בהיכל ואלפי אנשים סבבו סביבו. האווירה בהיכל התל אביבי הוותיק מעולם לא היתה שקטה ועצובה יותר. הרב יעקב גלויברמן נשא תפילה חרישית לצד הארון.

מלבד אנשי כדורסל לדורותיהם וחברים אשר הגיעו להיפרד מרלף עוד לפני תחילת טקס ההלוויה הגיעו להיכל מאות אזרחים שביקשו גם הם להיפרד מקליין. חלקם אף נשארו ישובים במשך דקות ארוכות בהיכל. אוהדים של קבוצות שונות, ממכבי ת”א, דרך הפועל ת”א ועד הפועל ירושלים, חלפו גם הם על פני הארון.

שמואל (שמלוק) מחרובסקי, מנהלה המיתולוגי של מכבי וחברו הקרוב של קליין, אמר: “בכל דרכיו, רלף היה רק דבר אחד – כדורסל. כל מה שאתם רואים כאן זה כדורסל נטו, כל החיים. הכל התחיל ונגמר בכדורסל. כל המריבות בינינו היו רק על הכדורסל, וזה יחסר. אוי, כמה שזה יחסר. למרות שחיכינו וחיכינו, זה יחסר”.

על תקרת האולם נתלו דגלי ישראל ומכבי תל אביב, ולצידם הגופייה הצהובה מספר 11 – שאותה לבש קליין כששיחק במכבי בשנות החמישים והשישים. מצגת ובה תמונות מרגעיו הגדולים של רלף מוקרנת על מסך ענק בהיכל.

שמעון מזרחי, יו”ר מכבי תל אביב, עלה לנאום ראשון בטקס לכבוד רלף: “על גופיית המשחק שלך, התנוססו הספרות 11, בה שיחקת בשנת ה-50 על המגרשים של מכבי. הבאת למדינת ישראל ולמכבים את הגביע הראשון, וכפי שאמר טל ברודי: שמת אותנו על המפה”.

“אבן דרך נוספת, היא היום בו בחרת להיפרד מאיתנו, 7.8, בגיל 77, התוצאה בה ניצחנו את וארזה. קשה להתייחס לדברים כצירוף מקרים. ביקרתי אותך ביום ראשון בבית החולים, כשהשיחה נסבה על כדורסל, דאגת לקבוצה האהובה עליך, דרשת ממני הבטחה או אפילו נדר, להביא רכז גדול למכבי תל אביב”.

“הכרתי אותך עוד משנות ה-50 המוקדמות, כאוהד הקבוצה מימי שישי בערב ברחוב מכבי. זכורות לי היטב הישיבות בביתך, הובלת את המועדון ל-12 זכיות באליפות, הובלת את נבחרת ישראל וזכית בטורינו במקום השני באליפות אירופה. היה לי הכבוד להדליק איתך משואה, כששנה לאחר מכן הוענק לך פרס ישראל”.

צפו בפרידה האחרונה מרלף קליין

באדיבות Sport5.co.il

מיקי ברקוביץ’, עלה שני: “עומד אני פה ומייצג את עולם הכדורסל שהיה כל עולמך. קשה לי להאמין שאני עומד מול ארונך בהיכל בו עברנו כברת דרך ארוכה, מקום בו צברנו חוויות, ניצחונות. כבר בגיל צעיר הזדמן לי להיפגש איתך, קשר שילווה אותנו עשרות שנים. היה לך חלק בעיצוב האישיות שלי”.
“היינו הקבוצה של המדינה. מצב הרוח של אנשי המדינה היה תלוי בניצחון. מאמן ענק, מחנך, פסיכולוג דגול, תמיד היה לך את הכישרון להגיד את המילה האחרונה ברגע הנכון”.
“ללא כל המוטיבציה שלך לנצח, לא היינו מגיעים להישגים שהגענו אליהם. התפעלתי כיצד אתה חווה דרך המרקע את המשחקים. הכדורסל היה תמיד כל חייך וזרם בדמך עד הרגע האחרון. שידרת שאתה משלים עם הגורל, זו הפעם הראשונה שהרגשתי שאתה מרים ידיים. תמיד תישאר חקוק בזכרוני לעד – אוהב אותך”.

טל ברודי: “הענקת שעות יפות לכל המדינה, ולכל השחקנים במועדון. הגעת לארץ כעולה חדש, אבל דרך הכדורסל ידעת איך להתעלות מעל כל המכשולים. במקום לקטר, ידעת איך לפתור דברים דרך הכדורסל. ידעת להיות מורה, מחנך, ומאמן. ידעת לקחת מועדון ולהביא שחקנים עם מעט מאוד כסף. הימים השתנו, אבל הרוח שלך נשארה. נתנו מעל 100 אחוז בשבילך. כולנו מודים לך. אפילו בימים האחרונים היה לך אושר כשראית את התמיכה של כולם. נזכור אותך תמיד”.

בנו של רלף קליין: “אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים שבאו. זה קשה, אני יודע, אני רוצה להגיד תודה לכל השחקנים, ובמיוחד לשמעון שהיה תמיד במרחק שיחת טלפון. עשינו את הטקס כדי שכולם יוכלו להיפרד – אנחנו גרים באבן יהודה, זה מקום קטן, ואנחנו לא רוצים שיהיה שם בלאגן, מבקשים לעשות את הטקס בפרטיות”.

“כולם מוזמנים לשבעה. עצוב, אבל אבא שלי עשה כל מה שהוא רוצה, הוא ניצח את החיים, היה בשואה, ניצח ונותן להמון אנשים. הוא עשה את שלו, קיבל את המוות, היה מוכן אליו, נמשיך לעשות דברים ככה”. נכדו: “היו מלא אנשים שתמכו והיה מגיע לו עוד שנים לחיות”.

השחקן עודד תאומי, אחד מאלפי ידידי המשפחה שהגיעו להיכל נוקיה: “אמרו שהפעם לא עלה בידך לנצח, אבל ההפך הוא הנכון. כל יום עם המשפחה היה ניצחון. שמך חקוק בפנתיאון הספורט של ישראל. אתה המנצח של הרוח הישראלית. שמך נחקק לעד וזו מהות הניצחון. יהיה זכרך צרור בצרור המנצחים”.

משפחת קליין ביקשה מהציבור הרחב ומאמצעי התקשורת לכבד את רצונה ולא להגיע למסע הלוויה, שייצא לדרך אחר הצהריים לבית העלמין באבן יהודה.

צביקה שרף: “מדובר באיש מיוחד. גם לגדולים ממנו לא עשו כזה כבוד. הוא האיש ששם את נבחרת ישראל על המפה ואמר שאין דבר בלתי אפשרי”. נדב הנפלד הוסיף: “הייתה לו נפש של ילד שידעה כיצד להיכנס לכולנו ללב”.

טל בורשטיין: “יום מאוד עצוב כי אתה גדל על הסיפורים של רלף ויודע מה המשמעות שלו. הוא היה אדם של קונצנזוס”.