כל מכביסט צורך כמות מסוימת של “זמן עידוד” בשנה. טור אוהד על העונה שהייתה והדרך שעוד יש לעשות יחד
שתף כתבה
הפלייאוף הזה עומד להיות שונה מכל פלייאוף שחווינו בעבר. הוא יהיה שונה, קודם כל כתוצאה מדברים שאינם קשורים לכדורסל, דברים שהכדורסל עוזר להתנתק מהם ולכן נניח אותם בצד ל-60 השניות הקרובות. הפלייאוף הזה יהיה שונה גם בגלל כל מה שכן קשור לכדורסל. הוא יהיה שונה כי אנחנו נבוא רעבים מתמיד. רעבים לתואר, אבל לא רק אליו.
אחת התובנות שמאחורי אתגר “אבא חטוב” היא שבסופו של דבר אדם מבוגר אוכל בממוצע קצת יותר משני ק”ג מזון ביום. לאורך זמן, קשה לשנות את הכמות הזאת, היא די קשיחה. אם אוכלים פחות, נשארים רעבים ובסוף משיגים את התוצאה ההפוכה. לכן, מה שעושה את ההבדל בין עליה לירידה במשקל הוא האיכות ולא הכמות.
באותה מידה, כל אוהד של מכבי צורך בממוצע כמות מסוימת של “זמן עידוד” מדי שנה. לכל חייל צהוב יש את כמות השירים, כמות הצעקות וכמות הקפיצות שהוא רגיל לשמוע ובעיקר להשמיע מדי עונה. כמות מסוימת של אנרגיה שאם הוא לא יוציא, משהו עמוק בפנים פשוט לא ירגיש אותו דבר.
העונה, שבה נגזר על כולנו לראות את מכבי מרחוק במשחקי היורוליג, אנחנו מגיעים לשלב הפלייאוף עם חסך משמעותי בשעות עידוד. ואנחנו לא מתכוונים לסיים את העונה הזאת בלי להוציא הכל ובלי לתת הכל, כי אנחנו לא מתכוונים בשום אופן לסיים את העונה הזאת רעבים.
זו הייתה עונה משוגעת. רכבת הרים היא צב צולע לעומת מה שהקבוצה הזאת חוותה העונה. ובכל זאת, ולמרות הכל, זו הייתה אחת העונות הגדולות של המועדון הזה אי פעם.
זו הייתה עונה של געגוע, אבל היא עדיין לא הסתיימה. נשאר עוד שלב אחד, נשאר תואר אחד ואנחנו ניתן הכל כדי להשיג אותו. את כל מה שלא הוצאנו השנה במשחקי הבית, שנדדו לבלגרד, אנחנו נוציא במשחקים האלה. כדי שלא נצא לחופשת הקיץ עם חסכים בזמן עידוד ובעיקר כדי שלא נסיים את אחת העונות הגדולות של המועדון הזה ללא תואר.
זה הזמן להתייצב, לעודד, לדחוף, לשיר, להריע ולומר תודה. פלייאוף 2024, מתחילים!
הכותב הוא בעל מנוי למכבי
באותה מידה, כל אוהד של מכבי צורך בממוצע כמות מסוימת של “זמן עידוד” מדי שנה. לכל חייל צהוב יש את כמות השירים, כמות הצעקות וכמות הקפיצות שהוא רגיל לשמוע ובעיקר להשמיע מדי עונה. כמות מסוימת של אנרגיה שאם הוא לא יוציא, משהו עמוק בפנים פשוט לא ירגיש אותו דבר.
העונה, שבה נגזר על כולנו לראות את מכבי מרחוק במשחקי היורוליג, אנחנו מגיעים לשלב הפלייאוף עם חסך משמעותי בשעות עידוד. ואנחנו לא מתכוונים לסיים את העונה הזאת בלי להוציא הכל ובלי לתת הכל, כי אנחנו לא מתכוונים בשום אופן לסיים את העונה הזאת רעבים.
זו הייתה עונה משוגעת. רכבת הרים היא צב צולע לעומת מה שהקבוצה הזאת חוותה העונה. ובכל זאת, ולמרות הכל, זו הייתה אחת העונות הגדולות של המועדון הזה אי פעם.
זו הייתה עונה של געגוע, אבל היא עדיין לא הסתיימה. נשאר עוד שלב אחד, נשאר תואר אחד ואנחנו ניתן הכל כדי להשיג אותו. את כל מה שלא הוצאנו השנה במשחקי הבית, שנדדו לבלגרד, אנחנו נוציא במשחקים האלה. כדי שלא נצא לחופשת הקיץ עם חסכים בזמן עידוד ובעיקר כדי שלא נסיים את אחת העונות הגדולות של המועדון הזה ללא תואר.
זה הזמן להתייצב, לעודד, לדחוף, לשיר, להריע ולומר תודה. פלייאוף 2024, מתחילים!
הכותב הוא בעל מנוי למכבי
