היה היה – מכבי נגד ז’לגיריס, ההופעות הגדולות של חומיצ’וס ויניב גרין

מאת: אורן דניאלי

מעטים המקרים בהם אפשר לומר באמת כי “שחקן אחד ניצח קבוצה”. בד”כ שאומרים את זה מתכוונים להופעה מצוינת של שחקן במחצית אחת או רבע אחרון. אבל ב-14 בינואר 87′ חוותה מכבי על בשרה מה זה “להפסיד לשחקן אחד”. מכבי פגשה את ז’לגיריס אותה עונה בבלגיה מאחר ובאותם ימים לא היו יחסים דפלומטיים בין ישראל לברה”מ והסובייטים לא הסכימו לארח את מכבי בברה”מ ולא הסכימו שקבוצתיהם יגיעו לישראל. אי לכך שיחקו את שני המשחקים יום אחר יום בבלגיה, מדינה נייטראלית.
מכבי 1987 אומנה ע”י צביקה שרף ועוזרו היה יאיר שרון. הקפטן היה מיקי ברקוביץ’ שכבר היה בחלק היורד שלו ואליו הצטרפו קווין מגי, לי ג’ונסון, דורון ג’מצ’י, חן ליפין שהחליף בתקופה ההיא את ארואסטי בחמישייה, מוטי ארואסטי כאמור, האווי לאסוף וגרג קורנליוס. שמינייה זו היוותה את הרוטציה של מכבי. יתר השחקנים היו שחקני נוער שעלו לבוגרים וקיבלו דקות במשחקים חד צדדיים, כאשר הבולט בהם היה ליאור ארדיטי.
מכבי הגיעה לצמד המשחקים במצב רגיש: לאחר 3 משחקים היו למכבי 2 הפסדים כאשר אחד מהם תבוסה ביתית למילאנו. שבוע קודם לכן נוצחה מכבי באורטז בצורה שלומיאלית ממש והגמר האירופי נראה כהולך ומתרחק. מכבי ידעה שהיא חייבת לקחת את שני המשחקים מול קובנה על מנת לחזור לדרך הנכונה.

הליטאים היו גם כן במאזן שלילי 1:2, אולם שני הפסדיהם היו במשחקי חוץ, כך שבינתיים מצבם היה טוב יותר. ה-כוכב של ז’לגיריס היה סאבוניס הצעיר: הר אדם שבניגוד לגודלו היה זריז ומהיר, מוסר בחסד, קולע מצוין וחוסם נפלא. פשוט שחקן מושלם בקנה מידה אירופי. יחד איתו שיחקו בקבוצה עוד שני שמות משמעותיים של ממש: קורטינאייטיס, וחומיצ’וס הרכז.

14 בינואר 87′. בריסל. קור כלבים בכל מערב אירופה וטמפורות רחוקות מאפס מעלות מהצד המינוסי של מד החום. 2000 צופים נוכחים באולם הסגור, מרביתם המכריע ישראלים ויהודים, אשר מניפים במהלך המשחק כרזות פוליטית נגד אי מתן היתרי עלייה ליהודי ברה”מ. על המגרש מתפתח משחק נדיר, בגלל חומיצ’וס. הרכז המשופם הליטאי נתן אולי את המשחק הגדול ביותר שנתן שחקן יריב של מכבי נגדה אי פעם. לא פחות מאשר 46 נקודות הוא קלע מתוך ה-82 של קובנה, כאשר באמצע המחצית השנייה הוא מבצע מהפך וגומר את המשחק במו ידיו כאשר הוא קולע סל אחרי סל ברציפות. שום שומר של מכבי לא הצליח לעצור אותו. לא חן ליפין, לא ארואסטי, לא ג’מצ’י ולא מיקי. חומי’צוס קלע מכל מצב. נתון מעניין נוסף הוא שמתוך 46 נקודותיו, רק 6 הושגו בסלי שלוש נקודות (כלומר: קלע רק 2 סלים מטווח זה). מכבי לא הצליחה לעשות דבר, ובסיום ניצחון ליטאי 82:74 שגרם למכבי להבין שמעשית היא לא תעלה לגמר.
בשורות ז’לגיריס כיכב כאמור חומיצ’וס עם 46 נק’. סאבוניס קלע רק 14, אבל הוריד 24 ריבאונדים! למכבי: ג’מצ’י 29, מגי 25 ומיקי 15 במשחק בינוני נוסף שלו (אותה תקופה מיקי היה בכושר לא טוב). ארואסטי היה הסיפור העצוב של הערב: הוא שיחק רע, ומצב רוחו היה בהתאם.
מכבי לא תעלה לגמר אמרנו? תעלה ועוד איך! למחרת ניצחה מכבי, ובכך פתחה רצף של 6 נצ’ רצופים כולל 3 נצ’ חוץ גדולים, בדרך לעלות לגמר, בו הפסידה לטרסר מילאנו.

מה עשתה מכבי במשחקיה מול ז’לגיריס בבלגיה?
ארבעה משחקים כאלו קיימו הקבוצות בבלגיה, והם נערכו בשנים 86′ ו-87′.
התוצאה: 2 נצ’ לכל קבוצה.
1986: 94-77 לקובנה, 88-86 מכבי.
1987: 82-74 קובנה, 81-74 מכבי.

קטעי וידאו מהמשחקים בין הקבוצות בבלגיה

1986: ההפסד 77-94

1986: הנצ’ הדרמטי 88-86

1987: הנצ’ 81-74

חלפו להן 18 שנה. מכבי ת”א יצאה לקובנה במסגרת מחזור הפתיחה של היורוליג בעונת 2005. היה זה משחק חגיגי, שהוקדם ליום שלישי בשבוע. מכבי, אלופת אירופה, פוגשת את אותה קובנה מ”נס קובנה” שהיה כמה חודשים קודם לכן. מכבי מודל 2005 אומנה ע”י פיני גרשון ועוזריו היו יעקב ג’ינו ודן שמיר. הקפטן היה גור שלף, ויחד איתו שיחקו מייס באסטון, ניקולה וויצ’יץ’, אנתוני פארקר, שאראס, טל בורשטיין, דריק שארפ, יותם הלפרין, נסטוראס קומאטוס, דיון תומאס, ויניב גרין.
המשחק ההוא זכור בזכות אדם אחד- יניב גרין. יניב, שהגיע אותו קיץ מהפועל ת”א, נתן הופעה נהדרת: 24 נק’ (8/8 ל-2, 8/10 מהקו), ועוד שבעה רב’. יניב היה כמובן המצטיין במגרש והיה נדמה שמכבי רכשה שחקן גבוה מחליף נפלא.
המשחק עצמו לא היה קשה יותר מידי: מכבי הוליכה בתום כל רבע, כאשר הבריחה הגדולה מגיעה ברבע האחרון.חוץ מיניב גרין ניתן לציין את ניקולה שקלע 21 ואת פארקר עם 19, כולל כמה סלים נהדרים במחצית השנייה. שאראס קלע רע, אולם תרם 7 אס’. בשורות הליטאים בלטו בירד עם 17 נק’ ו-8 רב’, טימינסקאס עם 17 נק’ ויאנקונאס עם 11 נק’ ו-7 רב’.
מכבי המשיכה עד הסוף, וזכתה בגביע אירופה נוסף, שני ברציפות וחמישי בתולדותיה. הליאטים הסתפקו בהופעה בטופ-16, ממנו לא הצליחו לעלות לסדרת רבע הגמר (שהחלה באותה שנה).