העידן אחרי פאבלו לאסו התחיל בצורה הפכפכה, אבל עם סגל סופר-עמוק, הרבה ניסיון והמשכיות בצד הלבן של בירת ספרד תמיד מכוונים להנפה. הצטרפו להכנות
שתף כתבה
ריאל מדריד נכנסה בקיץ לעידן חדש. אחרי עשר שנים בהובלתו של פאבלו לאסו – שהניף עם המועדון המפואר שני גביעי יורוליג בקדנציה שלו ועבר אירוע לב – הוחלט על הפרדת כוחות. את המפתחות להדרכת אחת הקבוצות החזקות באירופה קיבל שם לא מוכר וחסר ניסיון עבור מרבית אוהדי הכדורסל: עוזרו של לאסו, צ’וס מתאו.
הניסוי של הבלאנקוס עדיין לא הושלם, אבל כשהם מגיעים לנקודת אמצע העונה עם אירוח מכבי Playtika תל אביב במחזור הנועל של הסיבוב הראשון, קשה להצביע על הצלחה או כשלון. ריאל מחזיקה במאזן 7:10, רק ניצחון אחד יותר מאשר המכבים, וסובלת מחוסר יציבות. מצד שני, עם סוללת כוכבים עמוקה כמו שלהם, הלבנים מבירת ספרד היו ונותרו מועמדים ללכת עד הסוף כמו בכל שנה.
אז מה המצב, ריאל מדריד?
התשובה לשאלה תלויה כמובן בזהות המשיב. מצד אחד, הבלאנקוס והמאמן הראשי החדש מרוחקים ניצחון אחד בלבד מפסגת היורוליג. מצד שני, שישה הפסדים כבר אחרי 16 מחזורים הם מחזה נדיר בצד הלבן של בירת ספרד. בכל זאת, ריאל הפסידה 10 משחקים עד הגמר בכל עונת היורוליג הקודמת.
שלוש קבוצות בלבד ביורוליג מחזיקות העונה בהפרש סלים טוב יותר מאשר הבלאנקוס, שניצחו שבעה מעשרת משחקיהם האחרונים במפעל. ריאל מעמידה את מדד היעילות השני בטיבו, מוליכה את הליגה בריבאונדים (כללי ובהגנה) ובחסימות ומדורגת שלישית בנקודות וחסימות. כרגיל, מעצמה בכל קנה מידה.
קו אחורי או קדמי, זה בכלל משנה?
קצת קשה להפריד בין התפקידים בסגל של ריאל מדריד, פשוט כל כך הרבה שחקנים יודעים לעשות הכל. באיזו חוליה מוצבים, למשל, שחקנים כמו מריו הזוניה, גבריאל דק ואפילו גרשון יאבוסלה? צ’וס מתאו נהנה מסגל מגוון, שכולל שני גארדים מובהקים, שני סנטרים אימתניים וכמות דו-ספרתית של לדרמנים (או אולרים שווייצריים, לקוראים הוותיקים שבינינו).
מי שמוביל עד כה העונה את מדד היעילות במדריד הוא וואלטר “אדי” טבארס המנוסה, שפתח ב-15 מ-16 משחקים. הוא קולע 11.5 נקודות ב-65.7% מהשדה, מוריד 7.1 ריבאונדים וחוסם 2.6 זריקות בממוצע לערב (ראשון ביורוליג). וכשהוא יורד לספסל, מגיעים ונסן פוארייה (2.13 מ’) ופטר קורנלי (2.11).
הפורוורדים גבריאל דק (13 נק’ ו-6.1 ריב’) ודז’נן מוסה (15.1) קולעים בספרות כפולות וגם הזוניה ויאבוסלה מספקים את הסחורה בדרך כלל. האתגר הוא דווקא בעמדת הרכז.
נכון שאלברטו אבאלדה, נייג’ל וויליאמס-גוס ואפילו אדם האנגה ורודי פרננדס מסוגלים להוביל כדור לעתים. אלא שיש רק שלושה שחקנים כיום בריאל מדריד שמשמשים דקות משמעותיות בתור עושה משחק קלאסי.
ה”פליימייקר” הראשון הוא פביין קוזר, שביותר מ-15 דקות על המגרש מוסר העונה 0.9 אסיסטים לערב. אז במדריד שוב חוזרים לסרחיו יויי הוותיק, שעולה לרוב מהספסל ומשותף מעל 19 דקות למשחק. איתם חולק בנטל סרחיו רודריגס הוותיק, שעם 11:11 דקות לערב מצליח להוביל את הלבנים עם 3.6 אסיסטים. אלא שהכדור נמצא בשלבים ארוכים בידיו של מוסא.
בסופו של דבר, מדובר בבחירה בין טוב לטוב. אין כמעט רגעים בהם אפשר להגיד שחילוף יוביל לירידה ביכולת של הבלאנקוס על המגרש. חוסר היציבות שמבצבץ מפתיחת העונה מאפיין קבוצות עם מאמן חדש ושינויים בסגל. עם הזמן הכימיה משתפרת ומול סגל כזה, לא תמיד נעים להיות בצד השני כשהכל מתחבר.
אז מה המצב, ריאל מדריד?
התשובה לשאלה תלויה כמובן בזהות המשיב. מצד אחד, הבלאנקוס והמאמן הראשי החדש מרוחקים ניצחון אחד בלבד מפסגת היורוליג. מצד שני, שישה הפסדים כבר אחרי 16 מחזורים הם מחזה נדיר בצד הלבן של בירת ספרד. בכל זאת, ריאל הפסידה 10 משחקים עד הגמר בכל עונת היורוליג הקודמת.
שלוש קבוצות בלבד ביורוליג מחזיקות העונה בהפרש סלים טוב יותר מאשר הבלאנקוס, שניצחו שבעה מעשרת משחקיהם האחרונים במפעל. ריאל מעמידה את מדד היעילות השני בטיבו, מוליכה את הליגה בריבאונדים (כללי ובהגנה) ובחסימות ומדורגת שלישית בנקודות וחסימות. כרגיל, מעצמה בכל קנה מידה.
קו אחורי או קדמי, זה בכלל משנה?
קצת קשה להפריד בין התפקידים בסגל של ריאל מדריד, פשוט כל כך הרבה שחקנים יודעים לעשות הכל. באיזו חוליה מוצבים, למשל, שחקנים כמו מריו הזוניה, גבריאל דק ואפילו גרשון יאבוסלה? צ’וס מתאו נהנה מסגל מגוון, שכולל שני גארדים מובהקים, שני סנטרים אימתניים וכמות דו-ספרתית של לדרמנים (או אולרים שווייצריים, לקוראים הוותיקים שבינינו).
מי שמוביל עד כה העונה את מדד היעילות במדריד הוא וואלטר “אדי” טבארס המנוסה, שפתח ב-15 מ-16 משחקים. הוא קולע 11.5 נקודות ב-65.7% מהשדה, מוריד 7.1 ריבאונדים וחוסם 2.6 זריקות בממוצע לערב (ראשון ביורוליג). וכשהוא יורד לספסל, מגיעים ונסן פוארייה (2.13 מ’) ופטר קורנלי (2.11).
הפורוורדים גבריאל דק (13 נק’ ו-6.1 ריב’) ודז’נן מוסה (15.1) קולעים בספרות כפולות וגם הזוניה ויאבוסלה מספקים את הסחורה בדרך כלל. האתגר הוא דווקא בעמדת הרכז.
נכון שאלברטו אבאלדה, נייג’ל וויליאמס-גוס ואפילו אדם האנגה ורודי פרננדס מסוגלים להוביל כדור לעתים. אלא שיש רק שלושה שחקנים כיום בריאל מדריד שמשמשים דקות משמעותיות בתור עושה משחק קלאסי.
ה”פליימייקר” הראשון הוא פביין קוזר, שביותר מ-15 דקות על המגרש מוסר העונה 0.9 אסיסטים לערב. אז במדריד שוב חוזרים לסרחיו יויי הוותיק, שעולה לרוב מהספסל ומשותף מעל 19 דקות למשחק. איתם חולק בנטל סרחיו רודריגס הוותיק, שעם 11:11 דקות לערב מצליח להוביל את הלבנים עם 3.6 אסיסטים. אלא שהכדור נמצא בשלבים ארוכים בידיו של מוסא.
בסופו של דבר, מדובר בבחירה בין טוב לטוב. אין כמעט רגעים בהם אפשר להגיד שחילוף יוביל לירידה ביכולת של הבלאנקוס על המגרש. חוסר היציבות שמבצבץ מפתיחת העונה מאפיין קבוצות עם מאמן חדש ושינויים בסגל. עם הזמן הכימיה משתפרת ומול סגל כזה, לא תמיד נעים להיות בצד השני כשהכל מתחבר.
