הנפילה, החזרה, ליל הטירוף וההכרעה

• אחד על אחד עם ג’וש ניבו >

מכבי הגיעה לשם לאחר שהפיינל פור האחרון בו השתתפה היה ב-1991. כמעט עשור רצוף בשנים שחונות, בחלקן אפורות ממש. לכן עונת 1999/2000 החלה בלי הרבה ציפיות. עודד קטש עזב ומכבי בנתה קבוצה בהובלת המאמן פיני גרשון ועוזרו דייויד בלאט. הסגל כלל שני זרים: נייט האפמן הצעיר והאלמוני ודאלאס קומג’יס הוותיק. 
אל מצבת הזרים הצטרף “שחקן בוסמן”, רכז אמריקני בעל אזרחות סלובנית בשם אריאל מקדונלד. הקפטן היה נדב הנפלד ויחד איתו היו בקבוצה דורון שפר, דריק שארפ וקונסטנטין פופה בעונתם הרביעית, גור שלף בעונתו השניה, מארק בריסקר בעונתו הראשונה וגם דורון ג’מצ’י בן ה-38, גדול קלעי הכדורסל הישראלי שחזר למועדון לעונת פרישה. 
הקבוצה הזו הפכה ליחידת קומנדו עם הגנה רצחנית בטירוף, שסיימה את שלב הבתים במקום הראשון. לאחר שהדיחה את פאוק סלוניקי עם 1:2 בסדרת שמינית הגמר, המתינה למכבי פורטיטודו פאף בולוניה. היריבה האיטלקית אמנם לא הגיעה עם יתרון הביתיות, אבל על הנייר נראתה מוכשרת וטובה יותר. בסגל היו לה כוכבים כמו מרקו יאריץ’, סטויאן וראנקוביץ’, גרגור פוצ’קה, ארתוראס קרנישובאס, קרלטון מאיירס, ג’יאנלוקה באזילה ואחרים.

המפגש הראשון בסדרה, שנערכה בשיטת הטוב משלושה משחקים, התקיים ביד אליהו בפורים של שנת 2000. לאחר פתיחה בולונזית מוחצת וריצה לפער של 19 נקודות במהלך המחצית הראשונה, חזרה מכבי למשחק. הקאמבק לא הספיק והמארחת הפסידה 65:62 בצורה שוברת לב. היה נראה שחלום הפיינל פור תם, אבל את מכבי אסור להספיד. החבורה של גרשון ובלאט הדהימה כשניצחה 73:80 במשחק השני בבולוניה עם תצוגה נדירה של האפמן – 29 נקודות שמתוכן 19/19 מהעונשין. וכך, חזרו היריבות למשחק שלישי ומכריע ביד אליהו.
התכונה בשבוע לקראת המשחק השלישי בהיכל יצאה מפרופורציות. באותה עונה היו למכבי כמה אלפי מנויים בלבד כך שהיו כמה אלפי כרטיסים פנויים למכירה. לאחר שהכרטיסים למשחקי השמינית נגד פאוק סלוניקי נמכרו במשרדי המועדון דאז ברחוב בן-יהודה וגרמו לבלאגן מוחלט ברחוב, החליטו במועדון למכור את הכרטיסים לסדרה נגד בולוניה בקופות ההיכל. 

הלילה בקופות, ההסתערות והספסרים

כבר לפני המשחק הראשון הייתה הסתערות גדולה על הכרטיסים, אבל לקראת המשחק השלישי נשברו כל השיאים. במכבי הודיעו כי הכרטיסים יימכרו באחד מימי השבוע מהשעה שמונה בבוקר, אולם ראשוני האוהדים הגיעו לקופות ההיכל כבר בחצות הלילה – 8 שעות לפני כן! כך במהלך הלילה העבירו לא מעט מכביסטים את השעות שלפני הפתיחה ברחבה שמחוץ להיכל. 
בשעות הבוקר כבר היה המקום מפוצץ בצהובים נואשים שבאו לנסות ולקנות כרטיס לערב המכריע והמראות היו לא נעימים – אוהדים שנמחצים על הגדרות, התעלפויות, סוסי משטרה ותחושה של כאוס. ראשי המועדון הצטרפו לעזור בעצמם במכירה ידנית של כרטיסים מודפסים והמלאי אזל עד מהרה. כך בימים שלקראת המשחק ובשעות שלפניו נמכרו כרטיסים בספסרות במחירים מופקעים, שהגיעו אף לאלפי שקלים. ואנחנו מדברים על רמת המחירים של לפני למעלה משני עשורים, לא של ימינו. 

אל תוך האווירה הזאת הגיע מועד המשחק ביד אליהו. התאריך היה 30 במרץ 2000, הלחץ אדיר וכך גם המתח. ההמונים זרמו אל היציעים ואת הערב פתחה הצגת שחקנים נהדרת שמהדהדת עד היום באוזני כל מי שהיה אז בהיכל. המשחק יצא לדרך ונראה היה שהחשש של אוהדי מכבי עלול להתגשם. בולוניה הצליחה לפצח את ההגנה הצהובה, שבקושי ספגה אז 60-65 נקודות למשחק בדרך כלל וקלעה הרבה מעבר לרצוי. מצד שני, מכבי הגיבה בנקודות משל עצמה, אבל האורחת פתחה טוב יותר והוליכה בדקות הראשונות. 
במצב של 16:22 לזכות האיטלקים הצליחה מכבי להשתחרר ולקלוע כמה נקודות רצופות ולעלות סוף סוף ליתרון (22:23). הנקודות המשיכו לרוץ בכל צד והבאזר למחצית קבע 42:43 בלבד לצהובים. מתח ענק ליווה את ההפסקה לקראת 20 הדקות הבאות, שעלולות היו להיות האחרונות בעונה האירופאית. אל המחצית השניה נורתה מכבי כמו מלוע של תותח.

תוך שתי דקות במחצית השניה ברחה המארחת ל-42:50. שלשה של בריסקר קבעה 42:53 וכל הצופים ביד אליהו היו על הרגליים עם רעש לא נורמלי. מכאן החל להתפתח משחק שנע סביב הפרש של כעשר נקודות למכבי. שש דקות לסיום הוליכו המכבים ב-11 הפרש ודקה לאחר מכן מסר האפמן אסיסט עצום להנפלד, שקבע 12 הפרש. עוד דקה וחצי חלפו ושארפ נעץ שלשה. זה הרגע בו היה ברור שמכאן בולוניה כבר לא תוכל לחזור. דקת הסיום המרגשת כל כך הייתה בעיקר בשביל הכיף. זה נגמר ב-64:79 ענק למכבי, שחתם סדרה בלתי נשכחת.
נייט האפמן הוביל את קלעי מכבי עם 18 נקודות, שפר תרם 16, מקדונלד סיים עם  14, הנפלד קלע 12 וגם שארפ (7), בריסקר וקומג’יס (6 כ”א) עלו על הלוח. מנגד, מאיירס (19) ופוצ’קה (13) הוליכו את קלעי האורחת. בסיום המשחק התקשר ראש הממשלה דאז אהוד ברק לפיני גרשון כדי לברך, בזמן שהקהל בהיכל חוגג ולכיכר רבין זורמים לא פחות מעשרות אלפים לחגוג את העליה לפיינל פור בעוד פרק בעונה חלומית. ומה היה שם? זה כבר פרק אחר ומסעיר לא פחות.