סיימת קריירה, עכשיו תתחיל חדשה

כשיותם הלפרין, קפטן מכבי ת”א, יעלה על הפודיום להניף את גביע אירופה הראשון שלו כקפטן, הוא לא יעלה לבד, אלא יעלה איתו את המאמן שלו, גור שלף, לטקס ההנפה, בדיוק כמו שגור נהג לעשות כשהיה קפטן.

כך אני מדמיין את אחד הרגעים הגדולים של שלף בקריירה השנייה שלו. קריירה, שלפי דעתי, תהיה מוצלחת פי כמה וכמה מהראשונה, שגם בה אין לגור במה להתבייש.

לגור יש את כל התכונות להיות המאמן הגדול הבא של מכבי. קודם כל, באופי הוא מכביסט אמיתי. תמיד נלחם על כל נקודה, תמיד אומר את מה שיש לו להגיד, ותמיד, אבל תמיד, רוצה לנצח ולא מאבד תקווה לרגע.

מעבר לזה, לגור יש תכונות של מנהיג, שרואה את המשחק קצת שונה מכולם, וזו תכונה חשובה מאוד למאמן. כשהוא היה נכנס כמחליף למשחק, הוא היה מסדר את ההגנה, מכוון שחקנים לתנועה נכונה במהלך ההתקפה. הוא היה סוג של “מאמן על המגרש”, גם אם זה לא בא לידי ביטוי ב-35 נקודות ו-11 אסיסטים.

לשלף היתה את התכונה הזו, להפוך את אלו שמסביבו לטובים יותר. אם זה היה בתחילת דרכו במכבי, כששיחק עם קטשפר, או בהמשך, עם פארקר, שאראס ושות’. הוא אף פעם לא חיפש את הכדור (ואולי זו היתה אחת הבעיות הגדולות שלו), ותמיד העדיף לבצע חסימה טובה בכדי לפנות שחקן. ככה הייתי רוצה לראות את המאמן של מכבי. מחפש מהלכים מתוחכמים, ולא כדורסל של אחד על אחד.

לאורך כל התקופה של גור במכבי, כמעט בכל מהשחקים שהוכרעו בשנייה האחרונה הוא היה מעורב במהלכים הללו. אם זה בנס ז’לגיריס, המסירה האדירה לפארקר במוסקבה באותה השנה, והיו עוד כמה מהלכים דומים ופחות זכורים (סל ניצחון על פזארו בהיכל, בו הוא ידע ללכת בדיוק לשטח המת שתי שניות לסיום, כדי שפארקר ימצא אותו פנוי. סל שלא אשכח). בכל המקרים האלו ניתן היה לראות עד כמה גור שומר על קור רוח כשהרוב מסביבו כוססים ציפורניים. מאמן, שאמור לתת הוראות בשניות הסיום, צריך לדעת לשמור על קור רוח, ולשלף יש את התכונה הזו בכמויות.

ואין תמונה יפה מזו בעוד כעשר שנים: עודד קטש, אחרי קריירה מכובדת כאמן מכבי, הופך למנג’ר. שלף, שהיה העוזר של עודד בשנתיים האחרונות אחרי שהוביל את הגליל לשני גמרים בגביע המדינה, מתמנה למאמן ראשי. את הקבוצה מנהיגים שון דניאל ועומרי כספי, כשיותם הלפרין המנוסה כקפטן, וליאור אליהו, בעונת פרישה לאחר קריירה ב-N.B.A., נותנים כוח מהספסל. לצידו של גור בצוות האימון נמצא עוזר מאמן בשם דריק שארפ, והצוות הזה, עם המון שכל ונשמה צהובה, מובילים את מכבי תל אביב לשנים גדולות באירופה ובארץ.

ובמשחק הגמר, נגד ז’לגיריס קובנה, אותה מאמן, מי אם לא, גיידריוס גוסטאס, מכבי חייבת סל 2.2 שניות לסיום. וגור, באינסטינקט, כמעט בלי להתבלבל, צועד אל מאחורי הסל כדי למסור את המסירה המכריעה. אבל הפעם הוא עושה את העבודה מעבר לקווים, מכוון את השחקנים נכון על המגרש ומכבי משיגה את סל הניצחון.

אז גור יקירי, אני, כאן ממרומי שער 11, מחכה לך בסבלנות שתעבור את כל השלבים, ותהפוך לקפטן הראשון של מכבי, שמניף את גביע אירופה גם כמאמן וגם כשחקן. אל תאכזב.

לתגובות: [email protected]