עד הרצף הבא

15 שנה. 15 שנה שאני מגיע בקביעות להיכל יד אליהו/נוקיה/מנורה מבטחים, תמיד בתפקיד, לכל משחקי הבית של מכבי ת”א. 437 משחקי בית ברציפות מהיום שבו נכנסתי למשרדי המועדון – ולא החמצתי ולו משחק אחד. מחלות, פציעות (6 חודשים על קביים), אירועים משפחתיים (עד היום עושים לי פרצופים), אפילו אבל במשפחה המורחבת – כלום לא עצר אותי. נסיעות לחו”ל בוטלו, חופשות קוצרו, הכל כדי להגיע בזמן להיכל. כולם ידעו שגם אם יתהפך העולם – על משחקי הבית אני לא מוותר. והנה העולם באמת התהפך, ונגד זניט – לראשונה מזה 15 שנה – לא אגיע למשחק. נחשפתי לחולה קורונה מאומת וכמובן שאני מציית לכללים ונשאר בבידוד ביתי.
נגד זניט לא אעלה על חליפה, לא אגיע שעתיים וחצי לפני המשחק לוודא שהכל מוכן, לא אקבל את פני הקבוצה היריבה ולא אוביל אותה לחדר ההלבשה, לא אחכה לשופטים, לא אבדוק עם צוות המזכירות, הסטטיסטיקה ומערכת ההילוך החוזר שהכל תקין, לא אקח משמעון את הסגל למשחק ולא אגיש אותו למשקיף, לא אעבור עם הכרוז על הליין אפ ולא אערוך בדיקת סאונד, לא ארכיב אוזניות ולא אחלק הוראות, לא אבדוק שהמשרוקיות מסונכרנות, לא אריץ את הסרטונים על המסך הענק, לא אגיד לדי.ג’יי לנגן את המנון היורוליג, לא אוודא שהמיתוג והפרסום תקינים ושהמגרש עומד בהוראות הקפדניות של היורוליג, לא אגש לסמול טוק עם העיתונאים ולא אגיש ליריבה עותק של המשחק שהסתיים זה עתה. צוות ההפקה הנפלא מיומן ויעשה הכל לבדו נהדר, אין לי ספק בכך.
אני מטורף כמעט על כל ספורט אפשרי, ותמיד הערצתי לא את מי שצלף הכי הרבה או קלע את סל הניצחון, אלא את מי שלאורך השנים התמיד והחזיק ברצף המשחקים הארוך ביותר ברמות הכי גבוהות: את קאל ריפקן ג’וניור המושלם של בולטימור בבייסבול (למעלה מ-16 שנה בלי להחמיץ משחק), את איי.סי גרין האגדי של הלייקרס (14 שנה), את הקוורטרבק הנצחי של גרין ביי ברט פארב (18 שנה) וכמובן את דריק שארפ שלנו. אלה אנשי הברזל האולטימטיביים, שהיו מקור ההשראה שלי.
גאה ברצף הצנוע שלי מאחורי הקלעים. 15 שנה – 437 משחקים ביתיים זה אחר זה, בלי הפסקה. צהוב עכשיו, צהוב תמיד. היו ימים נהדרים, היו גם קשים, אבל תמיד נתתי את כולי. יאללה מכבי, תנו בראש. גם קצת בשבילי.
ניצן פררו הוא מנהל השיווק ויום המשחק של מכבי Playtika תל אביב