עוזר המאמן שנפרד מהצהובים בקיץ התראיין לערוץ הספורט: “האימונים עם יאניס היו שיעור של מאסטר. שמעון היה בכל אימון, זה משהו שיישאר איתי הרבה זמן”
אחרי חמש שנים מוצלחות כעוזר מאמן במכבי Playtika תל אביב, טים פנינג נפרד הקיץ מהמועדון הצהוב עם ארבע צלחות אליפות ושני גביעי המדינה באמתחתו. האמריקאי הצטרף לפרויקט שאפתני ומסקרן בארצות הברית בשם אוברטיים עלית (Overtime Elite), ליגה לשחקנים צעירים ומבטיחים עד גיל 19 שרוצים לשפר את יכולות הכדורסל שלהם מחוץ למסגרות הרגילות של בתי הספר והמכללות. פנינג מאמן בליגה הזו אחת משלוש קבוצות, Team OTE, שעד כה ניצחה במשחק אחד והפסידה באחד.
בראיון לערוץ הספורט, פנינג מספר על מה שלמד במכבי ועל הדמויות המרכזיות במועדון. “לזמן שהייתי במכבי ת”א הייתי חשיבות מכרעת להתפתחות שלי כמאמן בתפקיד הזה או בכל דבר אחר, רק בגלל הניסיון שצברתי ברמה הגבוהה ביותר של הכדורסל בעולם”, אמר פנינג, “ראיתי מקרוב באימונים את היכולת לשלב מיומנויות של כדורסל עם מיומנויות מנטליות והוצאה לפועל תחת לחץ בכל התקפה. זה היה בעל ערך רב עבורי כמאמן ואני מתלהב מהאתגר לעבור מהרמה הזו ללאמן שחקנים בגיל תיכון”.
“להגיע למכבי היה כמו חלום שהתגשם”, המשיך עוזר המאמן של הצהובים לשעבר, “כאמריקאי אתה רואה את זה מרחוק, אז ההזדמנות להיות בתוך זה זו חוויה חיובית. לעבוד עם מאמנים כמו יאניס, נוון וגם עם רמי… פשוט לראות את הדרכים השונות שבה הם עובדים, לראות איפה הם דורשים תשומת לב וביצוע זה משהו שהיה חשוב עבורי. יאניס גם הגיע לטופ צעד אחרי צעד ועבד עם הרבה מאמנים גדולים. הרגשתי שחלק מהדברים שהוא עשה הגיעו מהניסיון שהוא צבר במסע שלו. הרגשתי שזה היה שיעור של מאסטר בכדורסל אירופאי – מבחינה מנטלית, מבחינת תשומת הלב לפרטים”.
“מה שהערכתי מאוד זה את רמת ההכנה – להגיע לכל אימון עם רעיונות ברורים לאן אנחנו רוצים ללכת כקבוצה ולראות מישהו מעביר את המידע לשחקנים ודורש את הביצוע מהשחקנים בסביבה כמו מכבי שבה הציפייה היא לנצח בכל משחק”, הדגיש פנינג, “אין תירוץ לא לנצח. הלחץ הזה לפעמים יכול לעזור, אבל גם להקשות. להיות עקבי כמאמן וכצוות בתוך הלחץ הזה זו חוויה מיוחדת”.
פנינג נזכר בנוכחות של היו”ר שמעון מזרחי בכל צעד בדרך. “שמעון היה בכל אימון”, סיפר, “בניצחונות, בהפסדים, אחרי זכיות באליפות, אחרי הפסדים קשים. לראות אותו באימון זה משהו שיישאר איתי כמאמן הרבה זמן. הוא נתן מעצמו לקבוצה, למשחק הכדורסל, לארגון. זה משהו שאני זוכר מהעונה הראשונה. הוא היה בכל אימון. חשבנו שאחרי הפסד הוא לא יגיע, אבל לא. כל יום הוא שם על הקווים, אולי עם קצת מידע, אולי עם שאלות. זה היה מגניב כי אף פעם לא חוויתי דבר כזה. הוא היה כל כך עקבי, זה יישאר איתי”.
“אהבתי לעבוד במכבי”, סיכם האמריקאי, “יש לי יחסים קרובים מאוד עם ניקולה ווייצ’יץ’. הוא יודע איך להתנהל. לא ראיתי אותו כשחקן כי הייתי בארה”ב באותו זמן, אבל יש לו הלך רוח עקבי. הוא כאילו נמצא על ספינה ומצליח לעמוד בגלים שמנענעים אותה. במועדון עם כל כך הרבה לחץ חשוב שיהיה מישהו שיידע להתנהל ולא ישמח יותר מדי או יהיה יותר מדי עצוב. זה משתקף על כולם, במיוחד ברגעים הקשים. הוא רגוע. זו היתה חוויה חיובית מהצד של ההנהלה בכל הרגעים הטובים והרגעים”.
