פורוורד מכבי ערך שיחת זום עם כתבים וסיפר על ההתמודדות עם המצב, הזינוק באנטישמיות, הגעגועים להיכל והמחשבות עם האוהדים שנלחמים על המדינה: “אין לי מילים להסביר כמה זה יקר ללבי”
שתף כתבה
מכבי Playtika תל אביב תערוך ביום חמישי הקרוב את משחקה הראשון ב”בית” הזמני שלה, בבלגרד בירת סרביה. הצהובים יארחו את באיירן מינכן הרחק מההיכל בצל המלחמה המתנהלת בישראל, כאשר מזה חודש שחקני הקבוצה נמצאים מחוץ למדינה. לקראת המפגש בהיכל אלכסנדר ניקוליץ’, קיים ג’ייק כהן שיחת זום עם עיתונאים ובה דיבר על המצב, ההסברה וגם על כדורסל.
“קודם כל, בשמי ובשם המועדון, שהלב יוצא לקורבנות”, אמר המכביסט הוותיק שנמצא בעונתו השמינית במכבי, “זו טרגדיה שאי אפשר לתאר במילים, הלב שלי איתם. אני מודה לאלו שמאפשרים לנו להיות כאן בבלגרד, זו ברכה גדולה להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים עם כל מה שקורה. אני מודה לאנשי המועדון ולכל מי שעזר בסרביה – אנשי פרטיזן, הכוכב האדום והממשלה הסרבית”.
“זה ברור שאני בעמדה להתחבר לאמריקאים ולישראלים, אבל מה שקרה בחודש שעבר הוא חסר תקדים”, הזכיר כהן כשנשאל איך הוא מתווך את המלחמה לשחקנים הזרים, “אי אפשר להסביר את זה. אין נוסחה של איך להתמודד עם זה, אנחנו פשוט צריכים לעשות את המיטב שלנו. עד עכשיו המאמנים, השחקנים והמועדון עשו עבודה טובה בלנהל את המצב בצורה הכי טובה שאפשר. הכי קל לתת תירוצים, דברים לא הולכים להיות מושלמים, אבל אנחנו פה כדי לעשות את העבודה שלנו”.
הפורוורד בן ה-33 נשאל על הנדודים הרבים של הקבוצה ברחבי אירופה: “זה בהחלט משהו חדש, אבל אני חושב שחשוב לשמור על פרופורציות. אנחנו עדיין עושים את העבודה שלנו, אנחנו משחקים כדורסל למחייה. בהתחשב בכל מה שקורה בישראל, מה שאנחנו עוברים זה כלום. נכון שקשה לחיות על מזוודות, זה קשה לטוס, חלקנו היינו רחוקים מהמשפחה למשך זמן מסוים – אבל יש כאלה שעוברים דברים יותר קשים. אנחנו עדיין מאוד ברי מזל לעשות את. מה שאנחנו עושים ולשחק במועדון כמו מכבי”.
כהן נשאל איך הוא כשחקן ותיק עוזר לשחקנים האחרים לשמור על ריכוז בתקופה הזו, ואמר: “זה משתנה מיום ליום. כשהכל התחיל, כמו כולם ניסיתי להבין מה הכי טוב לי ולמשפחתי. כשדברים קצת נרגעו, חלק היו בקפריסין וחלק נשארו בישראל, פשוט התמודדנו עם מה שבא. המועדון עשה עבודה טובה בלהביא את השחקנים למצב טוב. מי שרצה להגיע לקפריסין נסע לקפריסין, מי שרצה להישאר – נשאר. בזמנים כאלו חשוב מאוד לאנשים להרגיש בטוחים ומוגנים עבורם ועבור משפחתם. היה חשוב מאוד ונהדר לראות שהאמריקאים מזדהים עם הישראלים והישראלים מזדהים עם אמריקאים ושיש אמפתיה רבה זה לזה”.
“ברור שזה מדאיג אותי לראות מה קורה ברחבי לעולם, איך מתייחסים ליהודים”, אמר מספר 15 בצהוב-כחול על גילויי האנטישמיות הרבים, “זה מדאיג אותי לא רק מבחינת הבטיחות שלי, אלא גם מבחינת הילדים שלי – יש לי את שם המשפחה המזוהה ביותר עם היהדות, אז קשה לברוח מזה. הלוואי והיה לי פיתרון, אבל חכמים ממני לא הצליחו לרפא את הגזענות או האנטישמיות או את השנאה. אני יכול לדאוג לדברים שאני יכול לשלוט בהם – לדאוג לי ולמשפחתי – וזה מה שעשיתי וזה מה שאני חושב שהחברים סביבי עשו גם הם”.
“קיבלתי הרבה תמיכה חיובית”, סיפר כהן על התגובות שקיבל של שחקנים אחרים מרחבי אירופה, “שחקנים מקבוצות יריבות, חברים מרחבי הליגה, אפילו אנשים שלא דיברתי איתם מעולם שלחו לי הודעות וממש הערכתי את זה. זה הצד החיובי, שגם מול השנאה והחושך האלה יש אנשים שאינם יהודים ולא קשורים לישראל ועדיין שולחים הודעות ודורשים לשלומי. זה היה מאוד חשוב לי, לדעת שלשחקנים אכפת אחד מהשני, שיש אור בעולם עדיין. היה מאוד מרגש ומחזק לקבל את כל ההודעות האלו, זה היה מאוד משמעותי”.
כשנשאל אם הקבוצה כבר למדה לשחק כדורסל בצל המלחמה, השיב הפורוורד: “לא יודע אם למדנו, אבל עשינו הכי הרבה שאפשר להסתגל. יש הרבה אנשים חזקים ונהדרים שמבינים שזה קשה, אבל יש לנו עבודה לעשות ואי אפשר לתת תירוץ אחר תירוץ. ראו את הנחישות שלנו בשבועיים האחרונים, נעשה את המיטב לא משנה מה שקורה. אנחנו מתגעגעים מאוד לאוהדים שלנו בבית, זה ממש מיוחד שיש מאחוריך 11 אלף אוהדים בהיכל וזה מאוד חסר לנו, ונחסר אותם מאוד בזמן הקרוב. ננסה לשמח אותם ולהסב להם גאווה”.
“ההודעה מהאוהדים הייתה מדהימה, זה מראה על אהבה שהיא דו-כיוונית בינינו לאוהדים”, התייחס כהן לסרטון שפרסם ארגון האוהדים הגייט שכלל מסרים של אוהדים במילואים. “זה שם דברים בפרופורציה כשאתה מזהה אנשים מהיציע במדים בדרך לקרב כדי לשמור על המדינה שלנו ועל המשפחות שלנו. אין לי מילים כדי להסביר כמה זה יקר ללבי שהם נלחמים כדי להגן עליי ועל המשפחה שלי. אני לא יכול לדמיין את ההקרבה שלהם ושל המשפחות שלהם כדי לשמור עלינו, זה אדיר. האפשרות להחזיר אפילו במעט עם הכדורסל זה משהו סופר מיוחד. זה נשמע קצת מגוחך שכדורסל יכול לעזור בזמן שאנשים מסכנים את חייהם, אבל זה עוזר ואני לא מקל בזה ראש. זו זכות לייצג דברים שחשובים לאנשים הללו ולשחק כדורסל, זה באמת מדהים. זה משהו שאני רוצה להמשיך לייצג כמיטב יכולתי גם בהמשך.
על ההתגייסות של ניקולה וויצ’יץ’ לעזור לקבוצה בקפריסין בימי המלחמה הראשונים, אמר הביג-מן הוותיק: “זה מראה את רוח המועדון ומראה הרבה על הערכים שלו. ברגע האמת הוא שם את ענייניו האישיים בצד, הגיע לסייע, עזר לנו בכל דרך אפשרית. לא רק שהוא עושה דברים לעצמו, הוא עושה דברים בשביל אחרים, בשביל ישראל. זה אומר הכל עליו. אנחנו מעריכים אותו ומודים לו על מי שהוא”.
כהן התבקש לתאר את התגובה שלו לאירועי ה-7 באוקטובר ואיך המשפחה שלו בארצות הברית התייחסה לכך. “קמתי עם אזעקה”, סיפר, “שעה אחרי כן ראינו שהייתה מתקפת טרור גדולה בדרום. זה היה יום קשה. דבר כזה מעולם לא קרה. לא ידעתי מה אעשה, מה נעשה עם האשה והילדים. הרבה אנשים בארה”ב יצרו קשר. ידענו שמשהו רע מאוד קורה. השעות עברו ואצלנו בתל אביב היה יחסית שקט, הייתי יכול להוריד את הדופק – אבל אז אתה מתחיל להבין את המשמעויות העתידיות. המלחמה משפיעה על הרבה אנשים לזמן רב, לא רק באותו רגע. הלב שלנו עם כל האנשים בדרום, אי אפשר לתאר את זה. אני מקווה שמה שנעשה בהמשך יוכל להעניק להם שביב קטן של שמחה בחייהם ושנוכל לעזור בכל דרך אפשרית”.
“קודם כל, בשמי ובשם המועדון, שהלב יוצא לקורבנות”, אמר המכביסט הוותיק שנמצא בעונתו השמינית במכבי, “זו טרגדיה שאי אפשר לתאר במילים, הלב שלי איתם. אני מודה לאלו שמאפשרים לנו להיות כאן בבלגרד, זו ברכה גדולה להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים עם כל מה שקורה. אני מודה לאנשי המועדון ולכל מי שעזר בסרביה – אנשי פרטיזן, הכוכב האדום והממשלה הסרבית”.
“זה ברור שאני בעמדה להתחבר לאמריקאים ולישראלים, אבל מה שקרה בחודש שעבר הוא חסר תקדים”, הזכיר כהן כשנשאל איך הוא מתווך את המלחמה לשחקנים הזרים, “אי אפשר להסביר את זה. אין נוסחה של איך להתמודד עם זה, אנחנו פשוט צריכים לעשות את המיטב שלנו. עד עכשיו המאמנים, השחקנים והמועדון עשו עבודה טובה בלנהל את המצב בצורה הכי טובה שאפשר. הכי קל לתת תירוצים, דברים לא הולכים להיות מושלמים, אבל אנחנו פה כדי לעשות את העבודה שלנו”.
הפורוורד בן ה-33 נשאל על הנדודים הרבים של הקבוצה ברחבי אירופה: “זה בהחלט משהו חדש, אבל אני חושב שחשוב לשמור על פרופורציות. אנחנו עדיין עושים את העבודה שלנו, אנחנו משחקים כדורסל למחייה. בהתחשב בכל מה שקורה בישראל, מה שאנחנו עוברים זה כלום. נכון שקשה לחיות על מזוודות, זה קשה לטוס, חלקנו היינו רחוקים מהמשפחה למשך זמן מסוים – אבל יש כאלה שעוברים דברים יותר קשים. אנחנו עדיין מאוד ברי מזל לעשות את. מה שאנחנו עושים ולשחק במועדון כמו מכבי”.
כהן נשאל איך הוא כשחקן ותיק עוזר לשחקנים האחרים לשמור על ריכוז בתקופה הזו, ואמר: “זה משתנה מיום ליום. כשהכל התחיל, כמו כולם ניסיתי להבין מה הכי טוב לי ולמשפחתי. כשדברים קצת נרגעו, חלק היו בקפריסין וחלק נשארו בישראל, פשוט התמודדנו עם מה שבא. המועדון עשה עבודה טובה בלהביא את השחקנים למצב טוב. מי שרצה להגיע לקפריסין נסע לקפריסין, מי שרצה להישאר – נשאר. בזמנים כאלו חשוב מאוד לאנשים להרגיש בטוחים ומוגנים עבורם ועבור משפחתם. היה חשוב מאוד ונהדר לראות שהאמריקאים מזדהים עם הישראלים והישראלים מזדהים עם אמריקאים ושיש אמפתיה רבה זה לזה”.
“ברור שזה מדאיג אותי לראות מה קורה ברחבי לעולם, איך מתייחסים ליהודים”, אמר מספר 15 בצהוב-כחול על גילויי האנטישמיות הרבים, “זה מדאיג אותי לא רק מבחינת הבטיחות שלי, אלא גם מבחינת הילדים שלי – יש לי את שם המשפחה המזוהה ביותר עם היהדות, אז קשה לברוח מזה. הלוואי והיה לי פיתרון, אבל חכמים ממני לא הצליחו לרפא את הגזענות או האנטישמיות או את השנאה. אני יכול לדאוג לדברים שאני יכול לשלוט בהם – לדאוג לי ולמשפחתי – וזה מה שעשיתי וזה מה שאני חושב שהחברים סביבי עשו גם הם”.
“קיבלתי הרבה תמיכה חיובית”, סיפר כהן על התגובות שקיבל של שחקנים אחרים מרחבי אירופה, “שחקנים מקבוצות יריבות, חברים מרחבי הליגה, אפילו אנשים שלא דיברתי איתם מעולם שלחו לי הודעות וממש הערכתי את זה. זה הצד החיובי, שגם מול השנאה והחושך האלה יש אנשים שאינם יהודים ולא קשורים לישראל ועדיין שולחים הודעות ודורשים לשלומי. זה היה מאוד חשוב לי, לדעת שלשחקנים אכפת אחד מהשני, שיש אור בעולם עדיין. היה מאוד מרגש ומחזק לקבל את כל ההודעות האלו, זה היה מאוד משמעותי”.
כשנשאל אם הקבוצה כבר למדה לשחק כדורסל בצל המלחמה, השיב הפורוורד: “לא יודע אם למדנו, אבל עשינו הכי הרבה שאפשר להסתגל. יש הרבה אנשים חזקים ונהדרים שמבינים שזה קשה, אבל יש לנו עבודה לעשות ואי אפשר לתת תירוץ אחר תירוץ. ראו את הנחישות שלנו בשבועיים האחרונים, נעשה את המיטב לא משנה מה שקורה. אנחנו מתגעגעים מאוד לאוהדים שלנו בבית, זה ממש מיוחד שיש מאחוריך 11 אלף אוהדים בהיכל וזה מאוד חסר לנו, ונחסר אותם מאוד בזמן הקרוב. ננסה לשמח אותם ולהסב להם גאווה”.
“ההודעה מהאוהדים הייתה מדהימה, זה מראה על אהבה שהיא דו-כיוונית בינינו לאוהדים”, התייחס כהן לסרטון שפרסם ארגון האוהדים הגייט שכלל מסרים של אוהדים במילואים. “זה שם דברים בפרופורציה כשאתה מזהה אנשים מהיציע במדים בדרך לקרב כדי לשמור על המדינה שלנו ועל המשפחות שלנו. אין לי מילים כדי להסביר כמה זה יקר ללבי שהם נלחמים כדי להגן עליי ועל המשפחה שלי. אני לא יכול לדמיין את ההקרבה שלהם ושל המשפחות שלהם כדי לשמור עלינו, זה אדיר. האפשרות להחזיר אפילו במעט עם הכדורסל זה משהו סופר מיוחד. זה נשמע קצת מגוחך שכדורסל יכול לעזור בזמן שאנשים מסכנים את חייהם, אבל זה עוזר ואני לא מקל בזה ראש. זו זכות לייצג דברים שחשובים לאנשים הללו ולשחק כדורסל, זה באמת מדהים. זה משהו שאני רוצה להמשיך לייצג כמיטב יכולתי גם בהמשך.
על ההתגייסות של ניקולה וויצ’יץ’ לעזור לקבוצה בקפריסין בימי המלחמה הראשונים, אמר הביג-מן הוותיק: “זה מראה את רוח המועדון ומראה הרבה על הערכים שלו. ברגע האמת הוא שם את ענייניו האישיים בצד, הגיע לסייע, עזר לנו בכל דרך אפשרית. לא רק שהוא עושה דברים לעצמו, הוא עושה דברים בשביל אחרים, בשביל ישראל. זה אומר הכל עליו. אנחנו מעריכים אותו ומודים לו על מי שהוא”.
כהן התבקש לתאר את התגובה שלו לאירועי ה-7 באוקטובר ואיך המשפחה שלו בארצות הברית התייחסה לכך. “קמתי עם אזעקה”, סיפר, “שעה אחרי כן ראינו שהייתה מתקפת טרור גדולה בדרום. זה היה יום קשה. דבר כזה מעולם לא קרה. לא ידעתי מה אעשה, מה נעשה עם האשה והילדים. הרבה אנשים בארה”ב יצרו קשר. ידענו שמשהו רע מאוד קורה. השעות עברו ואצלנו בתל אביב היה יחסית שקט, הייתי יכול להוריד את הדופק – אבל אז אתה מתחיל להבין את המשמעויות העתידיות. המלחמה משפיעה על הרבה אנשים לזמן רב, לא רק באותו רגע. הלב שלנו עם כל האנשים בדרום, אי אפשר לתאר את זה. אני מקווה שמה שנעשה בהמשך יוכל להעניק להם שביב קטן של שמחה בחייהם ושנוכל לעזור בכל דרך אפשרית”.
