הרכז החייכן, שהגיע לווילרבאן בקיץ החולף ממכבי, נכנס נהדר לרוטציה של הצרפתים ומספק את הסחורה. אלא שלא הכל קרם ברולה בקבוצה מפאתי ליון. תמונת מצב
שתף כתבה
כריס ג’ונס כבר חשב על הצעד הבא בחייו. מחוץ למגרש. גם המעבר שלו מאוניברסיטת צפון טקסס לשנה רביעית ואחרונה לנבחרת אוניברסיטת אנג’לו סטייט לא הבטיחה לו דבר. המספרים על הפרקט היו יפים, במיוחד בחטיפות ובאסיסטים, אבל ההגעה מקבוצות בדרג הנמוך של ליגת המכללות לא הספיקה כדי להיבחר בדראפט 2015.
רבים לא יודעים, אבל כריס בעצם עזב את הכדורסל. אולי חש שהמשחק עזב אותו. הבחור החייכני, שגדל בטקסס עם שני אחים, החל לעבוד במפעל לייצור קרח. יום אחד פנה אליו סוכנו וסיפר שמצא לו קבוצה בליגה המונגולית. כן, באותה מדינה שמתמחה בג’ודו ורכיבה על סוסים במזרח אסיה. השכר היה רק 500 דולרים לחודש, אבל האמריקני הצעיר החליט לקחת את ההזדמנות. הוא עלה על המטוס, התיישב במחלקת התיירים הצפופה והמריא אל הלא-נודע.
במצב הזה הוחלט בצוות של מכבי לקפוץ על המציאה. הכשרון, זריזות המחשבה והמסירה, הג’אמפ שוט הייחודי, האופי המקסים ומוסר העבודה הגבוה, לצד הזדמנות עסקית מצוינת, היו סיבות נהדרות לצרפו. מאז עברה כבר למעלה משני וחצי שכריס ג’ונס ג’וניור הוא שחקן יורוליג לגיטימי. מאוד.
העונה הנוכחית החלה נהדר עבור ג’ונס וחבריו בשורות וילרבאן. הרכז השקט, עוד מעט בן 29, השתלב באופן טבעי בקבוצה הצרפתית. יחד עם אלי אוקובו נוצר צמד איכותי מאוד בקו האחורי של טי.ג’יי פארקר ורבים ברחבי היבשת כבר ציפו להשתחלות של אסוול לשמיניה הראשונה.
כריס ג’ונס פתח עם חמישה משחקים רצופים בדאבל פיגרס ולמעשה קלע פחות מ-10 נקודות רק ארבע פעמים ב-32 משחקי יורוליג העונה. הוא מכניס קצב למשחק, מספק 3.6 אסיסטים לערב, חוטף 1.4 פעמים, עוזר עם 3 ריבאונדים וקולע 13.3 נק’ למשחק עם 42.3% מהשלוש.
אלא שווילרבאן, שניצחה בשלושת המחזורים הראשונים עד שנעצרה מול מכבי, התקשתה לשמור על יציבות. פציעתו של אלי אוקובו בלמה את הריצה ורצף של שמונה הפסדים מטלטלים נקטע רק לפני שבוע עם ביקור אצל ז’לגיריס המקרטעת. יומיים אחר כך כבר חטפו הצרפתים 94:80 בבית מאולימפיאקוס וכבר השלימו עם העובדה שבסדרות רבע הגמר ייצפו בטלוויזיה.
וילרבאן היא קבוצה אתלטית, חזקה ומהירה, מה שמביא לידי ביטוי את יכולות המסירה והקליעה של ג’ונס. חוסר היציבות והעיר הקטנה והשקטה שבפאתי ליון כנראה שפחות מספקות אותו. אחרי שהגיע ממפעל הקרח עד למונגוליה ומשם ליורוליג, כנראה גם הוא יודע שתמיד אפשר להתקדם.
במצב הזה הוחלט בצוות של מכבי לקפוץ על המציאה. הכשרון, זריזות המחשבה והמסירה, הג’אמפ שוט הייחודי, האופי המקסים ומוסר העבודה הגבוה, לצד הזדמנות עסקית מצוינת, היו סיבות נהדרות לצרפו. מאז עברה כבר למעלה משני וחצי שכריס ג’ונס ג’וניור הוא שחקן יורוליג לגיטימי. מאוד.
העונה הנוכחית החלה נהדר עבור ג’ונס וחבריו בשורות וילרבאן. הרכז השקט, עוד מעט בן 29, השתלב באופן טבעי בקבוצה הצרפתית. יחד עם אלי אוקובו נוצר צמד איכותי מאוד בקו האחורי של טי.ג’יי פארקר ורבים ברחבי היבשת כבר ציפו להשתחלות של אסוול לשמיניה הראשונה.
כריס ג’ונס פתח עם חמישה משחקים רצופים בדאבל פיגרס ולמעשה קלע פחות מ-10 נקודות רק ארבע פעמים ב-32 משחקי יורוליג העונה. הוא מכניס קצב למשחק, מספק 3.6 אסיסטים לערב, חוטף 1.4 פעמים, עוזר עם 3 ריבאונדים וקולע 13.3 נק’ למשחק עם 42.3% מהשלוש.
אלא שווילרבאן, שניצחה בשלושת המחזורים הראשונים עד שנעצרה מול מכבי, התקשתה לשמור על יציבות. פציעתו של אלי אוקובו בלמה את הריצה ורצף של שמונה הפסדים מטלטלים נקטע רק לפני שבוע עם ביקור אצל ז’לגיריס המקרטעת. יומיים אחר כך כבר חטפו הצרפתים 94:80 בבית מאולימפיאקוס וכבר השלימו עם העובדה שבסדרות רבע הגמר ייצפו בטלוויזיה.
וילרבאן היא קבוצה אתלטית, חזקה ומהירה, מה שמביא לידי ביטוי את יכולות המסירה והקליעה של ג’ונס. חוסר היציבות והעיר הקטנה והשקטה שבפאתי ליון כנראה שפחות מספקות אותו. אחרי שהגיע ממפעל הקרח עד למונגוליה ומשם ליורוליג, כנראה גם הוא יודע שתמיד אפשר להתקדם.
