תפריט
כפתור ימני - חנות כפתור אמצעי - מנוי דיגיטלי שמאלי - לזכרם
כפתור ימני - חנות כפתור אמצעי - מנוי דיגיטלי שמאלי - לזכרם

10 ההרוגים של מכבי במלחמה הראשונה

מניין הנופלים במלחמת העצמאות היה כאחוז מכלל האוכלוסיה היהודית במדינת ישראל, שזה עתה נולדה. זה סיפורם של עשרת המכביסטים שלא זכו ליום שאחרי

12/05/2024  |  מאת: דניאל שחק
ראשי · תרומה לקהילה · 10 ההרוגים של מכבי במלחמה הראשונה
10 ההרוגים של מכבי במלחמה הראשונה
קברים טריים צצים בשנה האחרונה חדשות לבקרים. כל אדם הוא עולם והקצב מאיים להכריע את הנפש. מרוב האירועים במלחמה הנוכחית מאתגר להתמקד בעניין רחוק יותר, בעתיד או בעבר. ואולי זה בדיוק הזמן להביט עמוק אל תוך ילקוט האבל המתמלא, אל המלחמה הראשונה של מדינת ישראל הצעירה. להכיר את סיפורם של המכביסטים שנפלו אז, באותה שנה של כאב ותקומה. 

30 בנובמבר 1947, הבוקר שאחרי החלטת החלוקה בעצרת האומות המאוחדות. החלו התקפות על ישובים יהודיים והדרכים אליהם. עד חתימת הסכם הפסקת האש (הסכמי רודוס) ב-20 ביולי 1949 השתנה הנוף המקומי במידה רבה. קצת יותר משנה וחצי של לחימה בהיקפים ובתרחישים שונים וכמעט כל אדם הכיר מישהו שנפגע. מניין האבדות בצד הישראלי עמד על כ-4,000 לוחמים ו-2,373 אזרחים – יחד כאחוז מן האוכלוסיה היהודית באותה עת בישראל, שזה עתה נולדה. תארו לעצמכם שיעור דומה כיום. מתוך ההרוגים הרבים נפלו 1,465 ניצולי השואה, שהסתיימה שנים ספורות קודם לכן. 

עשרה מתוך ההרוגים הרבים היו ספורטאי אגודת מכבי תל אביב. כדורסלנים, כדורגלנים ושחיינים שקמו להגן על המולדת, העם והמשפחה. כל העשרה נפלו בין פברואר 1948 לינואר 1949, אלה שמותיהם לפי סדר נפילתם: 

יוסף ישראלי היה נער שחרחר ומלא מרץ, כדורגלן מחלקת הנוער של המועדון. עם פרוץ המלחמה התגייס לחטיבת גבעתי, על אף שהיה מתחת לגיל הגיוס. הוא נשלח לקורס רגמים ובהמשך לקורס מ"כים. בשישה בפברואר יצא עם חבריו לאימונים בסביבות הרצליה. בלילה החורפי החשוך טעו בדרכם והותקלו מהמארב בין שני כפרים ערביים ליד כפר שמריהו. יוסף, שהלך ראשון בתור גשש הכוח, נפגע מהאש שנפתחה לעברם ונפל בו במקום. בן 17 בלבד היה בנופלו.

אריה שרוני היה כדורגלן מכבי תל אביב. הוא נולד בווילנה, עלה בילדותו ארצה ב-1933 והחל לעבוד כבר בגיל 14 כדי לעזור לפרנס את משפחתו. בגיל 18 התגייס לצבא הבריטי ובהמשך הצטרף לבריגדה היהודית עם הקמתה. פעל במסגרת החטיבה היהודית הלוחמת במדינות מערב אירופה וסייע בהצלת שורדי המחנות והעלאתם לארץ. ב-1946 השתחרר מהצבא הבריטי והצטרף למחתרת האצ"ל. לאחר מכן התגייס לפלמ"ח ושירת כחבלן בחטיבת הראל, שבסיסה היה בקרית ענבים. 

אריה היה חלק מצוות פורץ המחסומים, המשוריין הראשון בשיירה לגוש עציון. בדרכה חזרה מהגוש, הותקפה השיירה על ידי כנופיות ליד נבי דניאל ממערב לבית לחם. בעוד שהמכוניות האחרונות הצליחו לחזור, ניסה צוות המשוריין הראשון לפרוץ את המחסום שהקימו התוקפים. לאחר קרב עז במשך היום, כאשר נוכח מפקד המשוריין, זרובבל הורביץ, שלא ניתן לחלצו, והתוקפים מתקרבים, ולאחר שהתחיל המשוריין לבעור, החליט לפוצץ את הרכב על עצמו ועל חבריו הפצועים. 15 לוחמים נהרגו באותו קרב עקוב מדם, כ-40 נפצעו. אריה שרוני היה בן 25 בנופלו.

נתן פנץ נחשב לכוכב כדורגל בתקופה שלפני קום המדינה ומהמפורסמים שבהם. תחילה שיחק בשורות מכבי תל אביב, לאחר מכן עבר לבית"ר ת"א והעלה אותה לליגה הבכירה. כאשר הבריטים אסרו את קיומה של אגודת בית"ר, בעקבות חלקה במאבק נגד הכיבוש הבריטי, הוחלף השם בית"ר תל אביב ל"נורדיה" (על שמו של מקס נורדאו) וחלק משחקניה אף הוגלו מהארץ. אז נתן חזר למכבי. במקביל, הצטרף למחתרת האצ"ל והחל להשתתף בפעולות במסגרתה. 

במשחקו האחרון (26.4.1948) כבש שער שוויון בדרבי מול הפועל ויומיים לאחר מכן יצא להתקפת האצ"ל על יפו בתור מקלען במשוריין. הבריטים פתחו בהתקפת נגד מאסיבית על כוחות האצ"ל והמשוריין של פנץ נתקע באחת הסמטאות הצרות של שכונת מנשייה. כשנפצע, סרב לעזוב את מקומו בתוך הרכב. לפתע הופיע משוריין בריטי ממול וירה פגז שהרג את פנץ ושניים מחבריו. מותו הכה בתדהמה את אוהדיו ומכריו הרבים ואלפים מהם לקחו חלק בלווייתו. בן 31 היה בנופלו.



שמשון רוזי נולד וגדל בתל אביב הצעירה. חובב ספורט אדוק שהחל את פעילות ב"הגנה" כבר בגיל 14 ובהמשך שיחק כקשר שמאלי במכבי תל אביב. כשבוע לאחר הכרזת העצמאות נספה בתאונת דרכים במהלך טיהור כביש חיפה והוא בן 29 בנופלו. על שמו נקראה בהמשך קבוצת שמשון תל אביב, שנולדה כמוהו בשכונת כרם התימנים. 

שלמה ציטרין היה יליד תל אביב, נער שהחל לעבוד כבר כשסיים את לימודיו בבית הספר היסודי בשל המצוקה הכלכלית. הוא אף מיהר להתגייס לבריגדה היהודית, אבל לא התקבל בשל גילו הצעיר. הוא שיחק כדורגל באגודת מכבי תל אביב ועבד במוסך בית החרושת "עסיס". כשפרצה המלחמה התגייס ל"הגנה" והחל להתאמן במרץ לקראת הבאות. 

בלילה בין 2 ל-3 ביוני, במסגרת מבצע "פלשת", תקפו כוחות גבעתי את הכוחות המצריים ליד גשר אשדוד (גשר עד הלום). ההתקפה נתקלה בהתנגדות עזה והכוחות הישראליים נאלצו לסגת. ההתקפה אמנם נכשלה, אבל תוצאותיה גרמו למצרים להתבסס במקום והתקדמותם צפונה נמנעה. במהלך הקרב נפגע שלמה מכדור בכתפו, התרומם וצעק "נפצעתי!". באותו הרגע, כשהוא עדיין אוחז במקלע "ברן" בידו, ונפגע מכדור גם בראשו. בן 20 היה בנופלו.

אברהם גלברד נולד בלודז' שבפולין וכשהיה בן 11 עלתה משפחתו לארץ ישראל. אברמק גדל בדירה סמוכה למגרש מכבי הישן ומילדותו הצטיין בספורט, בעיקר כשחקן קבוצות הכדורגל והכדורסל של האגודה. הוא התייתם מאביו כשהיה בן 13 ועם סיום ביה"ס היסודי הפסיק את לימודיו והחל לעבוד כדי לעזור לאימו, תוך שהוא משלים לימודים בשעות הערב. בגיל 15 כבר הצטרף ל"הגנה" ואף נפצע קשה בראשו בהפגנה נגד חוק הקרקעות, שהגביל את יהודי הארץ. 

אברהם החלים, חזר לפעילות ובאחד התרגילים במסגרת קורס בחי"ש, ביולי 1946, נאסר על ידי הבריטים עם חברי כיתתו ונכלא במחנה לטרון. הוא אירגן שם משחקי כדורעף, כדורגל ותרגילי התעמלות כדי לרומם את רוחם של הכלואים. הוא אף סייע ביצירת קשר עבור אנשי הסוכנות והוועד הלאומי העצורים, שהודו לו בהמשך וביניהם משה שרת, דב יוסף ודוד רמז. אחרי שלושה חודשים שוחרר ושב לפעילות.  

עם פרוץ המלחמה התגייס, שירת בשריון ובגבעתי והשתתף בהגנה על תל אביב, בליווי שיירות ובקרבות בדרום. אחרי קורס מ"כים לקח חלק במבצעי "נחשון" ו"חמץ", פעל בנגב ואף לחם בחזית המצרית. הוא התנדב למשימות נועזות ובחידוש הקרבות אחרי ההפוגה הראשונה שב לשרת בנגבה. ב-9 ביולי 1948 ניסה להציב מקלע נגד מטוסים תוך כדי הפצצת מטוסים מצריים ונפגע מפגז אויב. אברמק היה אחד מארבעה אחים ממשפחת גלברד ששירתו באותה עת בצה"ל (גם אחיו משה-יוסף נהרג). בן 24 היה בנופלו.



אריה גיסין נולד בראשון לציון, נכד לאחד ממייסדי המושבה. כבר מגיל 14 היה חבר ב"הגנה", כמו גם חבר וספורטאי פעיל בתנועת "מכבי צעיר" ובאגודת מכבי. זכה באליפויות טניס וטניס שולחן, כיכב בכדורגל במכבי ראשל"צ ובהמשך במכבי ת"א ואף לקח נכלל בנבחרת מכבי א"י, שערכה מסע משחקים בקפריסין. התגייס על אף התמודדותו עם מחלה אותה הסתיר מפני ממוניו והצטרף לשריון ולגבעתי. ארקה השתתף בכיבוש סרפנד (צריפין) ובפעולות נגד המצרים בדרום. 

בתום ההפוגה הראשונה תוכנן בצה"ל מבצע לפריצת דרך לנגב. המצרים הקדימו להפר את ההפוגה ותקפו קודם. הם תפסו מספר משלטים בנגב, שיבשו את התכנית הצה"לית. כוחות גבעתי הצליחו לתפוס את משלט עיבדיס, הסמוך לנגבה, ובלילות הבאים ערכו קרבות הגנה עזים מול ההתקפה המצרית. ב-10 ביולי, יום לאחר אברמק גלברד, נפל אריה גיסין והוא בן 22.

חיים גולדשטיין נולד בתל אביב ומילדות היה ספורטאי. בעיקר שיחק כדורגל במכבי תל אביב, בנתניה ובהמשך חזר לקבוצת המילואים של ת"א כקיצוני שמאלי. הוא החל לעבוד בתעשיית היהלומים ועם פרוץ המלחמה נשלח לאימונים. הוא שירת בשריון, בחי"ש ובגבעתי. לצד השתתפותו בפעולות מבצעיות גם עסק בפעילות התרבות של הגדוד, במיוחד בצילום והסרטה. 

ב-31 באוגוסט 1948 יצא להסרטת שחזור כיבוש כפר. בתום הצילומים, בדרך חזרה לבסיס (על הכביש הראשי לבאר שבע ליד הכפר ג'יסייר), עלה הרכב של הצוות על מוקש ורבים נפצעו. כף רגלו של חיים נקטעה והוא דימם למוות בדרך לבית החולים. "תמיד הסתכלתי על חיים בהערצה. הוא היה לי סמל, ואני חיקיתי אותו", כתב לימים אחיו הצעיר יוסף גולדשטיין, שהפך לאחד מגדולי הכדורגל הישראלי בשנים לאחר מכן. בן 25 היה בנופלו.

ברוך פויר נולד בתחילת המאה העשרים בפולין. כשהיה בן 34, בתקופת פרוץ מלחמת העולם השניה, סופחה פולין המזרחית לברית המועצות. ברוך הואשם שהוא מרגל ציוני, נעצר ונשלח לסיביר. בהמשך הצליח להצטרף לצבא הפולני של הגנרל אנדרס, שנשלח למזרח התיכון. כך הגיע ב-1942 לארץ ישראל, עזב את הצבא והצטרף לקיבוץ תל יוסף. 

כשהועבר הצבא הפולני מהארץ, עבר ברוך לתל אביב והחל לאמן את קבוצת הכדורגל של מכבי ת"א. הוא התחתן, נולד לו ילד וב-1945 עבר לנתניה, שם עבד בליטוש יהלומים והדריך את מכבי נתניה. במלחמת העצמאות עמד בראש קבוצה של אזרחים שבנו ביצורים בגבול, ליד כפר יעבץ. בזמן עבודתו בביצורים נפגע מכדור אויב. "מה יהיה עם אשתי והילד?", היו מילותיו האחרונות לאנשים שחשו לעזור לו. בן 43 היה במותו.

מאיר מנדלסון נולד בעפולה, כשרון בספורט וגם במקצועות הריאליים בלימודים. עבד בבניין במטרה לחסוך כסף כדי לטוס לארצות הברית וללמוד להיות מהנדס. הוא נודע כשחיין וככדורגלן גבוה וזריז בשורות מכבי תל אביב ועם פרוץ המלחמה התייצב לגיוס. הוא הוצב באחד מגדודי גבעתי והשתתף בקרבות רבים ברחבי הארץ. בסוף דצמבר 1948, אחרי שלל מבצעים, עברה החטיבה לחזית המרכז. ב-9 בינואר, לאחר שיצא לו שם של לוחם משרה בטחון שהכדורים לא פוגעים בו, נפגע מירי צלף ליד רמת הכובש. בן 22 היה בנופלו.



בתום מלחמת העצמאות אירגן מרכז מכבי טורניר כדורגל לזכר חללי האגודה במלחמה, גביע יד לעשרה. הטורניר הראשון התקיים ב-1949 בהשתתפות 8 קבוצות ובשני, שיצא לדרך ב-1951, כבר לקחו חלק 21 מתחרות. אירוע זה היווה למעשה תחליף לליגה הבכירה שלא התקיימה באותה עונה בשל סכסוך בין המרכזים. כאשר הוסדרו המחלוקות עונת 1951/52, הופסק הטורניר.

הגביע שהוענק לזוכים נתרם על ידי משפחות החללים (שקיבלו אותו בתרומה ממשפחת עולים מוינה) למכבי תל אביב כדי שתקיים טורניר לזכרם של החללים. על הגביע חרוטים דיוקנאות של עשרת הנופלים. בשנת 2001, אחיו של אריה גיסין ז"ל, דוד, יצר קשר עם אנשי מכבי תל אביב, וביקש את הגביע כדי לשפצו. לאחר שעשה זאת, התקיים טקס לזכרם ביולי 2008 במוזיאון מכבי שבכפר המכביה. הגביע עודנו מוצב שם.


מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי אינטסגרם
איתנו

להיות מכביסט

מצטרפים למועדון האוהדים הרשמי ונשארים הכי קרובים שיש. תוכן בלעדי, כל העדכונים לפני כולם, הזמנות לאירועים ומלא הטבות ופעילויות צהובות במיוחד

הצטרפו עכשיו!
איתנו
הטבות מכביסט
הצטרפו למועדון מכביסט
×