אומרים שכולם רוצים לנגוס נתח מהאלופה. כולם רוצים להתמודד על התואר. צ'אנס אחד כדי להבטיח מקום בספרי התהילה, לא רק כדי להפיל את הענק שמנגד. כך הניסיון לשמור על תואר הופך לקשה יותר. במיוחד כשאתה מנסה לקבוע שיא יורוליג של 3 זכיות רצופות.
תמיד כיף לטייל במשעולי הזכרון, במיוחד כשאלה מרוצפים בכל כך הרבה הישגים, שיאים וסיפורים הירואיים. לא רק כדי לשאוף שוב לגדולה, אלא כדי להשוות שיאים ואף לשבור אותם. כולם רוצים מקום בספרי ההיסטוריה.
תמיד כיף לטייל במשעולי הזכרון, במיוחד כשאלה מרוצפים בכל כך הרבה הישגים, שיאים וסיפורים הירואיים. לא רק כדי לשאוף שוב לגדולה, אלא כדי להשוות שיאים ואף לשבור אותם. כולם רוצים מקום בספרי ההיסטוריה.
הזכיה המשולשת (threepeat) הושגה לראשונה עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת על ידי ריגאס הלטבית. שמונה שנים לאחר מכן הייתה זו ריאל מדריד שקיבלה הזדמנות להשוות את ההישג, אבל אלופי השנתיים הקודמות הפסידו בגמר השלישי לצסק"א מוסקבה.
בתחילת שנות השבעים הייתה זו איגניס וארזה שהחלה לטפס במדרגות לגן העדן, כאשר מכבי הייתה זו שבלמה את האיטלקים פעמיים. רק בשנות התשעים זה קרה שוב כשכוכבי יוגופלסטיקה ספליט הגדולה הצליחו להשיג את מה שנראה עד אז כמעט בלתי אפשרי - שלוש זכיות רצופות בכתר האירופאי.

13 שנים לקחו עד שמכבי יצאה למסע משלה אל ההישג הנדיר. בעידן המודרני הייתה זו הקבוצה ששיחקה את הכדורסל האטרקטיבי ביותר, סגנון שעצר את נשימתו של ענף הכדורסל בעולם הישן. היה זה השינוי המרענן שרבים ביבשת חיפשו.
הקבוצה בצהוב-כחול שלחה גל הדף ברחבי אירופה עם הניצחון האדיר בגמר 2004. בכניסה לעונת 2004/5 כבר היה ברור שמכבי הזאת הגיעה כדי להישאר ומועמדת בכירה להגיע לפיינל פור במוסקבה. במעמד 4 האחרונות בבירת רוסיה, הפכה מכבי לקבוצה הראשונה במילניום והראשונה מאז מילאנו וספליט שזוכה באליפות אירופה שנה אחר שנה.
אז נכון שכולם רוצים לנגוס נתח מהמלכה, אבל האלופה לא צריכה ליפול לפני שנלחמה עד הרגע האחרון. אבל מה קורה כשבינך לבין הפיינל פור ניצבת יריבה נחושה כל כך להגיע בעצמה למעמד היוקרתי? הייתה זאת יריבה שבסופו של דבר נחשבה בעצמה לאימפריה, שזרעה את זרעי השאיפות שלה באותה עונת 2005/6. מי שעמדה בדרכה של מכבי הייתה כמובן אולימפיאקוס פיראוס.
במהלך עונת 2005/6 נאלצה מכבי לעשות התאמות בסגל עקב עזיבת הרכז הפנומנלי שלה, שארונאס יאסיקביצ'יוס, לאינדיאנה פייסרס. עם אותן התאמות והציפיות הגבוהות שנוצרו, סביב מכבי הייתה התחושה שחייבים גם הפעם להגיע לפיינל פור. המשימה היחידה הייתה לנצח את אולימפיאקוס בסדרת הטוב מ-3 משחקים.
בסדרה עצמה קיבלנו הזדמנות לראות את סופוקליס שחורציאניטיס ואנדריאה ז'יז'יץ', שני שחקנים באדום-לבן שב-2013/14 כבר זכו ביורוליג עם מכבי. שתי הקבוצות שמרו על הבית זאת מול זו במהלך העונה והבטיחו שהמאבק הזה צריך להיות מותח עד הסוף.

במשחק הראשון הציגה מכבי את הדומיננטיות שלה עם יתרון דו-ספרתי ברבע השלישי. כשנראה היה שהמשחק הולך לכיוון ברור, לסופו וקווינסי לואיס היו תכניות אחרות ואולימפיאקוס השוותה ברבע האחרון. הצהובים נותרו מרוכזים ומהלכי קלאץ' של סולומון, וויצ'יץ' ובאסטון הבטיחו את הניצחון במשחק 1.
האדומים-לבנים זכרו היטב שיש פוטנציאל לעוד שני משחקים ופתחו את המפגש הבא מרוכזים. הם פתחו פער דו-ספרתי במחצית הראשונה, אולם אנת'וני פארקר שמר על מכבי בתמונה. במחצית השניה אולימפיאקוס הגדילה את יתרונה, אך הפעם היה זה דרק שארפ שהשיב מלחמה. פנאיוטיס ואסילופולוס ניצל ריבאונד התקפה חשוב והשווה את הסדרה.
משחק 3 היה באופן טבעי מפגש של להיות או לחדול. ניצחון ואתה דופק על דלתות הזכיה המשולשת. הפסד והאגדה מסתיימת. המשחק עצמו היה דו-קרב מוחות והמוציאים לפועל היו האנשים הגדולים בצבע. בפינה באדום-לבן היה ביג סופו, בפינה בצהוב-לבן היה זה ניקולה וויצ'יץ'.

שתי הקבוצות החליפו מהלומות ובעומק הרבע הרביעי אולימפיאקוס עלתה ליתרון, אך הקרואטי הפך עם שלוש קליעות עונשין רצופות. הדרמה נמשכה ו-24.8 שניות לסיום עצבי ברזל וסולומון סידרו למכבי יתרון 73:76.
אולימפיאקוס קיבלה הזדמנות להשוות את המשחק, אבל פאפאמקאריוס החטיא זריקה מהשלוש. וויצ'יץ' קטף את הריבאונד ומיד נשלח לקו. משם הוא כבר הבטיח את הניצחון ששלח את הצבא הצהוב לפראג. מכבי הגיעה גם לגמר, אבל כמו למדריד או וארזה גם למכבים חסר הניצחון הבודד ההוא. הניצחון שמשלים זכיה שלישית ברציפות.